פרשת ידלין = אהרון ברק = שמעון פרס = גיגי פרס = הפיל הלבן !!
|
''יש סימביוזה בין משטרה=עיתונאים מטעם והפרקליטות''
גיגי פרס ובתו מחזיקים 72% ממגרש בן 7 דונם ברמת אביב ג' נשאלת השאלה - מהיכן למשפחת פרס יש את הכסף הזה? גיגי פרס ובתו רות תובעים פירוק שיתוף ב"מגרש ידלין" ברמת אביב ג' ששטחו 7 דונם מחזיקים ב-72% מהשטח; נתבעים יתר המחזיקים במגרש; אחד מהם הוא חיים כצמן, שאינו מתנגד לפירוק השיתוף, והכללתו בתביעה פורמלית מקור: גלובס נדל"ן
1. למה, המבנה עומד כשלד חצי גמור כבר מעל ל-26 שנה.
2. למה, השטח שאמור היה לבנות עליו קופ"ח או בי"ח הפך להיות בבעלות פרטית??
3. למה, מכנים/מקשרים את השטח עם ידלין....??
פרשת ידלין הסוד השמור ביותר = היועמ''ש לממשלה דאז ונשיא בית משפט העליון דהיום אהרון ברק....
פרשת ידלין שלחה את ממשלת יצחק רבין/מפלגת העבודה = 1974 - 1977,
לאופוזיציה לראשונה מקום המדינה וכל זה קרה חודשיים שלושה לאחר
מינויו של אשר ידלין לנגיד בנק ישראל וגם זה לאחר שהמפלגה ניסתה
למנותו לתפקיד שר האוצר ומינוי זה לא עבר....למה ??
הסוד השמור הזה לא נחשף בגלל שאהרון ברק "דאג" שכל עורכי העיתונים
לא יחשפו את הסיפור = הסימביוזה...:-
"בישראל סימביוזה בין המשטרה התקשורת והתביעה"
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5245&omm=10&viewmode=
כי אם הסוד השמור היה נחשף, אהרון ברק היום
היה אולי אקדמאי קטן ומושתן באחת האוניברסיטאות....
על זה נאמר....פשע מאורגן !!!
פרופ' מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ??''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5245&forum=gil&omm=0
שכונה יוקרתית תבנה על בית ידלין שייהרס
קבוצת אביב-אוסיף תהרוס את בית ידלין במטרה לבנות את שכונת המגורים "אביב בגימל"; שיטת ההריסה שנבחרה,
הינה שיטה מבוקרת, בטכניקה של "גזירה"; זוהי שיטה שקטה יותר, קצרה יותר וידידותית לסביבה ולתושבי השכונה
מאת: יפעת גדות | עודכן: 13:45 15/03/2005
----------------
פיסת היסטוריה נוספת עומדת להיעלם מהנוף התל אביבי. דורון אביב, יו"ר קבוצת אביב אוסיף, הודיע (יום ג', 15.3.05)
כי קבוצת אביב אוסיף מקימה את פרויקט "אביב בגימל" אשר יוקם על פיסת הקרקע האחרונה ברמת אביב ג' המקורית,
במתחם בו עמד בית ידלין. בית ידלין, הוסיף דורון, ייהרס.
בית ידלין עמד מאז שנות ה-70', כאבן שאין לה הופכין, על שטח יוקרתי ברמת אביב ג', הצופה לים.
שיטת ההריסה שנבחרה, הוסיף דורון, הינה שיטה מבוקרת, בטכניקה של "גזירה". זוהי שיטה שקטה יותר, קצרה יותר וידידותית
לסביבה ולתושבי השכונה. שיטה זו בטוחה ויעילה תוך יצירת כמות אבק מינימלית וכמו-כן מפחיתה משמעותית את הרעידות והרעש
לעומת שיטות אחרות והיא מתאימה במיוחד לאזורים אורבניים.
הבניין, השוקל בקירוב 10,000 טון, בן 6 קומות ו-2 קומות חנייה ויסודות, יעבור תהליך של הרטבה במשך תהליך ההריסה, וזאת כדי
למנוע מצב בו ענני אבק ממלאים את האזור.
