סוכני ממשלות זרות

עד לפני כמה חודשים נדמה היה שהתנועה הוותיקה 'שלום עכשיו' איבדה מזוהרה, וכי היא שקועה בפעילות אפורה ושגרתית. למעט פרובוקציות מקומיות של סיורי שבת בהתנחלויות, לא נראה היה כי יש סיבה להתרגש ממנה. אלא שהריסת בתי הקבע בעמונה לפני כשלושה שבועות החזירה את התנועה לכותרות, כשאויביה משכבר הימים מסומנים היטב: מתיישבי יש"ע וראשי הימין. מסמכים פנימיים המופנים לקרנות שונות לשם השגת תרומות, אשר הגיעו לידי 'מקור ראשון', חושפים את הנעשה בתנועה בימים אלה: משמחת הניצחון, דרך הפקת לקחים, עד תוכניות פעולה לשנה הקרובה, שיטות עבודה ומקורות מימון.

תצלומי אוויר וסיורי שטח

המממנות העיקריות של התנועה הן מדינות באירופה. בדצמבר 2003 למשל הוזרמו לה 110 אלף פאונד ממשרד החוץ הבריטי (840 אלף שקל באותה עת), ומיליון ו-200 אלף כתר נורבגי ממשרד החוץ הנורבגי (כ-800 אלף שקל באותה עת). תרומה 'צנועה' התקבלה באותו חודש גם משגרירות פינלנד בישראל: 50 אלף יורו (כ-270 אלף שקל באותה עת). כל הסכומים הללו נתרמו למטרה מוגדרת היטב: "מעקב אחר התנחלויות".

בשנת 2005 שוב תרמו הבריטים 110 אלף פאונד (900 אלף שקל באותה עת), ואילו  הנורבגים שוב תרמו מיליון ו-200 אלף כתר נורבגי (860 אלף שקל באותה עת). המטרה שוב היתה אותה מטרה: "מעקב אחר התנחלויות".

במסמכים העדכניים שהגיעו לידינו מצהירה התנועה כי בשנת 2006 היא מצפה לתרומות נאות לא רק מהבריטים ומהנורבגים, אלא גם  מהקנדים, הגרמנים וההולנדים. הסכום המבוקש הוא 900 אלף יורו, יותר מחמישה מיליון שקלים. הכסף אמור לשמש את הארגון לא רק למעקב אחר התפתחות היישובים ביש"ע, אלא גם לפעילויות המוגדרות על ידו "פעילות חינוכית".

המותג 'שלום עכשיו' הוא למעשה שם מפורסם של עמותה קצת פחות ידועה, 'שעל מפעלים חינוכיים'. תחת כותרת הפעילות החינוכית מבצעת התנועה פעילות ממוקדת למען יציאה מיהודה ושומרון ופירוק ההתנחלויות. הארגון, כפי שעולה מהמסמכים, מסתמך על כוח עבודה של מספר עובדים בשכר הפועלים משני סניפים, בירושלים ובתל-אביב. הוא אינו עוסק ברישום חברים חדשים, אלא בגיוס מתנדבים למשימות ממוקדות.

העמותה מתנהלת על ידי ועד מנהל בן 25 חברים, הנפגש פעמיים בחודש. לצד הוועד המנהל פועלות ועדת כספים, ועדת פיקוח על התנחלויות וועדת ביצוע.

גולת הכותרת של פעילות הארגון היא צוות המעקב אחר התנחלויות. הצוות מונה שלושה עובדים בשכר, ולצידם עוד כשישה מתנדבים. מי שעוקב בפועל אחרי הבנייה ביש"ע הוא דרור אטקס, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה, שקיבל בשנת 2004 שכר שנתי של מעט פחות מ-150 אלף שקל. הוא נעזר בשני אנשים - בעיקר לצרכים טכניים ולכתיבת הדו"חות. עבודת המעקב נעשית באמצעות תצלומי אוויר וסיורים בשטח. הארגון מתגאה בכך שהוא היחיד המספק מידע אמין על התפתחות הישובים ביש"ע.

ההצלחה העיקרית שהוא זוקף לזכותו בשנה האחרונה היא יישום תוכנית ההתנתקות. מעבר לכך שההתנתקות, על פי התנועה, הינה תקדים חשוב וראיה לכישלונו של מפעל ההתנחלות כולו, היא גם עסק רווחי למדי ל'שלום עכשיו': במחצית הראשונה של שנת 2005 קיבלה התנועה תקציב מיוחד ממקור חיצוני עלום, לשם קידום תוכנית ההתנתקות על ידי 'חינוך' הציבור בכל הקשור לרצועת עזה. הלקח העיקרי שהופק מפעילות זו הוא כי יש להרחיב את פעולות ההסברה והפצת המידע, ובמילותיו של אחד המסמכים הנסקרים: "המתודולוגיה העכשווית נולדה כתוצאה מהבנתנו במהלך תוכנית ההתנתקות, שמעורבות הציבור חיונית לקידום פינוי התנחלויות נוספות".

המסקנות ב'שלום עכשיו' הן ברורות: הציבור אינו מכיר כראוי את ההתיישבות ביש"ע, וניתן להפוך את מאגר המידע של התנועה על יש"ע למקור היחיד שיזין אותו. ב'שלום עכשיו' מתגאים בכך שלא רק אמצעי התקשורת ניזונים באופן קבוע ממאגר המידע שלהם, אלא גם דיפלומטים ושגרירויות זרות, כולל הממשל האמריקני.

