"יש להעמיד את ביניש לדין פלילי על אחריותה הישירה להסתה הנפשעת נגד יצחק רבין"

איש יחסי הציבור המצליח בכל הזמנים, רני רהב, עתר ביחד עם שורה של אזרחים נוספים כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי לכפות על שירות בתי הסוהר לקיים את ברית המילה של בנו של יגאל עמיר בכלא ולמעשה כנגד החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה שלא להגיש ערעור על ההחלטה הזו.

דורית ביניש דחתה את ההחלטה על הסף. כלומר: מבלי לקיים בכלל דיון לגופו של עניין. השופטים לקחו את כספי האגרה המופקעים ששולמו לעתירות – וברחו מאחריותם הציבורית ומחובתם המוסרית לקיים דיון לגופו של עניין בנושא רגיש, פגיע ופוגע שכזה.

"משהחליטה המדינה, באמצעות היועץ המשפטי, שלא לפנות לבית המשפט העליון בבקשת רשות לערער, תמה ונשלמה בכך אפשרות הבחינה הערעורית של ההחלטה". נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, ציינה בהחלטה כי "האירוע המתוכנן פוגע ברגשות הציבור ובמיוחד ביום האבל שבו אנו מתייחדים עם זכרו של ראש ממשלה". היא הוסיפה: "עם זאת, כשופטים עלינו לנהוג בריסון ובאיפוק...".

אפשר ורצוי ובריא להתווכח על ההחלטה. אפשר להסכים איתה או לשלול אותה. אין בדיעה בעד החלטה ולא בדיעה נגדה, שום בעיה.

אבל מה שנועץ את הסכין בלב המצפון של האומה, זה המוסר הכפול של אותו בית משפט. הרי את זה כתבה אותה דורית ביניש שעושה לנו הצגת תיאטרון אחת גדולה שכל כולה מתרחשת סביב... עירעור על שיקול דעתו הבלעדי של היועץ המשפטי לממשלה להגיש כנגד הנשיא לשעבר קצב כתב אישום מופחת בתמורה להודאה של קצב במסגרת עסקת טיעון.

בפרשת קצב משחקת אותה ביניש כאילו היא קובעת מה על היועץ המשפטי להחליט, והנה בפרשת יגאל עמיר מסתבר לנו שאותה דורית ביניש מיתממת וקובעת פתאום -באותו שבוע ממש- שאין לבית המשפט שום סמכות לשקול שיקולים במקומו של היועץ המשפטי לממשלה.

איך לעזאזל, ומי לכל הרוחות הרשה לשופטי בית המשפט העליון להיות נגד היועץ המשפטי ונגד פרקליטות המדינה ולא לדחות את העתירות האלה נגד שיקול דעתם על הסף, אבל כשמדובר ברוצח ראש הממשלה רבין, אותו הסף שהיה בפרשת קצב נמוך מים המלח - הפך לגבוה יותר מהאוורסט: פתאום אין אקטיביזם ובית המשפט הוא גבוה רק לחוק אבל לא לצדק, ואין זכויות לשופטים לשקול שיקולי רוחב בכלל ופתאום הם מנועים מלהתערב בשיקולי היועץ המשפטי לממשלה, והשחור הוא לבן והלבן הוא שחור ואותו בית משפט אומר באותו שבוע בדיוק, דבר והיפוכו: את שלטון החוק הוא צולב על המוקד ויורק עליו ומבזה אותו בראש חוצות, ואת רוצח ראש הממשלה, ראש הממשלה שביניש שנאה כמעט כמו שהוא תיעב אותה יש לציין, מערכת המשפט מרוממת ומטפחת ומגינה עליו ומוחקת עשרות שנות שיפוט שחינכו דורות שלמים של אזרחים וגופי שלטון בדבר סמכותו הבלתי מוגבלת של בית המשפט העליון לעשות צדק, ולא רק להיכנע למגבלותיו של החוק.

דליה רבין סוף סוף גילתה את מה שאביה ידע היטב: "אני מזועזעת ממערכת המשפט". גם יובל רבין סוף סוף הבין את מה שאבא שלו וגם אמא שלו הבינו על בשרם. וכלשונו, כי מערכת המשפט אינה אלא "חומה רופסת, רעועה ודוממת".

