טלי פחימה

פעילותה לצדו של זכריה זביידי בג'נין
במאי 2004, בהשפעת ראיון של כתב Ynet עלי ואקד, ומספר מאמרים של גדעון לוי [1] יצרה קשר עם זכריה זביידי ראש ארגון "גדודי חללי אל אקצה" בג'נין, וביקרה אצלו מספר פעמים בג'נין. בעקבות ידיעות בתקשורת על כוונה לחסל את זביידי, הצהירה כי תשמש לו "מגן אנושי".

על פי טענתה, רוב ביקוריה של פחימה נסובו סביב שיחות עם אנשים שונים במחנה, ומחייה איתם כהתרשמות חוויתית. בתוך העיר ג'נין חייה של פחימה כיהודיה היו נתונים בסכנה מצד מחבלים שונים, כאשר רק מעמדו הבכיר של זביידי במחנה מגן עליה. אי לכך במשך רוב שהייתה במחנות הפליטים של המחנה הייתה תחת הגנתו של זביידי, סגנו או אנשים מקורבים לו, או בבתים בהם ידעו שהיא מוגנת. במהלך הלילות, זבייידי וחבריו המבוקשים היו מבלים במקומות מסתור, ופחימה נשארה לישון בחדר עם נשים ו\או ילדים.

בנוסף, עסקה פחימה בפעילות הומניטרית למען ילדי ג'נין וסיוע למיצוב דמותם התקשורתית של פעילי הפת"ח באזור.

תרגום המסמך
במהלך ביקוריה נטען כי פחימה ירתה בנשקו של זביידי (טענה בה הודתה במסגרת עסקת הטיעון ואותה הכחיש זביידי מאוחר יותר).

כמו כן נטען כי פחימה סייעה לו בתרגום מסמך צבאי בעברית שנפל לידיו. המסמך מכיל את תמונות של 4 מבוקשים שצה"ל ביקש לעצור במבצע מיוחד, וליד התמונות תאור קצר בעברית של כל אחד מהם. ארבעת המבוקשים היו זביידי, סגנו שנהרג לאחר מכן, ו-2 פלסטינים אחרים שנתפסו מאוחר יותר על ידי כוחות צה"ל. כמו כן מכיל המסמך תצלום אוויר של העיר ג'נין, ובו מסומנים בתיהם של 4 המבוקשים, וכן סימונים טקטיים צבאיים כמו נתיב מילוט לכוח או כוחות צלפים.

מעצר מנהלי
ב-8 באוגוסט 2004 נעצרה טלי פחימה בידי השב"כ והוחזקה במעצר מינהלי במשך מספר חודשים. בתחילה טענו גורמים בשב"כ כי פחימה חשודה בנסיון סיוע לפיגוע במחסום קלדניה ב-11 באוגוסט 2004 וכי התכוונה לבצע מעשי טרור נגד ישראלים בתוך הקו הירוק. ועל בסיס טענות אלה נטען כי פחימה מסוכנת לציבור, ולכן אין ברירה אלא להחזיקה במעצר מנהלי. ההסבר לאי הגשת כתב אישום נגדה היה כי הדבר יחשוף חומר מודיעיני סודי. נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב אורי גורן, אישר את הארכת מעצרה המנהלי ב 3 חודשים [1].

חוגים בשמאל כמו חבר הכנסת יוסי ביילין, וכן מהימין כמו חבר הכנסת אורי אריאל או "חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי" התנגדו למעצר המנהלי הממושך בטענה שהוא אינו דמוקרטי.

לאחר מספר שיחות קצרות עם התקשורת במהלך הבאתה לבתי המשפט (כמו זו שחוקרי השב"כ אמרו לה שהיא לא יהודיה טובה) נאסר על פחימה לדבר עם התקשורת, הוראה זו יושמה עד לתום משפטה.

המשפט
כנגד פחימה הוגש לבסוף כתב אישום בעבירות של תמיכה בארגון טרור, אחזקת נשק ללא רשיון וסיוע לאויב בשעת מלחמה, אך בסופו של דבר במסגרת עסקת טיעון הורשעה על-פי הודאתה בעבירות של מסירת ידיעה לאויב ולתועלתו, מגע עם סוכן חוץ והפרת הוראה חוקית. בית המשפט גזר עליה שלוש שנות מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי.

בית המשפט קבע כי בתרגום המסמך שיבשה פחימה מבצע שתכנן צה"ל כנגד טרוריסטים בשטחים. נזקו של מעשה התרגום מתואר בפסק הדין במשפטה:

"הנאשמת הודתה כי החומר הסודי הוצג בפניה על ידי הפעילים והיא תרגמה להם את תוכנו, תוך מתן הסברים על מטרות המבצע, צירי התנועה ושמות המבוקשים. בהמשך לכך, הורה זביידי לאנשיו להסתתר עד סיומו של המבצע. ואכן, אותם מבוקשים ששמותיהם הוזכרו במסמך, וביצעו את הנחייתו של זביידי – לא נעצרו".
מנגד, טוענים גורמים בשמאל כי הטענות בדבר תרגום המסמך הינן מגוכחות. זביידי ואנשיו יודעים לקרוא עברית, מכירים את שגרת החיפושים אחריהם, ומסתתרים, כמו מבוקשים רבים אחרים בגדה, במקומות מסתור משתנים. לאחר מספר רב של חיסולים ומעצרים של מחבלים, מחבל כמו זביידי צריך להיות כסיל גמור כדי לראות את תמונתו במסמך צהל"י, כמו גם את ביתו, ולהזדקק לשרותו של מישהו אחר, כדי להבין במה מדובר.