בנוסף לכך, הריסות הבניין נגרסות באתר לחצץ וחלקן ממוחזר לעבודות בנייה כמו מצעים לכבישים ושימושים נוספים. כך נמנע מצב בו
עשרות משאיות מפנות את ההריסות, נוסעות ברחבי הארץ ופורקות את הריסות הבניין במזבלות. בנוסף, בשיטת הריסה זו ממויינים
וממוחזרים החומרים ומופרדים לחלקי מתכת וברזל להתכה.
דורון אביב הוסיף, כי קבוצת אביב אוסיף רואה לנגד עיניה את טובתה של הסביבה ואת טובתם של תושבי השכונה.
תהליך ההריסה שנבחר ממזער למינימום את הפגיעה באיכות החיים של תושבי השכונה.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-66323-00.html?tag=16-40-24
א) גם חמישית מערכו הדולרית בשנות השבעים הוא לא מעט כלל ויש לזכור שהמחיר גם תלוי
ברמת החיים הכללית - אגב, למישהו יש הערכת שווי?
ב) זה שהאיש הוא קבלן ואיש עסקים עדיין לא מסביר מהיכן יש לו הון עצמי להחזיק מעל 5 דונם (72% של 7 דונם)
בשטח כה יוקרתי בצפון תל-אביב.
ג) אם על כל לירה שיש לחבר של חבר של שרון מתפתחת שערוריה, מדוע לא אשאל גם על פרס? ואם כבר פרס,
מהיכן הגיע בנו לנהל את קרן ההון סיכון פיטנגו? אה... הוא מנהל מוכשר. כמו גלעד שרון, לא?
שמעון פרס מכתיר את בנו כממשיך דרכו.....קרן פיטנגו:
http://images.maariv.co.il/channels/2/ART/457/970.html
149. פרס מכניס את בנו ''חמי'' לעיניינים =ננוטכנולוגיה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5315&omm=149&viewmode=threaded
גיגי כבר הכין את הקרקע ונתן לנו תשובה בשבוע שעבר...
על הטענה שהוא הרוויח בזכות הקשר עם אחיו:
”שהדי במרומים שלא יצא לי גרוש אחד מהיחסים עם שמעון„
יעקב כהן אומר אחרת.........ולמה אתה חושב נשרף העולם הזה
בכלל ועל ארכיונו בפרט...??
יעקב כהן = איסר הראל ואורי אבנרי = במסווה של גילוי.......
שחיתויות = מנגנון החושך של מפא"י, תמך בגלוי בהכרת אש"ף בכלל
ובהקמתה של מדינה פלשטינית !!
מצ"ב תקציר קצר של מי נגד מי, למה איך וכיצד....
@ אורי (אוסטרמן) אבנרי:
ב-1950 רכש את השבועון "העולם הזה". בשנים שהיה עורכו היה "העולם הזה" ידוע בדעותיו האופוזיציוניות המובהקות ובחשיפת פרשיות ציבוריות. בין השאר פרסם פרטים רבים על פרשת לבון, על החפירות הארכיאולוגיות הבלתי-חוקיות של משה דיין, על פרשת ידלין, על החשדות שהולידו את פרשת עופר ועל פרשת יעקב לוינסון בבנק הפועלים.
מתחילת שנות ה-50 דגל השבועון בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל.
העולם הזה נגד "מנגנון החושך"
עד שנות השבעים ואף השמונים נמנעו כלי התקשורת מהזרם המרכזי כמעט לחלוטין מלעסוק בנושא השירותים החשאיים, המוסד והש"ב (השב"כ כיום). עצם קיומם היה כמעט סוד כמוס, עד כמה שאפשר לשמור על סוד כזה במדינה כמו ישראל.
אבל היה שבועון אחד שעסק באופן קבוע ואובססיבי בשירותים החשאיים: 'העולם הזה', בעריכת אורי אבנרי ושלום כהן. כעיתון אנטי-ממסדי מובהק, שהרבה לתקוף את השלטון על טיפולו בשמאל ובימין כאחד, ראה 'העולם הזה' טעם לפגם ב'מוסד' ובעיקר בש"ב שבראשו עמד עד ראשית שנות השישים איסר הראל.