זה בדיוק מה שאבא שלהם, זכרונו לברכה, אמר כל הזמן - וזו בדיוק הסיבה שדורית ביניש היא זו העניקה חסות משפטית והכשירה את הפעלת מכונת ההסתה הנוראית כנגד אבא של דליה ויובל רבין, את אבישי רביב, שהוציא כנגד רבין שנוא נפשה של דורית, דין רודף, והציג את רבין, בחסותה המשפטית של ביניש, בכאפיה של טרוריסט ובמדי SS נאציים. אם דמו של רבין היה מותר בעיניה המשפטיות של ביניש, מה יגידו איזובי העמיר...

שמפניה - אבישי רביב

מי שקורא את דו"ח שמגר אינו שואל את עצמו מדוע הוא פסל אותה בבוז מלהתמנות לשופטת. הנספח הסודי שחושף הדו"ח באדיבותו וחכמתו של הנשיא שמגר מגלה לנו כי מי שהסית לרצח יצחק רבין לא היה הימין ולא מרגלית הר שפי אלא דווקא דורית ביניש. זה בדיוק מה שעולה מדו"ח ועדת שמגר בפרק על אבישי רביב.

בפרוטוקול, שהותר לפרסום, אישר נציג השב"כ כי דורית ביניש –היא ולא אחרת- הורתה לתפור תיקים פיקטיביים (כך! בדיוק כך!) לסטודנטים, אזרחים תמימים בעלי דיעות ימניות וחובשי כיפות, ולהחשיד אותם בעבירות שהיא אישרה לאבישי רביב לעבור באוניברסיטת בר אילן. זו הייתה הנחיית פרקליטת המדינה. ואת זה לא טען איזה ימני הזוי, אלא את זה מוכיחים מסמכים רשמיים ופרוטוקולים חיים.

ציטוט מהפרוטוקול מפי איש השב"כ: "חשדו ברביב בשיתוף פעולה, והיה צריך להוכיח את עצמו. הוא היה צריך להסיר מעליו חשדות. בדיון אצל דורית ביניש, היא נתנה אישור שיעשה פעילות על ­ידי רביב באוניברסיטת בר אילן, ויחשיד אדם אחר כדי שייתפס". (לאחר שנחשף הפרוטוקול וח"כ מיקי איתן דרש להדיח אותה מכל תפקיד ולהקים מייד ועדת חקירה לבדיקת אחריותה של ביניש לרצח רבין ותפירת תיקים לאנשי הימין, ביניש הכחישה וטענה שהפרוטוקול הרשמי, שנכתב על ידי מי שמכהן כיום כשופט (סולברג) - שיקרי. למי אתם מאמינים? לפרוטוקול שנכתב בסמוך לארוע או לתירוצי ההגנה של ביניש שלא היא עשתה אז את מה שהיא ממילא עשתה מאז ועד היום – תופרת ותופרת ותופרת...)

וזה לא פלא. מי שהרוויחה בגדול מהרצח של רבין (כמו גם מהדחתו של רמון, ותפירת התיק לשר נאמן, ומחיקת כתב האישום כנגד השר שטרית), הייתה דורית ביניש, שמייד לאחר הירצחו ותוך שאהרון ברק מנצל את ההלם והתדהמה, ביצע מחטף ומינה אותה לשופטת במינוי שהבטיח את נשיאותה לעליון בגלל שיטת הסניוריטי המבטיחה שלא המוכשר ביותר ייהפוך לנשיא אלא זה שיש לו אוזניים של חמור (נפוליאון לעג פעם לשיטת הסניוריטי וטען, אילו היה עליו למנות רמטכ"ל לפי הותק ולא לפי הכישורים, אז לחמור שלו היה הכי הרבה ותק, כי הוא ליווה אותו בכל המלחמות...).

אפשר להתווכח על הכל, אבל אלו הן העובדות.

