בן משפחתו של אהרון ברק, עו"ד דן כהן, נמלט מהארץ לאחר שנחקר תחת אזהרה

דן כהן היה שופט מחוזי רב מעללים בבאר שבע לפני שנים רבות. הוא הודח מתפקידו בבושת פנים על ידי הנשיא מאיר שמגר, לאחר שנתפס מבקש שוחד תמורת הטיית דיון משפטי, הטרדה מינית של עובדת בית המשפט ו... הטרדה מינית ונסיון אינוס של עורכת דין אשר ייצגה את אחד הצדדים בהליך משפטי אשר התקיים בפניו ("בואי רגע ללשכה"...)

מאז הודח מכס השיפוט, עשה חייל. מאז הפך לבן משפחתו של סגן נשיא בית המשפט העליון דאז אהרון ברק, הדרך הייתה סלולה. להבטיח הבטחות בקריצה לשופטים, להלך אימים על שוטרים, ולהיהפך ליקירם של מי שמוכן לשלם ביד רחבה תמורת "קלירנס" (ניקוי שולחן פלילי ומשפטי).

כל עיסקאות השוחד של ספקי החברות בהם הוא שימש בהן כיועץ משפטי או דירקטור (כגון חברת החשמל, חברת תשתיות נפט, פי גלילות, עריית תל אביב, רשות שדות התעופה ובמיוחד פרוייקט נתב"ג 2000) עברו תחת "המכבסה המשפטית של דן הכהן", אשר תפר חזות משפטית תמימה לכל עיסקת שוחד, פטור ממכרז, מכרז תפור, מינויים פסולים וחריגות ממנהל תקין.

הוא עשה מאות מליונים, הוא התחבר מצד אחד לראשי פשע מאורגן אחרים שהיו ידועים ברנז'ה כשולטים בתעשיית השוחד כגון השר משה שחל, סגני ראש השב"כ יוסי גינוסר ורפי טטרקה, רפי פלד, אלי לנדאו, האחים אלג'ם, אביאם סלע, אליעזר פישמן (ועודד שמיר מנכלו), בינו צדיק, יולי עופר, יוסי מימן, אחז בן ארי, אהוד ברק, ראובן אדלר וכיו"ב.

מצד שני הוא צירף אליו שני ילדים אשר סיימו את לימודי המשפטים: את הבנים של שני היועצים המשפטיים לממשלה שהפכו לשופטי בית המשפט העליון: אהרון ברק ויצחק זמיר. בתחילה במשרד פיקטיבי שכאילו היה נפרד מהמשרד שלו אך חלק את אותם המשאבים (וכך היה מעביר להם, מתוקף תפקידו, תיקים עם שכר טירחה של מליוני דולרים שהוא היה -בכובעו כיועץ משפטי וכדירקטור- מעביר אליהם), ומאוחר יותר כשותפים של ממש כשצירפו את המשרד שלהם למשרד שלו באופן רישמי.

משם הדרך לתהילה הייתה קצרה. הוא הפך לחביבם של קציני המשטרה הבכירים שהסתבכו, ניקה אותם מעבירות פליליות שהם ביצעו (גבי לסט, אסף חפץ, רפי פלד, משה מזרחי, סנדו מזור ועוד) והחל לשלב אותם בעסקים פליליים בתפקידים שונים (את סנדו מזור הוא הציב כשגריר ברומניה, למרות עברו הפלילי. את רפי פלד, למנכ"ל חברת החשמל שהיה שותף בכיר לתעשיית השוחד שבה התחלקו רפי פלד, דן כהן ובכירים אחרים במשק).

החגיגה הייתה מושלמת: המשטרה נזהרה מלגעת בו. מערכת המשפט התייחסה לבעל הבית של ברק וזמיר בייראת כבוד, הוא היה נוסע לעיתים תכופות למדינות נחשלות כדי לספק את חולשתו לבעילת קטינות, וכולם היו מרוצים.

כל ההפקרות הזו החלה לעלות על שרטון, כששותפיו החלו מגלים שהוא עושה להם מה שנקרא "הפוך על הפוך". הוא תופר איתם עיסקאות שוחד, מלשין עליהם לרשויות ומפעיל בתקשורת את עושי דברו "שילכלכו", ואת העיסקה מבצע אחר כך עם גורמים אחרים ששילמו לו יותר אחוזים כשוחד.

זה כבר היה יותר מידי לעבריינים שיש להם כבוד עצמי, כדוגמת משה שחל. והם החלו להפעיל כנגדו את גורמי החקירה הסרים למרותם.

כהן שהה בחופשה בטורקיה, ממנה היה אמור להמשיך לנסיעת עסקים, בעת שחוקרי הרשות התקשרו למשרדו וביקשו לזמנו להשלמת חקירה. כהן ביקש שימתינו לשובו, אולם החוקרים התעקשו לחוקרו כעת והוא נאלץ לשוב ארצה.

בתום חקירתו, נמלט כהן לארה"ב, ככל הנראה כדי להתייעץ עם אהרון ברק ותאם איתו עדויות ולשבש את מהלכי החקירה. אהרון ברק גם כן נמצא כרגע בניו יורק, במסגרת ביקור מתוכנן מראש.