כדי לעקוף את הצנזורה נתן העיתון לש"ב את הכינוי "מנגנון החושך". השירות החשאי של מדינת ישראל, כתב אורי אבנרי ב-1953, הוא "מוסד ממשלתי בלתי רשמי, חסר מעמד חוקי, הניזון מכספים ציבוריים הנזקפים על חשבון סעיפי תקציב כוזבים... מוסד זה קשור עם הבולשת הפוליטית... הוא כפוף באופן פורמלי לדוד בן-גוריון, ולמעשה אינו אחראי בפני איש, כי איש אינו יכול לבדוק את אמיתות מסקנותיו". במהלך שנות החמישים הקפיד 'העולם הזה' לבצע דמוניזציה עקבית של השירות ושל העומד בראשו, איסר הראל שעמד בראש השב"כ והמוסד , בלי לנקוב בשמו. הראל מצדו רחש שנאה תהומית למגזין וראה באורי אבנרי סוכן סובייטי. אבנרי סיפר מאוחר יותר שנודע לו ממנחם בגין שהראל אף פנה לבגין בבקשה שיתמוך כראש האופוזיציה בהעמדתו לדין של אבנרי כסוכן סובייטי אך בגין סירב לתמוך בכך.
המגזין, ואבנרי אישית, היו כל הנראה תחת מעקב תמידי. אבנרי כתב פעם לקוראיו במאמר מערכת אירוני שצר לו שחלק כה גדול מכספי המסים שלהם מוצא על "מנגנון הבילוש המסועף המופעל נגד העולם הזה, העולה לפי האומדנה חצי מיליון לירות לשנה". שואל אני את עצמי: האם יש לי הזכות המוסרית לדרוש ממך להמשיך ולממן מכספך... שהרווחת בזיעת אפך את כלכלת האנשים הבולשים יומם ולילה אחרי חברי המערכת, המתקינים בדירותינו ובמשרדינו מכשירי האזנה, המקליטים כל מילה מדברינו בטלפון, המצלמים אותנו במצלמות סתר?"
נראה שבמגזין שררה במשך השנים אווירה פרנואידית משהו ולא בלי סיבה. עיתונאים של המגזין סיפרו לי שהם חשדו תמיד בעיתונאים אחרים ( שבשמותיהם נקבו ) כי הם סוכני שב"כ "שתולים " במגזין.אם אכן כך היה מי יודע ? רק הנוגעים בדבר יודעים.
החוקרת ניצה אראל שפירסמה לאחרונה עבודת דוקטוראט על תולדות העולם הזה חיוותה את דעתה על סמך ראיונות שונים שיתכן שהמעקב אחרי אורי אבנרי נמשך עד עצם היום הזה ( או בכל אופן כך אבנרי חושב ), מה שאומר שהמדינה הוציאה כספים רבים מאוד לאורך השנים על אבנרי ונשאלת השאלה האם אכן היה טעם בהוצאת כספים אלה.
לשיאה האבסורדי היגיעה הוצאת כספים זאת, כאשר השב"כ מימן הוצאת מגזין שכל מטרתו הייתה להילחם " ב"עולם הזה". שבועון בשם "רימון".
@ יעקב כהן:
יעקב כהן היה מלפני קום המדינה ועד לסוף שנות ה-60 יד ימינו של איסר הראל, זה התחיל בשירותו ב-ש.א וב-ש"י, היה אחראי על גיזרת הדרום בכלל ועם המרחב הבידואי בפרט, הוא שהפעיל את רכטמן/האצ"ל-"הבוגד" מתוך המעגל הסגור של הישיבות של מנחם בגין ז"ל ודיווח עליהן ישירות לאיסר הראל ומשם ישירות לבן גוריון. יעקב כהן היה המתווך בין שמעון פרס לאחיו גיגי בכל מה שקשור לייעוץ, עזרה במסדרונות השילטון של מפא"י בכדי להשיג את כל האישורים הדרושים, כמו כן הוא החזיק תיק עב כרס על פעילותם של האחים פרס, שאותו מסר לאיסר הראל שהעביר לבן גוריון, כשהאחרון ביקש ממנו לחקור את מה קורה עם ההסתדרות ואם זה נכון שהיא גונבת כסף....!!