על טענה זו שעלתה גם ע"י הסנגוריה במשפטה הגיב בעירעור השופט אליקים רובינשטיין בזו הלשון - "מסמך סודי ביותר, גם אם נפל - ואכן נפל - לידי הפלסטינאים בגלל רשלנות או משגה של גורם צבאי ישראלי, מחייב אזרח שאינו רוצה לסייע לאויב להתנהגות אחרת מאשר תרגומו של המסמך לאויב. כך, גם אם מצויים במקום יודעי עברית שיכלו לתרגם בצורה זו או אחרת את החומר, אך הם אנשים שעברית אינה שפת אמם ולא בהכרח מבינים הם כל מונח ודקות לשונית במסמך עברי. אכן, בצדק נטען על ידי בא כוח המשיבה כי אינה אשת מודיעין; אך שפת אמה עברית והיא שירתה בצה"ל, ולוא בתפקיד זוטר, והיא מעורה בישראל. אבל גם אם נניח כי יתרונה היחסי של המשיבה על ידידיה בהקשר דנא היה מועט – דבר השנוי במחלוקת – עצם התרגום מצביע על גלישה מן המתחם ההומניטרי של עיסוק במחשבים אל הסיוע לכאורה לאויב; ומבחינת התנהגותה של המשיבה, גם אם יכלו אחרים לקרוא את החומר בצורה זו או אחרת, היה בכך לכאורה סיוע לאויב."

במשפטה אמרה פחימה:

"אני חייבת להודות שהרגעים האלה הם לא פשוטים עבורי. אני כבר שבועיים מורשעת בעבירות מאוד חמורות על ביטחון המדינה. אני אזרחית נאמנה למדינה שלי, מדינה שגדלתי וחונכתי בה ואת הערכים שלי קיבלתי על ברכי היהדות. המודעות שלי לא עמדה מעולם במבחן או בספק. כבודכם, לא הייתה לי כוונה לפגוע בביטחון המדינה, לא הייתה לי שום כוונה כזאת ולא קרוב לזה. אני נקלעתי לסיטואציה של אותה פעולה ואני מבקשת להזכיר שהסגרתי את עצמי ברגע שגיליתי שמחפשים אותי. הפעילות הייתה גלויה, כולל הקשר עם זכריה זביידי, ולא הסתרתי. וגם במעצר הראשון הסברתי מה טיבו של הקשר ומה הפעילות שלי... לא הייתה לי שום כוונה לפגוע בביטחון המדינה ולא רק זה – בביטחון של כל אחד. זאת המחויבות שלי כאדם".
ב-3 בינואר 2007 החליטה ועדת השחרורים של השב"ס לנכות שליש מתקופת מאסרה של פחימה על התנהגות טובה (בניגוד לנהוג עם אסירים בטחוניים). פחימה השתחררה באותו היום, וכשנשאלה האם מצטערת על מה שעשתה, אמרה "אני לא מתחרטת, היה שווה את המחיר" [2], בנוסף, הוועדה הטילה עליה איסורים מסוימים: נאסר עליה לצאת מהארץ ולהכנס לשטחי יהודה ושומרון.

פעולות ההזדהות והתמיכה בטלי פחימה
הרשות הפלסטינית הפקידה לחשבון הבנק שלה קצבה חודשית כמקובל לגבי אסירים בטחוניים.

אנשי רוח השייכים לשמאל הרדיקלי בישראל ובראשם המשורר סמי שלום שיטרית ופרופ' יעקב כתריאל צידדו בשחרורה. לשלטונות הישראלים הוגשה עצומה החתומה על ידי מאות פעילי שלום בעולם ובראשם כלת פרס נובל לשלום מייריאד קוריגן הקוראים לשיחרורה.

המשורר אהרון שבתאי כתב שני שירים על טלי פחימה [3] (בקובץ "שמש שמש", 2005).

המשורר מאיר ויזלטיר כתב שיר מיוחד לרגל שחרור של טלי פחימה שפורסם לראשונה בתרבות וספרות "מעריב": [4], 3 בינואר 2007.

בתרבות
דמותה ומעשיה של טלי פחימה , כמו גם מעצרה וכליאתה גרמו להד תקשורתי וציבורי רחב. מימין, רבים ראו בה בוגדת, אשר תומכת בטרור הפלסטיני המופנה כנגד אזרחים ישראלים חפים מפשע, זאת בזמן שמדינתה מנהלת בטרור זה מאבק מורכב. היו גורמים שרמזו אף על קשריה הרומנטיים כביכול עם זביידי. השמאל הרדיקלי ראה בה סמל - מצביעת ליכוד מעיירת פיתוח אשר החלה לדבר עם האויב וגילתה את ה'אדם שמאחורי המחבל', את הכיבוש ואת הסבל הפלסטיני. בתור שכזו, נטען, הממסד הבטחוני הרגיש צורך להשתיק את קולה.

בשנת 2006 יצא הסרט הדוקומנטרי "חוצה את הקווים", מאת הבמאי טל חכים, ובהפקתו של יואב רועה. הסרט מספר את סיפורה של טלי פחימה מנקודת מבט אוהדת, ומראיין אותה, את בני משפחתה ואת זכריה זביידי.