ברוכים הבאים לבלוג של פילוביץ' שחף
בישראבלוף מגלה פילוביץ שחף לעם ישראל
את כל מה שהתקשורת מקפידה להסתיר

הרוצח עדין חופשי

עוגן שפירט עיתון תל אביב 17.09.1999 03:55
 אמה ושתי אחיותיה של הלר צילום: ישאל סימיונסקי

אמה ושתי אחיותיה של הלר צילום: ישאל סימיונסקי


השבוע, 25 שנה אחרי שנמצאה גופת החיילת רחל הלר, הועברו ממצאים מזירת הרצח שזעזע את המדינה, לבדיקות די.אן.איי חדשניות. עמוס ברנס מחכה לניקוי שמו. במשפחת הלר מחכים לצדק. ובמשטרה ובמערכת המשפטית כבר משחיזים סכינים. מה בדיוק קרה שם באותו לילה בחוף קיסריה? מה עבר על המעורבים בפרשה מאז? ומי צריך לפחד ממשפט חוזר? תיק רחל הלר - הסיפור המלא



 באחת מישיבות הממשלה לפני 25 שנה, העביר ראש הממשלה,  יצחק רבין ז"ל, פתק קטן בכתב יד לשר המשטרה דאז, שלמה הלל. בפתק הייתה שאלה לכאורה פשוטה: "מה קורה שם, לעזאזל, עם חקירת רצח רחל הלר?". אף אחד לא שיער שיחלפו כל כך הרבה שנים, והשאלה ששאל רבין תמשיך להדהד ולהטיל צל כבד, הן על המעורבים בפרשה - והן על המערכת המשפטית והמשטרה.


 לפני כארבעה חודשים הורתה דליה דורנר, שופטת בית המשפט העליון, לסנגוריה הציבורית, לבחון מחדש את פרשת הרצח, שבינתיים הפכה לאחת מהפרשיות הסבוכות והעלומות ביותר בתולדות ישראל. צוות החוקרים בסנגוריה, המסתייע גם במומחים מחו"ל, מתרכז בעיקר במציאת ראיות בתחום שלפני 25 לא היה כמעט מוכר: עדויות גנטיות. לפני שבועות אחדים הורה ראש המעבדה לזיהוי פלילי במשטרה, תנ"צ ד"ר יוסי
 אלמוג, לחוקריו לבחון מחדש את הראיות הפיסיות בתיק. זוהי פריצת הדרך המשמעותית ביותר בפרשה, מאז שעמוס ברנס, מי שהורשע ברצח על פי הודאתו, פתח במאבקו הארוך להוכחת חפותו. לראשונה, גם המשטרה, שעד כה הייתה במגננה כנגד הביקורת שהוטחה בה בפרשה, בודקת גם היא את הנושא.

 מה קרה שם, על חוף קיסריה, בליל ה-24.10.74? מדוע גם משפטנים וגם אנשי משטרה - חלקם היו מעורבים בחקירת הרצח בעצמם - טוענים שנעשה כאן עיוות צדק חסר תקדים? והשאלה הגדולה מכולן: האם בקרוב, חצי יובל בדיוק אחרי שהתגלתה הגופה, יתפזרו סימני השאלה הכבדים מעל תיק הלר?

הרצח

 רחל הלר נולדה כבתם האמצעית של דינה ויעקב הלר. אמה עלתה מלוב, אביה עלה מרומניה. הם הכירו בארץ, נישאו והקימו את ביתם בבת ים. ארבעה ילדים גדלו במשפחה: אילנה, רחל, דליה, ובן הזקונים מאיר. רחל, שנקראה על שם אחות אביה שנספתה בשואה, כונתה בפי מכריה רוחה. היא היתה נערה נאה מאוד, שחומת עור, בעלת עיניים כחולות, שרצתה להתנסות ולטעום מכל העולמות: היא למדה בלט, התאמנה בקראטה ואהבה
 מאוד לצאת לבלות.

 הלר למדה בתיכון "שלווה" בתל אביב, שם פגשה בשנת 71' את יורם ביכונסקי, תלמיד שהיה במחזור הבוגרים. הלר וביכונסקי הפכו לזוג. כעבור שנה התגייס ביכונסקי לצה"ל, והוצב ביחידת נ"מ בסיני. בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים ספגו ביכונסקי וחבריו ליחידה הפגזה כבדה. הוא נפצע קשה, גופו היה מנוקב ברסיסים ושתי רגליו נפגעו. מאוחר יותר, אחת מרגליו נקטעה.

 ביכונסקי עבר שנה לא קלה של ניתוחים, אשפוזים וטיפולים ממושכים. כל אותה התקופה, ישבה הלר לצדו, טיפלה בו במסירות, הקפידה להגיע לבית החולים ועשתה לצדו ימים כלילות. כשביכונסקי השתחרר מבית החולים, עבר להתגורר בדירה ברמת גן. משרד הביטחון דאג למחסורו, הוא קיבל מכונית, גם הדירה היתה במימון המשרד, והוא נרשם ללימודי היסטוריה באוניברסיטת תל אביב.