"העולם הזה" נגד "רימון"
השבועון 'רימון' החל לצאת לאור באוגוסט 1956. הכסף למימונו הגיע בחשאי מאיסר הראל, שגייס אותו במשרד האוצר ומפא"י, אם כי המגזין הכחיש בתוקף שיש לו מקור "מפלגתי" כלשהו והציג עצמו כ"עצמאי" בדיוק כמו העולם הזה. עורכו הראשי היה הסופר שלמה טנאי, והעורך האחראי היה עיתונאי צעיר בעל דעות ימניות, חזי לופבן. בין העיתונאים היו המשורר דוד אבידן, אוהד זמורה ויעקב אגמון. בראשית דרכו זכה המגזין המצולם להצלחה, אך בהמשך התגלתה מטרתו האמיתית: להיות שופר של השלטון כנגד 'העולם הזה', או "מגזין הארס" כפי שכונה שם. שזכה בו מידי גיליון להתקפות קשות ביותר ואבנרי הואשם בו במאמרים שונים של לופבן כסוכן של שמואל מיקוניס מהמפלגה הקומוניסטית הישראלית .
"אפילו בימים האפלים ביותר של גרמניה הנאצית , אפילו בשעות השחורות ביותר של ברית המועצות הקומוניסטית לא היה תקדים לדבר הזה ששירות חשאי יקים לעצמו מגזין", אומר עיתונאי העולם הזה אלי תבור.
חזי לופבן, מצדו, מספר: "כשעבדתי שם לא ידעתי מי עומד מאחורי המגזין, אם כי המטרה שלו היתה ברורה וידועה והיא תאמה בהחלט את דעותי שלי. אף אחד לא נתן לנו הוראות מגבוה, אבל כאשר היינו זקוקים למידע בנושאים שונים שקבענו לעצמנו, איסר הראל שהיה 'ידיד העיתון' היה מספק לנו אותו. השגיאה שלנו היתה שהתמקדנו יותר מדי במאבק נגד 'העולם הזה', כי זה שעמם את הקוראים".
השימוש בשיטותיו של 'העולם הזה' כנגד המקור התברר כטעות. 'רימון' נפל ברמת הכתיבה שלו מ'העולם הזה', וסגנונו אף היה פרוע וקיצוני יותר, ולכן לא הצליח לפגוע במעמדו וביוקרתו של המקור ורק חיזק את ההילה שסביבו כאויב הממסד. 'רימון' התמוטט במהרה.
חזי לופבן הפך מאז לסופר תחת השם הבדוי עידו סתר. בין השאר פרסם סדרת ספרים ידועה על סוכן מוסד נועז ששמו עוז יעוז הנאבק בסוכני ריגול שטניים מחוץ ובבוגדים ופרובוקטורים מבית.
ובינתיים החל המאבק בין 'העולם הזה' והש"ב לקבל פנים מוזרות ביותר. ב-1957 נעלם העיתונאי הבכיר של העולם הזה אלי תבור למשך יום שלם. הוא הופיע לבסוף בבגדים קרועים, מזועזע כולו, וסיפור לאנשי עיתונו שנחטף בידי חבורה שלמה של אנשי "מנגנון החושך" שחקרו אותו במשך שעות רבות במתקן מיוחד על אודות עניינים פנימיים של העיתון. אנשי 'העולם הזה' קיבלו ללא היסוס את טענותיו של תבור. בגליון הבא של העולם הזה הופיעה כותרת צרחנית בעמוד השער מעל לתמונה ענקית של תבור : מי אחראי לחטיפה המתועבת של כתב "העולם הזה " וענו על השאלה באותיות קידוש לבנה ענקיות :אלי תבור בידי הש.ב. הם פרסמו כתבות נרחבות שבהן האשימו את "מנגנון החושך" באחריות ל"חטיפתו ולחקירתו תוך כדי איומים בייסורים גופניים מרחיקי לכת".
