ברוכים הבאים לבלוג של פילוביץ' שחף
בישראבלוף מגלה פילוביץ שחף לעם ישראל
את כל מה שהתקשורת מקפידה להסתיר

האם הציל ישראל קסטנר קצינים נאצים מעמוד התלייה?

yoske רוטר 28.02.2006 03:05
האם הציל ישראל קסטנר קצינים נאצים מעמוד התלייה?


50 שנה למשפט קסטנר



במלאת כ-50 שנה למשפט קסטנר, התקיים אתמול, במסגרת הקונגרס העולמי ה-14 למדעי היהדות המתארח באוניברסיטה העברית, דיון פומבי על המשפט ההיסטורי ולקחיו. פרופ' דן לאור היה המנחה, והמתדיינים היו הפרופסורים ההיסטוריונים יחיעם וייץ, שלמה אהרונסון ודינה פורת. לצדם השתתף בדיון העיתונאי דן מרגלית.

חידושים מפליגים לא נשמעו, אף כי עצם הנגיעה בנושא הצליחה לבסוף לעורר התרגשות וזעזוע. הפתיחה, כשעה בערך, היתה שורת הרצאות קצרות מפי שלושת ההיסטוריונים - דברים מרתקים, אך ללא שום פולמוס. דן לאור ציין כי משפט קסטנר נערך עשר שנים בלבד לאחר השמדת יהדות הונגריה. יחיעם וייץ אמר שבמשפט קסטנר הראשון, מול השופט בנימין הלוי, קסטנר היה רק "פיון" של עורך הדין שמואל תמיר, שמטרתו היתה פוליטית - לנגח את הנהגת היישוב, ובראשה בן-גוריון ושרת. גם השופט הלוי היה "שפוט" של תמיר, אמר וייץ; שלמה אהרונסון הסביר עד כמה קסטנר ומנהיגים יהודים אחרים בימי השואה היו מוגבלים וממולכדים. במשפטי נירנברג, הדגיש, תרומתו של קסטנר היתה חיובית. הוא עזר להרשעתו ולתלייתו של ארנסט קלטנברונר.

דינה פורת פתחה מיד בשאלה העיקרית: מדוע לא הזהיר קסטנר את יהודי הונגריה מפני השילוח לאושוויץ. מדוע סייע בכך, בעצם, לשילוחם המסודר אל המוות. היהודים ידעו על ההשמדה גם כך, השיבה פורת, אף כי סייגה והדגישה שאולי לא כל היהודים המבודדים, בערי השדה, ידעו והפנימו גם הם. עוד ציינה כי גם מנהיגים יהודים אחרים נמנעו מלהזהיר את ההמונים מפני מה שמצפה להם.

ואז קם דן מרגלית וירה את האמירה הפרובוקטיווית הראשונה: "שמונים דקות דיברו פה בעד קסטנר", אמר, ורמז בכך שבכוונתו להפוך את הכיוון. "ארבעה קצינים נאצים, ובהם קורט בכר, קיבלו מקסטנר כתב זיכוי", האשים מרגלית. זה היה ב-46', בעת משפטי נירנברג, לאחר המלחמה, כאשר נותן המסמכים היה חופשי מאימת הנאצים. "ואז, ללא שום סמכות", המשיך מרגלית, נתן ישראל קסטנר לקצינים אלה, שאיתם היה במין מו"מ על "סחורה תמורת דם" בימי השואה, "כתב כפרה - בשם העם היהודי, כתב כפרה שלא היה בסמכותו לתת". ועוד: כאשר נשאל על כך בזמן המשפט, ב-54', קסטנר שיקר והכחיש. על עניין מסוים זה, סיכם מרגלית, קשה לסלוח לו.

הגיע הזמן לתגובות הקהל ופרצה סערה: מנהל מכללה, חיים שלם שמו, קם ואמר: "התקשורת ניצחה את האקדמיה". פרופ' אהרונסון השיב: התקשורת לא ניצחה. הלא כבר קודם "הסברתי לתקשורת", צלף, כי בכר ושלושת הקצינים האחרים שמדובר בהם כלל לא הועמדו לדין בנירנברג. ממילא, קסטנר לא הציל אותם מתלייה.

ובכלל, מה זה "התקשורת סולחת או לא סולחת, פה זה לא פופוליטיקה".

מרגלית לא החשה. לדבריו, כאשר קורט בכר קיבל את "כתב הכפרה" מקסטנר, הוא חשב שיהיה זקוק לו, והמנהיג היהודי אכן סיפק לנאצי את כתב הכפרה. גם אם הבטיח לבכר, בעת השואה, שיעזור לו לאחר המלחמה, לא היה צריך לעמוד בהתחייבות הזאת, שניתנה בסיטואציה נוראה.

הדיון ננעל. הנוכחים, ובהם אחדים מניצולי השואה בהונגריה, המשיכו לעמוד באולם ולהתווכח. הרוחות סערו, כמו תמיד כאשר מועלות השאלה הנוראות - איך הובלו מיליונים אל הקץ במין פסיוויות כביכול, מה שכונה פעם "כצאן לטבח"; מה חלקם של המנהיגים היהודים בהליכה "מסודרת" זו אל המוות, האם הם "אשמים", האם היה אפשר לנהוג אחרת.

http://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=608584&contrassID=2&subContrassID=1&sbSubContrassID=0



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה