עדנה, "עמיחי" ורצח רבין

זהו אומנם תהליך ממושך אך מתחילים לראות את האור בקצה המינהרה. אחד הגולשים שהירבה לתקוף את חושפי פרשת רצח רבין, שכינויו עמיחי, נחשף לאחרונה ע"י צמד גולשים באתר:
 http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=381824&catcode=&year=2007&month=2&day=0&pagenum=2&catde

משמעות הדברים: לעדנה ארבל, מי שנתנה את הגיבוי המשפטי להעלמת המסמכים הרפואיים האותנטיים וצילומי הרנטגן בהם תועדה האמת: כלומר שהשב"כ ירה את שני הכדורים בגופה בחדר הטראומה, לאחר פטירתו של רבין מכדור בחזה (שנורה בזמן הנסיעה), לאותה אישה, כך מסתבר, היה תועמלן באתרי אינטרנט שונים, שסייע להלבין את מחדליה של אישתו פרקליטת המדינה ובהמשך שופטת.

מן הסתם תועמלנים אחרים של מקורבים יחשפו בהמשך, וליקוויד מאתר אוניברסיטת בן גוריון ביניהם.
אגב, אותו "עמיחי", שלפי רוטר הוא העיתונאי המשועמם אורי ארבל, בעלה של, היה פעיל מאד בזמן שהיגשנו את העתירה לבג"ץ ותקף מתחת לחגורה. הוא הבטיח שמגישי העתירה יזרקו מכל המדרגות, מה שבינתיים לא קרה.

כיצד קורה במדינה מתוקנת שבעלה של שופטת, שהיא במקרה חברתה הטובה ביותר של השופטת שעוסקת בעתירות, משתמש במעמדו ומסייע מבחוץ לשופטות באותה ערכאה משפטית חמורה התלויה ועומדת לפיתחן, וקשורה גם במעורבות השופטות בהעלמת ראיות?



התיקים האפלים של ארבל

http://www.nfc.co.il/Archive/002-D-4785-00.html?tag=08-02-21

פרק נוסף בפרשת ארבל: כך פנתה פרקליטת המדינה אל לימור לבנת, בעת כהונתה כשרת התקשורת, וביקשה ממנה לדאוג למינויו של בעלה אורי ארבל לתפקיד דירקטור; הפנייה נעשתה בעת שארבל אמורה היתה להחליט בעניין התלונות שהוגשו נגד השרה; עוד פרק המצביע על התיקים האפלים של ארבל; וכיצד מגיעה ארבל: היא בחרה בזכות השתיקה 
 
מאת: יואב יצחק   |     |  www.Nfc.co.il    פרשת ארבל  
 
החשיפה

בשבוע שעבר פרסמנו כאן מעט ממעשיה של פרקליטת המדינה, עדנה ארבל. חשפנו כיצד פעלו גורמים מסוימים למינוי בעלה, אורי ארבל, לכהונת דירקטור בחברות ממשלתיות, בתקופה שהיתה צריכה להכריע האם לפתוח בחקירה או להעמיד לדין שרים, שהמינוי בתחום סמכותם. כמו כן חשפנו את קשרי הידידות והעסקים בין העד המרכזי בפרשת שרון-אפל, דוד ספקטור, לבין אורי ארבל. ארבל הכחישה מכל וכל את הטענות נגדה. מדובר בפרסומים מגמתיים, טענה. אורי ארבל טען, בראיון לרשת ב' כי מדובר בהאשמות חסרות שחר. "אשתי מעולם לא דיברה או תדבר עם איש עליי או על בני משפחתי", אמר בניסיון להרחיק את האש מפרקליטת המדינה.

הפרסום הזה זעזע כמה אנשים רציניים במערכת המשפטית. לא רק בשל חומרת המעשים של ארבל, אותם חשפנו כאן, אלא גם נוכח קשר השתיקה מצד כמה כלי תקשורת, בהם "ידיעות אחרונות" ו"הארץ", שנמנעו מלעסוק בכך [על החשיפות הקודמות הנוגעות לארבל, ראו הקישורים].

בשבוע שעבר גם חשפנו כי אחד משרי הממשלה הבכירים קיבל בקשה: אנא סדר לאורי ארבל מינוי כדירקטור באחת החברות הממשלתיות הכפופות אלייך. מדובר במינוי בו גלום מעמד עסקי, כסף וכיבודים. הבקשה הועלתה לפני מספר שנים, בתקופה שבה ארבל נדרשה לתלונות שונות שהוגשו נגד אותו שר.

התיק החדש

עכשיו אנחנו חושפים כי השר המדובר הוא שרה, לימור לבנת. נודע לי כי ארבל פנתה בשיחה אישית אל לבנת, כאשר זו כיהנה כשרת התקשורת, וביקשה ממנה להיפגש עם בעלה, אורי ארבל. היעד: שיבוצו כדירקטור באחת חברות התקשורת עליהן היתה מופקדת לבנת בתוקף תפקידה. מדובר בשורה של חברות ממשלתיות, מהנוצצות ביותר, בהן בזק, פלאפון, יס, רשות הדואר ועוד. אין מדובר רק בפוטנציאל לגמול משמעותי של אלפי שקלים לחודש ואף יותר, אלא גם בשדרוג מקצועי ואישי, ובפוטנציאל ליצירת קשרים עסקיים נוספים. נקדים כאן ונציין: ארבל סירבה להגיב על האמור כאן. היא בחרה בזכות השתיקה.