אבנרי כתב במאמר מערכת על פרשת תבור:
"מולנו אנשי האפלה...כמעט ואי אפשר לראות את המפלצת כולה, על כל אבריה. התקפותיה נעשות מאחורי הגב, בחסות מסך סמיך של שקרים ופרובוקציות... אבל זהו רק סיבוב אחד בקרב עתיק יומין – הקרב של המעטים נגד הרבים, של האדם החופשי נגד המכונה הדורסת".
איסר הראל הכחיש בתוקף את דבר החטיפה – גם דרך 'רימון', שפרסם כתבות לעגניות שהאשימו את אנשי 'העולם הזה' בפברוק הפרשה. הראל טען לימים שהוא חקר את כל פקודיו והכל הכחישו כל קשר למעשה. הראל זעם במיוחד על שייחסו לארגונו פעולה שהעמידה אותו באור גס ומטופש.
עורך העולם הזה' לשעבר שלום כהן כתב שנים לאחר מכן בספר זיכרונותיו כי הוא חושב שכל הסיפור בטעות יסודו. הוא סיפר שתבור הפקיד בעניין הצהרה שלמה וסודית אצל עו"ד אמנון זכרוני. כהן לא ידע מה היה תוכן ההצהרה, אך ציטט מדבריה של אשתו לשעבר של תבור, שולה (שעבדה גם היא ב'העולם הזה' בתור "רחל המרכלת"): "מה, אתם לא יודעים? הוא התעסק עם איזו בחורה מאיזה קיבוץ שלא ידעה שהוא נשוי. אחיה והחבר'ה שלו תפסו אותו והכו אותו מכות רצח".
לאחרונה ניהל כותב שורות אלה ראיון קצר עם מר אלי תבור על הפרשה :
שאלה : מר אלי תבור האם אתה זוכר את פרשת חטיפתך ?
אלי תבור : זה היה לפני שנים רבות מאוד וכבר אינני זוכר את הפרטים.
האם אכן אנשי "מנגנון החושך" עמדו מאחורי החטיפה, כמו שטענת בזמנו בתוקף בפני העורכים של העולם הזה ?
"זאת אחת האפשרויות".
@ לסיכום,ארכיון העולם הזה הכיל חומרים שברבות הימים היו משמשים לכל מי שידו משגת לפוצץ אותם בפני....במיוחד כל החומרים על פרשת חטיפתם והיעלמותם של ילדי תימן, גזילת רכושם וחטיפת הנשים של יהדות תימן....!!
החשוד העיקרי בשריפת ארכיון העולם הזה היה לא אחר מאשר נתן זהבי העיתונאי, שדרן בכלל ומציל בחוף הים בפרט נכון להיום, נתן זהבי היה אחד משמפניות השב"כ של שנות ה-60...!!
70. עיתונאי בעל עבר פלילי השתלט על ניסים משעל
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5019&omm=70&viewmode=threaded
עו''ד יוסי דר: אהרון ברק הונה את ממשלת ישראל
| פרשת אהרון ידלין היא הפרשה שבנתה את אהרון ברק כיועץ המשפטי לממשלה והחדירה אותו לתודעה הציבורית כמותג משפטי וכ"אביר שלטון החוק", כך אומר עו"ד יוסי דר בראיון לתכנית "חופש השידור" של ערוץ 7. בתוכנית השיב דר לשאלות על ספרו החדש: "אהרון ברק ומנעמי השלטון". בספרו מספר דר פרטים על פרשיות ועל אירועים שבהם היה נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק מעורב במשך 30 שנה, אירועים המעידים, לטענתו, על חוסר היושר ועל חוסר האמינות של ברק. אחת הבולטת בהן היא פרשת אהרון ידלין, שהיה אמור להתמנות לתפקיד נגיד בנק ישראל ונמצא אשם בקבלת שוחד. פרשה זו התנהלה בתקופה שאהרון ברק היה היועץ המשפטי לממשלה, אומר דר, והציבור אינו יודע כי בפרשה זו הונה ברק את ממשלת ישראל באמצעות מסמך כוזב שגרם לה בשל כך לקבל החלטה שגויה בעניינו של ידלין. במהלך החקירה שנחקר ידלין עמדה על הפרק