בית המשפט על שבס: "קצה הנפש בטומאה"
|
השופט אורי גורן
בפברואר 2005, שמונה שנים וחצי לאחר שהחל משפטו של שמעון שבס, הוא הורשע בשתי פרשיות: קידום עסקה כלכלית-ביטחונית עם מדינה זרה, שבה היה מעורב חברו משה שטרן; וקידום אינטרסים של חבריו, האחים הקבלנים דורון וגיל שולדנפריי, שבחברה שבשליטתם הועסק לפני שהתמנה למנכ"ל משרד ראש הממשלה. על שבס הוטל לשלם קנס של 50 אלף שקל בארבעה תשלומים.
הקנס היה נמוך מאוד ביחס להיקף הכספים שקיבל שבס לאחר שפרש מתפקידו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה בעת כהונתו של יצחק רבין. לאחר שנהפך ליועץ קיבל שבס מחבריו הקרובים דורון וגיל שולדנפריי, בעלי החברה הציבורית ליגד, תשלומים של מאות אלפי שקלים. האחים עצמם גרפו רווחים של עשרות מיליוני שקלים בזכות הטיפול שקיבלו ממשרד ראש הממשלה בתקופת כהונתו של שבס.
המנכ"ל שבס עסק באופן אישי בקידום הפרויקטים שלהם, רתם רבים מעובדי הלשכה לעניין ואף אירח את השולדנפריים (שתרמו למפלגת העבודה 50 אלף דולר) לעתים תכופות בלשכה, כך שכולם ידעו שמדובר ביזמים שהבוס הגדול חפץ ביקרם. במקרים מסוימים עסקו בקידום הפרויקטים בעלי תפקידים במגזר הציבורי שאותם מינה שבס.
משפטו של שבס הגיע עד לבית המשפט העליון, שהחליט לקבל את ערעור המדינה ולהרשיעו. בהמלצת בית המשפט העליון התחייבה הפרקליטות שלא לבקש מאסר כלשהו, כולל מאסר על תנאי, והתיק הוחזר למחוזי כדי שזה יגזור את עונשו של הנאשם.
הסניגור טען כי בשל נסיבות התיק, עינוי הדין שעבר שבס וזיכויו מהעבירות החמורות בכתב האישום המקורי, מן הראוי שיוטל עליו קנס סמלי של שקל. מנגד, ביקשה התביעה לגזור על שבס את הקנס המרבי על העבירה שבה הורשע - 67 אלף שקל. השופט אורי גורן דחה את בקשת הסניגור וקבע: "קצה הנפש בטומאה שחדרה לשירות הציבורי ועובדיו, ובכללה התופעה של יד רוחצת יד ושלא לשם ניקיון כפיים. טומאה זו יש לטהר, ותופעות מסוג זה יש לעקור".
פרשת שבס עברה גלגולים לא מעטים: בדצמבר 2000 הוא נידון לשנתיים מאסר לאחר שהורשע בבית המשפט המחוזי באישומים הנוגעים לקידום העסקה הביטחונית עם המדינה הזרה. הן שבס הן הפרקליטות עירערו על ההרשעה. בינואר 2003 קיבל בית המשפט העליון את ערעורו של שבס וזיכה אותו. השופטים מתחו ביקורת על התנהגותו האתית, אך קבעו כי לכל היותר היה מקום להעמידו לדין משמעתי.
כעבור כמה שבועות ביקשה הפרקליטות מבית המשפט לערוך דיון נוסף בפרשה. בבקשה, שהגישה פרקליטת המדינה עדנה ארבל, נכתב שפסק הדין שינה לחלוטין את אמות המידה שלפיהן מבחינים בין הפרת אמונים אתית לבין הפרת אמונים פלילית, וכי ההחלטה תקשה מאוד על העמדה לדין בעבירות מרמה והפרת אמונים. לטענת הפרקליטות, הקשרים הכלכליים בין שבס לאנשי העסקים בשתי הפרשות העיקריות העמידו אותו במצב של ניגוד עניינים "על גבול השוחד ממש" ולא ברמה משמעתית-אתית.
הפרקליטות ביקשה מבית המשפט לערוך דיון נוסף ולהכריע בסוגיה העקרונית, הנוגעת לגבולותיה של עבירת המרמה והפרת האמונים. השופט מישאל חשין הסכים לדיון נוסף, תמורת התחייבות מצד הפרקליטות שלא לבקש עונש מאסר אם יורשע שבס. בדיון הנוסף שבס הורשע.
בפרשה הראשונה נקבע, כי שבס הזמין את נשיא המדינה הזרה לישראל לבקשתו של חברו שטרן. עוד נקבע כי בפרשה זאת ובפרשת האחים שולדנפריי שבס היה מודע לכך שיחסיו עם חבריו קרובים והדוקים ושהוא פועל בענייניהם בזמן שהוא משמש כמנכ"ל משרד ראש הממשלה - ולכן היה ער לניגוד העניינים שבו היה מצוי.
לכתבה המקורית המלאה