"פרידמן בייניש -הקרב על הדמוקרטיה הישראלית בעיצומו"

בייניש שולפת'' ו- ''היא נעצה בו את שיניה

מי היה מאמין, לא לפני 10 שנים - לפני שנה, שיקום שר בישראל ועוד שר משפטים, שיצא חוצץ כנגד בית המשפט העליון של מדינת ישראל, ועוד בריש גליי מעל גלי התקשורת! האם ימות המשיח הגיעו? עדיין לא! ובפרפראזה על דברי צ'רצ'יל בקרב נגד רומל בצפון אפריקה: זה איננו סופה של המלחמה, אבל לבטח סוף ההתחלה של מלחמת עם ישראל נגד השחתתו של בית המשפט העליון.

זוכרים אנו שרי משפטים כביילין, הנגבי, ושטרית שהיו עבדים נרצעים של כל גחמות הפיראט המשפטי וראש המאפליה של מערכת המשפח הישראלית – הפרופסור אהרון ברק. האיש הזה, שרמס את הדמוקרטיה הישראלית, שחוקק לעצמו דינים ומשפטים כראות עיניו על גבו של העם וכנגד סמכות הכנסת, הוביל את מדינת ישראל להפרות החמורות ביותר של זכויות האדם היהודי, על בסיס אותה תשתית החוקתית שבעזרתה השתית את הדיקטטורה המשפטית שלו: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

עשר עתירות עתרו בפני בית המשפט הגבוה לצדק הפליטים הנשדדים של גוש קטיף והשומרון – אבל הוא דחה את כולן בטענות קש שעליבות אינטלקטואלית עולה מהן לחרפה וביזיון. האיש הזה הלך, לא לפני שהפרקליטות דאגה שהגב' בייניש, משוש עיניו, תיבחר למשרה המשפטית הרמה והנחשקת ביותר במדינת ישראל – נשיאות בית המשפט העליון. למענה הקריבו שר משפטים קודם תוך הפללתו בעבירת מין. זו מערכת שאיננה לוקחת שבויים, מערכת שהשחיתות היא נר לרגליה.

אני הקטן בעם התחלתי מלחמה צנועה מעל דפי האינטרנט לפני כשבע שנים, כאשר פסק דין קעדן נגד הישוב קציר היווה עבורי את הקש ששבר את גב הגמל. איש לא העז אז לתקוף את ברק ובג"ץ. מאז פרסמתי באתר 'תכלת זהב' כמו באתרים רבים אחרים, מאמרים וביקורות על ברק בכלל ובג"ץ בפרט. הייתי קול בודד באפילת התקשורת הישראלית. אבל אט אט החלו הדברים לחלחל בציבור, שראה פעם בבית המשפט העליון קרן אור אחרונה באפילת המשטר המסואב של מ"י.

אבל אהרון ברק, כפיל בחנות החרסינה של ארצנו הדוויה, שבר את כל הכלים העדינים עליהם ביססנו את קיומנו: האדמה, הישובים, הביטחון האישי, הביטחון הלאומי, המלחמה במחבלים, זכויות העם היהודי על ארץ ישראל, הגדר, קבלת פסיקת ג'נבה – ומה לא!?

אהרון ברק, רשע גמור, אך גאון משפטי תיאורטי, הלך, ובמקומו באה פרקליטה קטנה ממשרד המשפטים בירושלים, שעלתה לגדולה בזכות שייכותה האידיאולוגית לקליקה של השמאל הקיצוני, ולא בזכות האינטלקט האישי והמשפט אוו הפגינה מאז ומתמיד.

פרקליטה – תובעת נצחית זו, נבחרה לעליון בזכות התרפסותה כנציגת הרשות המבצעת בפני הרשות השופטת העליונה, קרי אהרון ברק (ואולי בזכות חינה האישי, כפי שציין הפרופסור ברק באחת מתשבחותיו על הגברת הנכבדה).
קדמו לגברת הזו מועמדים אחרים, גדולים ממנה ברוח ובמשפט, ואלה נדחקו אל שולי גלימתה בבית המשפט העליון. מאז הגיעה למשרה הרמה, תפסו את מקומה של הרשעות המשפטית של "הגאון" ברק, טרחנות קנטרנית דביקה ומטרידה של הגברת בייניש בכל פסיקותיה.

שוב אין מוצאים ולו כנחמה פורתא בין פסיקותיו המרושעות של קודמה לתפקיד, שמץ של נימוקים ופלפולים משפטיים. התובעת נותרה תובעת, כשהיא איננה מבינה את גודל המשרה והאחריות שנפלו לידיה כפרי בשל. לא בכדי סרב רמון למנותה לעליון, ועל כך שילם מחיר יקר ואכזר. הפרופסור פרידמן כמבקר גדול של מערכת המשפט הישראלית, לא מגבה כקודמיו את שיגיונותיה של הגב' בייניש, כנשיאת ביהמ"ש העליון, ועל כך הוא סופג אש מכיוונה של הקליקה בראשות חשין ושות', הנוהגים ומתבטאים כגנגסטרים לכל דבר ועניין, תוך הפניית אלימות מילולית לרפורמיסטים במערכת המשפט.

טוב עשה פרידמן בעניינו של הנשיא לשעבר קצב, שהעמיד את הגברת בייניש על מקומה כשהטיחה בפרקליטות "שהמדובר בתביעה אנורקטית" ומעבר לכך, שוב הפכה את עצמה בייניש לפוסקת בנושא שהוא לגופו, שייך לערכאות נמוכות משלה, בעוד שחובתה הייתה לפסוק: האם פעלה הפרקליטות "בסבירות" הראויה, "ובמידתיות" הנדרשת כאשר קיבלה החלטה משפטית לפיה אין די ראיות להאשים את הנשיא במעשים חמורים. וכאן כשלה הנשיאה-התובעת בתפקידה וביזתה את כבודו של בית המשפט העליון.

הקרב על הדמוקרטיה הישראלית בעיצומו. נכונו לנו עוד קרבות קשים עד הכרעת שלטון הרשע המשפטי.

תזכורת:

בית הסזון העליון הוא הוא בית משפט העליון נכון להיום!!

פרשיות ביניש