שאלת מינויו כנגיד בנק ישראל, והממשלה הייתה נבוכה, מפני שלא ידעה אם לקיים את המינוי או לבטלו. שר המשפטים ביקש מברק להגיש לממשלה דוח ביניים על מצב החקירה, והוא אכן הגיש דוח כזה ובו הוא ציין במפורש כי ידלין מכחיש את כל המיוחס לו, זאת בעוד שידלין כבר נשבר והודה. שאלת הודאתו או הכחשתו של ידלין הייתה קריטית באותו זמן, אומר דר, וזאת מפני שאילו קיבלה הממשלה דיווח כי ידלין הודה מינויו היה מתבטל מיד, מציין דר, אך למרות זאת ברק שמר את הודאתו של ידלין בסוד ומסר לממשלה מסמך, ובו, כאמור, ציין כי ידלין מכחיש את המיוחס לו. עוד חושף דר בספרו "פרשיית דולרים", מקבילה לזו של לאה רבין ז"ל. פרשייה שאת התיק העוסק לה בחר ברק לסגור. מדובר, לטענתו, בחשבון הדולרים של אבא אבן, שבו היו סכומים גבוהים פי 20 מאלו שהחזיקה לאה רבין בחשבונה. מה שהציבור אינו יודע, טוען דר, הוא שאהרון ברק סגר את התיק הזה מתוך אינטרסים אישיים, ובניגוד לאינטרס הציבורי. דר כותב כי סגירת תיק בידי היועץ המשפטי כמוה כ"מעשה שיפוטי ממש". "מתברר", אומר דר, "כי כאשר טיפל אהרון ברק בתיקו של אבא אבן הוא היה נתון במצב אישי מיוחד מאד, ובעקבותיו הוא החליט לסוגרו". דר כותב כי עו"ד יעקב נאמן ייצג את אבא אבן מול אהרון ברק ופרקליטיו, אך "מתברר שלא רק אבא אבן היה לקוחו של עו"ד נאמן. מתברר שזמן לא רב קודם לכן טיפל עו"ד נאמן בדיסקרטיות בעניין פרטי ורגיש של לקוח חשוב אחר, והוא אהרון ברק בכבודו ובעצמו". דר מפרט את טיב השירות שקיבל אהרון ברק מעו"ד נאמן: "מתברר שערב כניסתו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה נזקק ברק לעורך דין מומחה לענייני מס הכנסה, שיתן לו ייעוץ משפטי וחוות דעת בקשר לענייני מס ההכנסה הפרטיים שלו. היה מדובר אז בהכנסותיו של ברק מתקופת עבודתו בחו"ל שנים אחדות קודם לכן. חוות הדעת שהכין עו"ד נאמן עבור ברק נושאת את התאריך 27 ביוני 1975, כלומר שלושה ימים בלבד לפני כניסתו של ברק לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה". מוסיף דר וכותב: "יותר מעשרים שנה שמר נאמן בכספת הפרטית שלו את חוות הדעת ההיא בענייני מס ההכנסה של ברק, אבל הקפיד למחוק מראש העמוד, בדיו שחורה, את שמו ואת כתובתו של אהרון ברק". "במצב עניינים רגיש שכזה חוזר עו"ד נאמן אל אהרון ברק עם לקוח אחר שלו – אבא אבן. היכול מישהו לטעון ברצינות שברק מסוגל לדון ולהחליט ללא משוא פנים בעניין לקוח של עורך דין, שעה שגם הוא עצמו היה לקוחו של אותו עורך דין, ועוד בעניין כה רגיש השמור בסוד בכספת של אותו עורך הדין?", תוהה דר. דר סיפר לערוץ 7 כי עם צאת ספרו הגיעו אליו תגובות רבות, תגובות של סקרנות המהולה בתדהמה. גם עמיתים למקצוע מביעים את תדהמתם מכל מה שנחשף בספר. |
מכתב גלוי מאישתו של אשר ידלין ז''ל ליועמ''ש לממשלה....
אהרון ברק....מכתב/כתבה:
45. ''ברק והדו''ח''.....פרק המשך בפרשת ''אשר (ידלין) שלנו'' !!
http://rotter.net/forum/gil/5110.shtml#45
לכתבה המקורית המלאה
לכתבה המקורית המלאה