כשמדברים ב'שלום עכשיו' על "מתודולוגיה חדשה", מתכוונים לצוות מתנדבים חדש וצעיר שאמור לפעול לראשונה במהלך 2006 במעקב אחר התנחלויות. כל קבוצה בצוות תקבל אזור פעולה, ותנהל מחקר שטח על פי תצלומי אוויר כדי להשלים מחקר מקיף ומדויק. כמו כן יעסקו קבוצות הצוות בהפצת המידע שייאסף, כשקבוצות היעד העיקרית להפצתו הן צעירים, פוליטיקאים, עיתונאים, דיפלומטים וממשלות.

הצוות גם ינסה לגייס אנשים מהציבור הכללי ולהוציא אותם לסיורים ליישובים ביש"ע, רצוי בהשתתפות סלבריטאים. רכזים שהוכשרו לכך היטב מיועדים להדריך את הסיורים ולענות על כל שאלה.

חלקו השני של הפרויקט הוא מיצג נודד, אשר יוצג באתרים מרכזיים בארץ דוגמת כיכרות עירייה או קמפוסים של אוניברסיטאות. התערוכה תציג את המידע על ההתנחלויות וכן עדויות אישיות על חוויות 'מהשטח'. המידע אשר ייאסף משטחי יש"ע יוצג גם באתר האינטרנט של התנועה.

"הדה-לגיטימציה של המתנחלים הקיצוניים בעיני הציבור הרחב, שהתגלתה במהלך ההתנתקות, מספקת הזדמנות להמשיך וללחוץ נגד המאחזים הבלתי חוקיים", מסבירים אנשי 'שלום עכשיו' את נחיצות הפרויקט באחד המסמכים.

עורכי דין בשכר

עלות הפרויקט החדש המיועד ליישום בשנת 2006 היא 94 אלף דולר, על פי הפירוט הבא: רכז שטח במשרה מלאה  - 24 אלף דולר, אולמות הרצאה – 2,000 דולר, הרצאות - 500 דולר, אוטובוסים לסיורים חודשיים – 1,500 דולר, חומרי לימוד - 1000 דולר, רכב משוריין ירי - 37 אלף דולר, חומרי צילום – 3,000 דולר, הפקת מפה - 15 אלף דולר, עלויות סיורים - 10,000 דולר. את הכסף מבקשת התנועה להשיג מהקרן של ג'ורג' סורוס, מיליארדר אמריקני ממוצא יהודי שמימן חלק מהקמפיין נגד בחירתו מחדש של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש.

'הישג' טרי יותר שזוקפת התנועה לזכותה הוא הריסת הבתים בעמונה. אנשי 'שלום עכשיו' הם אלה שעמדו מאחורי העתירה לבג"ץ אשר הביאה בסופו של דבר להרס בתי הקבע במאחז. הצלחה זו, כמו גם ההצלחה בצו הביניים שפרסם בג"ץ נגד העברת כספי מועצות ביש"ע למאבק בהתנתקות, הולידה את ניסוחם של שני יעדי התנועה העיקריים לשנה הקרובה: הגשת חמש עד עשר עתירות לבג"ץ נגד מאחזים היושבים על אדמה פרטית פלשתינית – וזאת כדי לסמן בתים ספציפיים להריסה, כמו שנעשה לראשונה במקרה עמונה, ולא להיכשל בניסיונות עתירה נגד מפעל ההתנחלויות בכללותו; והעלאת קמפיין אישי נגד מנהיגי המתנחלים, שהיו לטענת הארגון מעורבים "בהקצאה לא חוקית של משאבים לבנייה ולפיתוח של מאחזים לא חוקיים".

במהלך השנים חלה תפנית בעבודת 'שלום עכשיו' מול המערכת המשפטית: לא עוד ייצוג על ידי משפטנים מתנדבים אלא מעבר למשרדי מומחים העובדים בשכר, ולא עוד שימוש בטיעונים עקרוניים במסגרת העתירות לבג"ץ (כמו למשל הטיעון של עו"ד אביגדור פלדמן בבג"ץ משנת 1991 נגד כל "מפעל ההתנחלויות" בהיותו מנוגד להסכמי האג ולחוק הבינלאומי, שישראל מכירה בו), אלא מעבר לטיעונים ספציפיים, שיש להם סיכוי טוב יותר להתקבל על דעתו של בית המשפט.

עכשיו, כאמור, מתכננים ב'שלום עכשיו' להמשיך בשיטת העבודה שהוכיחה את עצמה: מעקב רצוף אחר כל הקורה ביישובי יש"ע ועתירות לבג"ץ נגד כל מאחז או יישוב שניתן לפעול נגדו. "הנסיגה מעזה ומחלק קטן בצפון השומרון היתה צעד משמעותי לישראל", מסביר אחד המסמכים, "לא רק בשל העובדה שהדבר נעשה על ידי ממשלת ימין, אלא בעיקר בגלל שהיא הוכיחה את כישלון כל מפעל ההתנחלות. הוכח סוף סוף שהן לא מכשול בלתי עביר ושאפשר להסיר אותן".