הבקשה של ארבל יכולה היתה להיחשב, בנסיבות אחרות, למשהו תמים, לגיטימי. מה יש? רק לחברי מרכז הליכוד מותר? אלא שהדברים אינם פשוטים כלל ועיקר.

- ראשית - פרקליטת המדינה, האמונה על אכיפת החוק, חייבת להימנע מטבילת ידיה בספסרות הפוליטית והעסקנית, המתבצעת בתחום האפור, במקרה הטוב.

- שנית, וזה העיקר, כשרת התקשורת וגם לאחר מכן, היתה לבנת נתונה בידי הפרקליטות, לאחר שנגדה ונגד כמה גורמים בסביבתה הקרובה, הוגשו תלונות בכמה עניינים, בחשד שביצעו עבירות לכאורה. בעקבות כמה מהתלונות אף בוצעו בדיקות משטרתיות ובדיקות בפרקליטות - בפיקוחה של ארבל.

ייאמר כאן, כי בתקופת היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, שימשה ארבל, עם הכפופים לה, כזרועו המבצעת. היא הגורם שהיה אמון על בדיקת התלונות, וכן הטיפול בעתירות נגד שרים, כולל ראש הממשלה. אחד מחברי הכנסת שהתרוצצו והטיחו האשמות שונות נגד לבנת, לאחר שעזבה את משרד התקשורת, היה איתן כבל מהעבודה. כחבר כנסת חדש יחסית ונמרץ פנה אל ארבל בדרישות חוזרות ונשנות: להורות על פתיחת חקירה נגד לבנת, בחשד שבעת כהונתה כשרת התקשורת הדליפה לראשי ערוץ 7 מידע על כך שהמשטרה מתכננת לפשוט על התחנה שפעלה באופן בלתי חוקי. ארבל והיועץ רובינשטיין דחו שוב ושוב את הדרישות, וכבל עתר לבג"צ. פרקליטות המדינה, הכפופה לארבל, הגנה על לבנת. העתירה נדחתה באוקטובר 2001. השופטים כתבו אמנם כי "אין להקל ראש בטענות העותר", אך דחו את העתירה. כבל אומר השבוע: "עכשיו אני מבין מדוע נתקלתי בקירות אטומים בפרקליטות".

בכל השלבים האלה לבנת היתה בטוחה, בצדק מבחינתה, שחפותה תוכח ועל כן אין לה ממה לחשוש. ואולם, סוד גלוי הוא, כי לבנת היתה נתונה בסיכון מסוים. די היה ברמז קל מצד ארבל כדי שלבנת תסתבך עוד יותר בחקירה משטרתית או חלילה בכתב אישום מיותר.

הזהירות של לבנת

לבנת, ייאמר לזכותה, נדהמה מהבקשה, אם כי לא דחתה אותה על הסף. לפחות לא פנים אל פנים. לבנת השתדלה ליצור מצג: הנה אני דואגת, מנסה. לא מבטיחה להצליח, אבל אני מנסה. וכך התנהלו העניינים. נודע לי, כי לבנת אכן קיימה שיחה עם אורי ארבל, אך בסופו של דבר נמנעה ממינויו. לפי מבחן התוצאה, לבנת לא חטאה.

עמדתה של לבנת, אגב, בנושאים אלה, ידועה היטב: היא דחתה בתוקף בקשות של גורמים שונים, בהם חברי מרכז הליכוד, למנותם כדירקטורים בגופים המצויים באחריותה. על רקע זה היא הוחרמה פעמים רבות במרכז הליכוד, ואף סבלה מניסיונות להכפישה. לבנת צלחה זאת בשן ועין. גם את פנייתה של ארבל הצליחה לצלוח.

הגילוי הזה מעיד על דרכה של פרקליטת המדינה: לנצל מצוקתם של אחרים, בניסיון להפיק תועלת אישית. במדינה מתוקנת אמור גילוי זה לגרור את פרישתה של ארבל או השעייתה. אך כאן יקפצו מן הסתם לבטח כתבי חצרה כדי לגונן עליה. האם תיפתח חקירה משטרתית בעקבות גילויים אלה? ספק רב. לא בגלל שקשה להוכיח את הדברים. הרי די בחקירה קצרה, ובקריאתה של לבנת לעדות, כדי לאמת מידע מדאיג זה: ארבל שוחחה איתה וביקשה ממנה באופן אישי-לפעול למינוי אורי ארבל. חד וחלק.

פניתי השבוע לפרקליטת המדינה בבקשה לקבל תגובה. אבל ארבל בחרה שלא להתייחס לעובדות, ונמנעה ממתן מענה ענייני "לאור הכפשותיו חסרות השחר של הכתב. . .", כלשונה . לבנת סירבה להגיב בנושא זה.