בסביבתו של כהן מכחישים את הטענות, כאילו עזב לחו"ל לאחר שחש, כי "הקרקע בוערת תחת רגליו". במשרדו של כהן אומרים, כי לאחר שנות עבודה רבות כשופט מחוזי וכעו"ד, הוא בסך הכל יצא לשנת שבתון בחו"ל, בברכתם של שותפיו במשרד.

למה במהירות ולמה בגיל שכזה ולמה דווקא לאחר שנחקר באזהרה? לא ברור... למה דווקא למקום שבו נמצא כעת בן משפחתו אהרון ברק? לא ברור...

ראשיתה של הפרשה בשנת 95', אז הצליח איש העסקים המנוח עזרא הראל, שהיה בעל השליטה בחברת רוגוזין, למכור לחברת חשמל כ-395 דונם קרקע באשדוד, תמורת סכום של כ-180 מיליון שקל, שנחשב גבוה בהרבה מעבר לשווי הקרקעות. העיסקה התאפשרה הודות לסיועו של מי שהיה אז דירקטור ויו"ר ועדת הנכסים של חברת חשמל, דן כהן.

הדירקטורים בחברת החשמל, שהתבקשו לאשר את העסקה, קיבלו הודעה על הישיבה לילה לפני כן, והתלוננו, כי היא אינה נחוצה לחברה וכי מופעלים עליהם לחצים לאשרה. הם אף העלו חשש, כי הדרג המקצועי בחברה ובדירקטוריון מזין אותם במידע מסולף, מגמתי ומניפולטיבי.

הנהלת חברת חשמל דחתה בזמנו את כל הטענות וטענה שהעסקה נחוצה, נוכח הצורך בעתודות קרקע לפיתוח תחנות כוח. כדי להוכיח שהמחיר אינו מופקע, הוצגה לדירקטורים עסקה בה מכרה רוגוזין קרקע סמוכה על-בסיס מחיר דומה לדונם. מה שהם לא ידעו הוא, שהחברה שקנתה את הקרקע היתה חברה פרטית בבעלותו של הראל.

העסקה זכתה בזמנו לביקורת ציבורית נוקבת, הן על עצם הצורך בקרקעות והן על המחיר המופקע ששולם בגינן. כמה שנים אחר כך נותרו הקרקעות כאבן שאין לה הופכין, וחברת חשמל העבירה אותן ללא תמורה לרשות הנמלים.

בשנת 2002, קרסה חברת רוגוזין, כשהיא מותירה אחריה חובות בהיקף של 80 מיליון שקל לבעלי האג"ח, ועוד עשרות מיליוני שקלים לבנקים ולנושים אחרים. בעקבות ההתמוטטות, הוגשו נגד הראל תביעות אזרחיות ואז החליטה גם רשות ני"ע לפתוח בחקירה.

במסגרת החקירה, זימנה רשות ני"ע עורכי דין רבים למסור עדות בפרשת קריסת רוגוזין. בין היתר העידו עו"ד צבי פירון, שטיפל בכל עסקאות רוגוזין; עו"ד ברק לוכטנשטיין, ממשרד ברץ, בר-נתן ושות', שטיפל בעסקאות לידן ובבעל השליטה, עזרא הראל המנוח; וכן עו"ד הילה זונדר (בתה של השופטת ורדה אלשיך), ממשרד סמט, שטינמץ, הרינג, שטיפלה בהצעת הרכש של לידן.

דן כהן מסר אף הוא עדות בפרשה, ועם התקדמות החקירה הוחלט לחקור אותו באזהרה. בין היתר, חוקרי הרשות ערכו חיפוש במשרדו ונתפסו מסמכים הקשורים בפרשה הזו, וכן בפרשיות שוחד רבות אחרות שאותן נהג עו"ד דן כהן "לתפור ולגזור" מחברת החשמל וחברות ציבוריות אחרות שבהן כיהן -או ושתפיו- בתפקידים שונים.

בריחתו של דן כהן גרמה להקלה מרובה לכל הצמרת העיסקית אשר דן כהן היה שותף להתעשרות שלה, כולל בכירים ביותר במערכת הפוליטית ובכללם שר החוץ סילבן שלום ואחיו צביקה - שהיה אחד השותפים העיקריים של דן כהן בפרשיות השוחד בפרוייקט נתב"ג 2000.

יש גם שמועות כי גורמי עולם תחתון החוששים מפתחון הפה של דן כהן, ינסו להשתיק אותו במקום שהותו החדש בארה"ב.

כך או אחרת, בריחתו של עו"ד דן כהן מקילה מאוד עם מצבו המשפטי של נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק, אשר כנגדו הצטברו לאחרונה עוד ועוד ראיות מטרידות לקבלת שוחד, והוא מצידו נהג להטיל את האחריות על עו"ד דן כהן, אשר כאילו עושה שימוש מופרז ולרעה בכך שהואמנפנף בקרבתו המשפחתית של אהרון ברק ושותפותו העיסקית עם בנו והבן של יצחק זמיר..

כמו כן בריחתו מקילה מאוד על שופטת בית המשפט העליון אסתר חיות, החשודה בהטיית משפט דרמטי ביותר שבו דן כהן ואביאם סלע פיברקו מסמך רישמי כדי להונות את משרד ראש הממשלה ואת מבקר המדינה, וניקתה במרמה את עו"ד דן כהן ושותפו לפשע, כדי שיתמוך במינויה לבית המשפט העליון באמצעות לובינג מתאים.