מדוע כלל ביטוח בחרה בשמעון שבס?

זאת שאלה מעניינת מדוע נזכר נתניהו לפתוח בקמפיין שחיתות דווקא עתה. ישנן כמה סברות לכך, אחת מהן היא שנתניהו יודע על בדיקה בנוגע לפרשיית שחיתות גדולה, בה לפי החשד מעורבים גם פוליטיקאים בכירים. ניתן לנחש, פוליטיקאים יריבים לנתניהו.

נתניהו עצמו, שכשר אוצר גילה אומץ לב ציבורי יוצא דופן וקנה לעצמו שם של פוליטיקאי ישר יחסית, אינו חושף את סיבותיו. הוא כן מדבר, בלהט שלא נשמע ממנו מאז ההרצאה המפורסמת שלו על "הרזה והשמן", על אובדן הבושה. הבושה שהיתה פעם, בשנות ה-70-50, ואשר מנעה מפוליטיקאים לחטוא בשחיתות ("היתה שחיתות, אבל היא נעשתה רק למען המפלגה - לא לכיס הפרטי"), כי מחירה הציבורי של חשיפת השחיתות היה נורא. נורא עד כדי כך שמי שרק נחשדו בשחיתות ביכרו לאבד עצמם לדעת. נתניהו רומז בכך, כמובן, לאברהם עופר, שהיה שר השיכון בממשלת רבין הראשונה. לצדו של עופר קל להיזכר גם באשר ידלין, שנתפס בשחיתות ערב מינויו לתפקיד נגיד בנק ישראל, בפרשייה שזיעזעה את המדינה כולה.

כיום, אין צורך לומר, איש לא היה שוקל להתאבד לו היה נתפס בשחיתות. כיום ספק אם פוליטיקאים אפילו רואים בשחיתות כתם הפוגע בקריירה שלהם. אריה דרעי, שעל פי כמה הערכות ממתין שיחלפו עשר שנים מיום הרשעתו כדי לחזור בתרועה רמה לפוליטיקה, הוא רק דוגמה אחת לכך.

הנורמה של "להיות מושחת זה לא נורא" אינה נחלת הפוליטיקאים בלבד. למעשה, הפוליטיקאים מרשים לעצמם להיות מושחתים, כי הם יודעים שקהל בוחריהם כבר אינו רואה בכך כתם נורא. הנה, רק לפני ארבעה חודשים התקשרה חברת כלל ביטוח במיזם להשקעה בחברות ביטוח ברומניה. במיזם חברים גם שני אנשי עסקים ישראלים - טל זילברשטיין ושמעון שבס. הראשון, נזכיר, נחשד בפרשת עמותות הקש במסגרת קמפיין הבחירות של אהוד ברק לראשות הממשלה, והיועץ המשפטי לממשלה אף המליץ להעמידו לדין (בינתיים לא הוגש נגדו כתב אישום). השני, נזכיר, הורשע - בהרכב מיוחד של תשעה שופטים בבית המשפט העליון - בעבירות של מרמה והפרת אמונים בהיותו מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

איש לא תמה, ואיש לא מחה, כאשר פירסמה כלל ביטוח את דבר המיזם ברומניה. העובדה שחברת ביטוח המנהלת בנאמנות כספים עבור מאות אלפי מבוטחים ונמצאת תחת פיקוח הדוק ומחמיר, בחרה להתקשר עסקית עם חשוד אחד ועם עבריין אחד - לא זיעזעה איש.

ומדוע שיהיה זעזוע? טדי שגיא, עבריין נוסף שהורשע בעבירות על חוקי ניירות ערך ואף ריצה את עונשו בכלא, הוא כיום מודל נערץ לחיקוי. הונו האישי של שגיא, מבעלי חברת פלייטק העוסקת בהימורים באינטרנט, מסתכם במאות מיליוני דולרים - ובחברה שבה הכסף יענה על הכל, מאות מיליונים מטשטשים כל פרט קודם בביוגרפיה.

בהקשר הזה אפשר גם להזכיר את ההערצה הגלויה לכל הישראלים שעשו את הונם באמצעות הימורים באינטרנט - נעם לניר, אבי שקד וכו'. ההערצה הזו אינה מתעמעמת מהעובדה שתעשיית ההימורים היא מהתעשיות הפחות מוסריות, ומכך שההימורים באינטרנט הם דרך לעקוף חוקים האוסרים על הימורים במדינות השונות.

גם חיילי צה"ל עשויים לצרף לעצמם בקרוב מודל הערצה חדש: ארקדי גיידמאק, שהציע לאגודה למען החייל לרכוש עבור החיילים את חבילת שידורי המונדיאל. צפייה חינם בכדורגל היא סיבה מצוינת להערצה, במיוחד שהאגודה למען החייל נותנת לכך גושפנקא. עד פניית TheMarker האגודה לא סברה שהיא מעבירה בכך מסר "חינוכי" לחיילי צה"ל לפיו זה בסדר ליהנות מפירות כספים החשודים ככספי פשיעה, לנוכח העובדה שגיידמאק נחקר ביחידה לחקירות הונאה בחשדות להלבנות הון, ויש נגדו צו מעצר בינלאומי שהוציאה ממשלת צרפת. "גיידמאק לא הורשע בדבר", מסרה האגודה, מה שאכן נכון - וזאת סיבה מצוינת לקבל את הכסף מגיידמאק בלי שאלות מיותרות.

היו שנים, נזכיר, שדי היה בכך שאדם נחקר - בחשדות פחותים בהרבה מאלו של גיידמאק - כדי שהוא יוקע ציבורית, ואף יבחר להתאבד. כיום, לעומת זאת, המורשעים מרוויחים מאות מיליוני דולרים, ועושים עסקים גלויים עם חברות הביטוח. מה רע?