עמרם מיזנא = פשע מאורגן = דוד בן גוריון = השיטה !!

מוסה אלפרון שהופיע באותה תוכנית בה הופיע מצנע, ושבתוכניות קודמות הציג את עצמו כאיש שמגדל תינוקות, ציפורי זמר, וחיות, אולי אינו כל כך תמים "ונחמד" כפי שהוא מציג את עצמו. אבל הוא איש שאינו מפחד ממראיינים וממצלמות הטלוויזיה ודבר אחד ברור אפשר לומר עליו, הוא איש שמבין את נפשם ודיבורם של רמאים ומתחזים. כך הוא גם העיד על עצמו. לכן מוסה אלפרון לא היסס להטיח בפני המצלמות, כי כל האנשים שהופיעו על המסך והסתירו את זהותם כדי שלא נדע מי הם קבלני הבחירות המסתורים הנעים במסדרונות הכוח הישראלים ומעצבים את השלטון במדינה זו, הם לפי, מוסה אלפרון, מתחזים ושקרנים.

תיקדבקה מסרב לקחת חלק במסע הכפשה לאומי זה ההופך כבר לפארסה עצובה אבל גם מגוחכת. לא שאין קבלני קולות, לא שאין לוקחי ומשלמי שוחד, לא שאין מזייפי תוצאות וגנבי קלפיות. אבל מכאן ועד שכל מרואיין בפרוטה מודיע לכל עם ישראל כי מדינת ישראל נמצאת "בקריסה טוטאלית של כל המערכות ואולי אף מעבר לזה", דברי הנבואה של מרדכי קירשנבאום. או, "המדינה הזאת היא מדינת חרטה"! דבריו הנשגבים של פרופ' יוסף ינאי שדיבר אוסף של שטויות ובורות על הרגלי השתייה של עם ישראל ועמים אחרים. אלה הם דברים מופקרים שנועדו רק למטרה אחת. לא לומר את האמת, אלא למצוא חן בעיני המראיינים.

בכל השנים, בכל המפלגות, בכל העדות ובכל השכבות החברתיות שפעלו לפני הקמתה של מדינת ישראל, וב- 53 שנות המדינה, כולם בלי יוצא מהכלל, קנו קולות.

ב-1974 לאחר מלחמת יום הכיפורים, כאשר גולדה מאיר ז"ל פרשה מהחיים הפוליטיים, נסע שר העבודה דאז, יצחק רבין במכוניתו של קבלן הקולות, הצריך להיות הידוע ביותר בהיסטוריה הפוליטית הישראלית. יעקב חלפון מבאר שבע. אבל עתה בסערת הימים האלה איש אינו זוכר אותו ואולי בכוונה!

כאשר המכונית נכנסה לקריית הממשלה, שאל חלפון את רבין, "אתה רוצה להיות ראש ממשלה?" "אתה יכול לסדר שאני אתמנה לראש ממשלה?" שאל רבין.

"כן," ענה חלפון, "חכה לי כאן במכונית כמה רגעים ואל תזוז מכאן." רבין לא העז לזוז מהמכונית. כעבור שעה חזר חלפון ואמר: " סדרתי זאת, אתה ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל".

"איפה היית?" שאל רבין. "אצל פנחס ספיר," ענה חלפון. "הסברתי לו שאתה המועמד הטוב ביותר לתפקיד". כך התמנה יצחק רבין ז"ל לראש ממשלה. רבין לא שילם לחלפון אפילו פרוטה אחת, אבל מאחר והוכח כי חלפון מסוגל למנות ראשי ממשלה, הוא הפך לקבלן הקולות המכובד ביותר בישראל, לא של אישים אלא של מפלגות וזאת תמורת סכומי כסף גדולים מאוד.

אם כך, הדיבורים הצדקניים האלה נוטפי שמן המוסר, כי אלה הם מעשים נוראים שלא היו כמותם המחריבים את המדינה, באים רק לשם מטרה אחת, להסתיר את השחיתות האמיתית אשר משתוללת ואשר אוכלת בנו כל חלקה טובה.