 בינתיים, סיימה הלר את לימודי התיכון והתגייסה לצה"ל. בתחילת שירותה הצבאי היא שימשה מורה חיילת בבית הנוער בן שמן, מאוחר יותר נשלחה להשתלמות בבית רוטנברג בחיפה, מוסד להכשרת מדריכי נוער. כשבוע לפני סיום הקורס, הציעה הלר לארגן מסיבת סיום לבנות. היא תכננה להופיע בקטע בלט ולכן ביקשה מהמפקדת יום חופשי להתארגנות.

 בשעות הבוקר של ה-23 באוקטובר 74', הגיעה הלר לבת ים. היא הספיקה לקפוץ לטיפול אצל רופא השיניים, מאוחר יותר הסתובבה עם ביכונסקי בניסיון לאתר את המורה לבלט שלה, על מנת להקליט את קטעי המוסיקה שילוו אותה בהופעתה המיועדת. הלר ארזה כמה פרטי לבוש, ובשעות הערב הסיע אותה ביכונסקי לטרמפיאדה בצומת הרחובות ארלוזורוב-דרך חיפה.

 כשהגיעה בלילה למעונות בבית רוטנברג, גילתה הלר לאכזבתה, שחברותיה לקורס קיבלו אפטר למשך הלילה. אחת מהן, רונית שטרקמן, תושבת חיפה, השאירה להפתק ובו הציעה לה לבוא לישון עימה בבית הוריה. הלר ויתרה על האופציה שהוצעה לה, החליפה בגדים, הותירה את החפצים שהביאה בחדרה ויצאה. על פי חוקרי המשטרה, השעה היתה קרוב לעשר בלילה. ומכאן ואילך, ההשערות לגבי מעשיה ומהלכיה של הלר, היו ונותרו בגדר השערות בלבד. למעט שני עדים שהעידו ש ראו בחורה שדמתה לתיאור שנתנה המשטרה, לא היו עדויות ודאיות לגבי כוונותיה של הלר, עם מי ולאן היא נעלמה. בשעות הבוקר למחרת, הוריה ומשפחתה היו משוכנעים שהיא נמצאת בבית רוטנברג, חברותיה לקורס היו בטוחות שהיא
 מתעכבת בביתה. הוריה של הלר היו עסוקים בהכנות לקראת הנסיעה לחיפה, לטקס סיום הקורס של בתם, כשקיבלו את
 הבשורה שבתם נעלמה. גם ביכונסקי וחברתה של הלר, מזל מזרחי, התכוונו לנסוע, כשנתקבלה הידיעה שהמשטרה מנסה לאתר את הלר.


 עמוס ברנס. "בעטו בי, השפילו אותי, זרקו אותי לקנטים,
 התעללו בנשמתי וברוחי" צילום: אלכס קולומויסקי


 בעוד המשפחה והחברים היו עסוקים בחיפושים, התקבלה הודעה במשטרה: שומרים שעברו בקרבת חוף "קיט ושיט" בקיסריה, מצאו גופה עירומה של נערה, כשסנדל אחד לרגלה וחוט גומי לבן כרוך סביב צווארה. תיאורה של הנערה תאם לתיאור החיילת שנעלמה. גיסה של הלר, פליקס אנגל, שהיה נשוי לאחותה הבכורה אילנה, נקרא לזהות את הגופה. "הבשורה היתה קשה", נזכר אנגל ברגעי האימה. "הייתי בשוק, לא רציתי לעכל את זה.
 בהתחלה, חשבנו שהיא נעלמה וימצאו אותה וזהו, אבל רצח? סירבנו להאמין, כולנו היינו בשוק. זה היה נורא. במשטרה אמרו שצריך לזהות את הגופה, אז ביכונסקי הצביע עלי. הוא ידע שאני היחידי שיכול לעמוד בזה. לקחו אותי למכון הפתולוגי, נכנסו שם לחדר והוציאו את הגופה מהמקרר ואני הסתכלתי עליה. היא שכבה שם יפה כמו תמיד, ורק מסביב לאחת מהעיניים היה לה סימן כחול כזה, כאילו קיבלה מכה. היה לה שיער קצר בלונדיני, והיא שכבה שם, כל כך יפה. את התמונה שלה ככה שוכבת שם אני ל א אשכח לעולם". (הראיון המלא, ר' מסגרת).

 על פי הדו"ח הפתולוגי, הלר לא נאנסה, אם כי נמצאו סימני זרע בודדים ע ל גבי גופה. על גבה נמצאו שריטות וכתם דם קטן נראה על חולצתה. היא הוכתה בעורפה, מכשיר בלתי מזוהה הוחדר לאיבר מינה והיא מתה כתוצאה מחניקה. אחת מכתפיות חזייתה נתלשה על ידי הרוצח, הוא כרך את הרצועה סביב צווארה וחנק אותה. בגדיה של הלר נמצאו מספר ימים לאחר מכן, מונחים לצד כביש חיפה, סמוך

 לזכרון יעקב, כעשרה ק"מ ממקום מציאת הגופה. חייל מילואים שעבר במקום וירד לצד הדרך על מנת לעשות את צרכיו, הבחין בתיק ובחבילת בגדים. הוא פנה למשטרה, שם זוהו הפריטים כבגדיה של רחל הלר.

 הלר הובאה למנוחות בהר הרצל בירושלים, בחלקה הצבאית, בטקס צבאי מלא. היא נקברה לצד בן דודה שנפל במלחמת יום הכיפורים. בת 19 היתה במותה.



לכתבה המקורית המלאה


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה