אנשי האצ"ל והלחי שלא הרגו את שרון כשהיה פושע קטן ומסוכן, קיבלו אותו בתור פושע גדול ומסוכן הרבה יותר

במהלך ביצוע הפשעים שלו נקלע אריאל שרון לעיתים בנסיונות כושלים להרוג אותו כאקט של הגנה עצמית.

לו היו יורים בו אז, איש לא היה יכול לטעון -על רקע מכלול האירועים והתקופה- שזה לא היה מוצדק.

הוא תקף באלימות קשה ביותר אנשים חפים מכל פשע, שכל חטאם היה שאינם משתייכים למפלגה שלו.

עם קום המדינה הפשע הפך ליותר מאורגן והצידוק הלגיטימי לחסל פושעים כדוגמת שרון פחת למרבה המזל, ככל שיעילות ואובייקטיביות המשטרה עלתה (ולהיפך).

הזמנים השתנו וכעת אין צורך להתנקש בפושעים כל עוד החוק ורשויות האכיפה מספקות הגנה יעילה, פעילה ואובייקטיבית נגד פעולות בריוניות של עבריינים המנצלים את סמכותם השלטונית לביצוע פשעים ולמעשי בגידה.


עדות של איש אצ"ל בן עמי זמיר, לפיו שרון היכה אותו באלה במסגרת אירועי הסזון. להלן העדות:

"קיבלתי משימה להקים במושבה תא של האצ"ל וכך עשיתי. סביב בית הקפה ריכזתי נערים צעירים, ובביתי הייתי מסתיר אנשי אצ"ל שהיו זקוקים לתקופת מחסה מרדיפת המשטרה הבריטית. כיוון שבמושבה קטנה כולם כמו משפחה אחת, מכירים אחד את השני, הכירו אותי וידעו שאני איש אצ"ל. אמנם במושבה עצמה כולם היו אנשי ימין עוד מפולין ומליטא ולא היה חשש מהם, אבל תושבי המושבים הסמוכים היו אנשי הגנה". בסמוך היה גם כפר מלל, מקום מגוריו של אריאל שרון הצעיר.

"במוצאי שבת אחת הגיעה לפתח בית הקפה משאית וממנו קפצה חוליית אנשי הגנה לבושים מדי חאקי ובראשם אריאל שרון כשבידו ידית של טוריה. הכרנו אותו בכל האזור כאחד שתמיד הולך עם ידית הטוריה כדי ללכוד אנשי אצ"ל ולח"י. הם ניסו לפרוץ פנימה אל תוך בית הקפה שהיה עדיין סגור בשל קדושת השבת. התקרבתי אליו. הוא ביקש 'תן לי גזוז' והצביע לעבר ארגז המשקאות שהיה מונח על האדמה. התכופפתי לעבר הבקבוקים ואז הוא הניף את ידו והיכה בכל הכוח ראשי עם האלה, ידית הטוריה. ראשי כוסה בדם שנטף על כולי. למזלו הרע של שרון, אחי, שהיה איש פלמ"ח, היה אז בדיוק בחופשת שבת. הוא הסתער עליהם ואחותי שבדיוק חיממה מים לתה שפכה את המים עליהם. החלה מהומה... שרון ואנשי נכנסו לבית הקפה וובמשך כעשר דקות הרסו מכל הבא ליד. יצאתי מהחלון כדי להביא אקדח. היה ברור לי שאני הולך לפגוע בהם. מישהו מהם צעק 'הוא הולך להביא נשק', והם ברחו. כשחזרתי למקום, זב דם, עם אקדח בידי, ראיתי רק את המשאית מתרחקת אל תוך הלילה".

על פי כל דין, אין ספק בכלל שזכותו המוחלטת של בן עמי זמיר הייתה לירות באריק שרון, אשר ביצע פשע והיווה איום ממשי ומתמשך עד כדי סכנה ממשית ומוחשית לנפש ולרכוש.

לו היה עושה זאת, ייתכן ופני כל נורמת ההלשנה וההסגרה של יהודים לאוייב בידי אנשי ההגנה (ולימים מפא"י) הייתה מרוסנת, ומה שבטוח הוא שהבריון הקטן ההוא לא היה גודל לאותו בריון גדול אשר שיכפל את תחביבו לפוצץ גולגלות של יהודים המגינים על המולדת בתור אקט לגיטימי, לשיטתו:

זה מה שעשה שרון כדי למסור שטחים של יהודים למחבלים
על מנת שיוכלו לירות מקרוב יותר ובחופשיות יתר קאסמים על שדרות ואשקלון
ויוכלו להרוג יותר יהודים ביעילות וללא שליטה

זה מבחן התוצאה, ולא משנה באיזה מילים יכבסו את מעשה הבגידה במולדת הזה
כעת אין סכנה לסתימת פיות במסווה של טענה כאילו זו הסתה.
הוא כבר צמח, ולא רק מותר אלא חייב לומר זאת באומץ, ויושר




 

השוטר הנאצי ניסו שחם, במדי משטרת ישראל
הוא לא הועמד לדין כי אישתו בכירה בפרקליטות אבל דינו קבוע בספר החוקים ויש להוציא דין זה אל הפועל
לא ייתכן שאת רמון על נשיקה יחסלו, אבל נאצי שהורה לשרוף יהודים ולשבור להם ידיים ורגליים
יישאר רגע אחר חופשי מחוץ לכלא, ועוד במדים של משטרת ישראל
מח"ש הוא גוף פיקטיבי של הפשע המאורגן לחפות על הפשעים של עצמו במסווה של גוף בודק כביכול

לכתבה המקורית המלאה