קבלני קולות פוליטיים הם השוליים שבשוליים, של עולם השחיתות והפשע הקיימים במדינת ישראל. למעשה חלקם הוא כה שולי, עד שאפילו אי אפשר לומר עליהם שהם קצהו של הקרחון. הם תופעה מכוערת, אבל הם לא תופעה המהווה איום פנימי על קיומה של מדינת ישראל.

אם הסערה התקשורתית הזו הייתה מובילה לחשיפתם של ישראלים מושחתים אמיתיים "כבדים", תיקדבקה היה תומך בה בכל כוחו. אבל מאחר ואנו יכולים להבטיח לכם כי כאשר הסערה הזאת תחלוף, אפילו מושחת אחד לא יועמד למשפט ולא יצא אשם, אז כל מה שיוותר לנו הוא הצימאון לשערורייה הבאה, כאשר אנו כבר לא זוכרים מה הייתה השערורייה התורנית הקודמת.

מי שחושב כי פרשת קבלני הקולות חיסלה את הקריירה של אריאל שרון ואת הניצחון של הליכוד בבחירות הקרובות...בינתיים, ובואו לא נעמיד פנים ונודה כי זו אחת ממטרותיה של מערכה תקשורתית זו, טועה!

נכון שעמרם מצנע, מכריז כל חמש דקות כי ב- 28 לינואר הוא יחליף את השלטון, וזו כמובן זכותו,ולכן הוא מרשה לו להכריז מצד אחד, כי הוא מוותר על הר הבית, חלקים מירושלים, הוא מקים צוותי פעולה לפינוי ההתנחלויות בחברון וברצועת עזה, ומצד השני הוא "מכסח" את צורתם של הפלסטינים העוסקים בטרור, ו"משמיד" כל דבר שנע וזע בדרום לבנון.

אבל ביום ג', 17.12, נערכו הבחירות בבית הספר בליך ברמת גן, שהפכו מעין הקמיע של מערכות הבחירות בישראל, לאחר שתלמידי בית הספר הזה חזו בהצבעתם את המהפכים הפוליטיים שהתרחשו במדינה זו בשנים, 1977, 1992 ו-1999.

ובכן מה התוצאה בבחירות אלה בדצמבר 2002.

הליכוד, מקום ראשון, 31.5 אחוז. שינוי, מקום שני, 27 אחוז. העבודה, מקום שלישי, כ-17 אחוז בלבד, מר"צ, מקום שישי, 5.6 אחוז, במקום 18 אחוז שקבלה בבחירות 2001. במילים אחרות אפילו אם תוצאות אלה עוד ישתנו, לאריאל שרון ולליכוד, עם או בלי קבלני קולות, תהייה אפשרות נדירה ביותר בפוליטיקה הישראלית לבחור, בין קואליציה עם שינוי ומפלגות חילוניות אחרות ובין קואליציה עם ישראל ביתנו והדתיים. בכל מקרה זו תהייה קואליציה שתשען על למעלה מ- 65 אחוז מהקולות. ובכל מקרה זו תהייה קואליציה בה מפלגת העבודה ומר"צ יהוו את האופוציזיה. אבל עמרם מצנע אינו צריך לדאוג. קודם כל שינוי לא תקבל כל כך הרבה קולות, כפי שתלמידי בליך חפצים. אבל גם כך, אריאל שרון יכניס גם אותו ואת העבודה לממשלה.

כך שתהייה לנו ממשלת אחדות לאומית המבוססת לפחות על כ- 80 עד 87 אחוז מחברי הכנסת.

כל זה לא מבטיח, יותר ביטחון, יותר דמוקרטיה, ובוודאי שאינו מבטיח פחות שחיתות ואת העלמות קבלני הקולות.

כל זה מבטיח רק דבר אחד. את המשך שלטונו של אריאל שרון בתקופת המלחמה.

מבחן התוצאה.
פ"ש