דו"ח ממלכתי קבע את אחריותה של ביניש להסתה שהובילה לרצח רבין. לא אני -חילוני ושמאלני ושמוצניק מלידה- וגם לא איזה דתי ימני ומתנחל טענו את זה, אלא ועדת חקירה ממלכתית בראשות נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר. אבל מי שישבה בכלא הייתה מרגלית הר שפי, למרות שהדו"ח הראה שאחריותה של ביניש להסתה לרצח רבין ישירה, ממשית ומוחשית, ואילו מרגלית הרש שפי – עד היום אפילו השופטים לא הצליחו להסביר מה הקשר הפלילי שלה בכלל לרצח. לא מנס ריאה, ולא אקטוס ראוס. החטא שלה הוא שצריך היה להסיט את האש מהממצאים המפלילים נגד ביניש. הרצח המתועב נוצל ניצול ציני לצרכים פוליטיים ולעריכת דה לגיטימציה למפלגות שלמות במקום להוקיע ולהקיא מהציבור אנשים כדוגמת ביניש שהסיתה לרצח רבין בכסות משפטית מהוגנת של פרקליטת מדינה.

כולם ידעו - ושתקו
05/10/2004 | ד"ר חיים משגב |

גדעון עזרא, לשעבר סגן ראש שירות הביטחון הכללי, הוא, כנראה, לא האיש שאותו אזרח שוחר חוק היה לוקח לאי בודד. באחרונה הוא הפך לחביבו של ראש הממשלה וגם, כנראה, של כמה שרים בממשלה. בעיקר, מן הסתם, הוא התחבב על אלה, ששודרגו, כמוהו, כפרס על שהלכו עם ראש הממשלה יד ביד בשבועות האחרונים. היכולת להתקרנף היא, ללא ספק, אחת מן התכונות שעשו את גדעון עזרא לאיש סודו של אריאל שרון, אבל יש לו, בוודאי, גם תכונות אופי אחרות - לא פחות דוחות.

מופעי האימים שלו בתקשורת שבהם הוא משתלח, כשר לביטחון פנים, בחלק נכבד מאוד מן הציבור היהודי במדינת ישראל מראים, לפחות, שהוא לא למד דבר - ולא שכח דבר. היצר להדחיק את האמת, ולהתעלם מהעובדות, נשאר בו, מן הסתם, עוד מתקופת שירותו בשירות הביטחון הכללי, שם הוא גדל והיה למה שהוא כיום. לרוע המזל, תרבות בידוי הראיות היא, עדיין, ערך דומיננטי בקרב רבים מדי מבין האנשים שגדלו שם.

כאילו שכולם כבר שכחו כיצד שירות הביטחון הכללי לימד את אנשיו לשקר בבתי המשפט ובוועדות חקירה, או כיצד הפעילו ראשיו, ובהם גדעון עזרא, את אבישי רביב, סוכן מדיח, שנשתל בקרב חוגי המחנה הלאומי כדי להבאיש את ריחו, וגרם, בעקיפין, אם לא במישרין, להתלהטות רוחות שהביאה, אולי, לרצח יצחק רבין.

מפעיליו של אבישי רביב, ובהם ראשי שירות הביטחון הכללי, ידעו בדיוק מה הוא עושה. הם הכירו, ללא ספק, את מעשי הפרובוקציה שלו. גם ב'מחלקה היהודית' בפרקליטות המדינה ידעו מה עושה האיש שאמור היה 'לדווח' לשולחיו על 'תנועות חשודות' בקרב היהודים היושבים מעבר לקו הירוק. עבירות פליליות נמחלו לו. פרקליטת המדינה דאז, דורית בייניש, ידעה בדיוק איזה שרץ מחזיק שירות הביטחון הכללי בידיו. הדוח של 'ועדת שמגר' חשף את הדברים אחד לאחד.

כולם ידעו - ושתקו. פרקליטות המדינה, על כל גרורותיה, ידעה - ושתקה; מערכות אכיפת החוק, כמו השב"כ, ידעו - ושתקו; במערכות העיתונים ושאר אמצעי התקשורת ידעו - ושתקו. חלק מן העיתונאים אפילו שיתפו פעולה בחדווה. הכל היה כשר בעיני ראשי השלטון באותם ימים, ממש כבימים האלה, כדי להכשיר את הלבבות לקראת 'מעשה אוסלו' בעם היהודי. לכן מחלו לאבישי רביב כאשר הוא התסיס את הרוחות, הקים ארגוני-דמה והפיץ שקרים, כגון בעת שהוא נטל על עצמו את האחריות לרצח של ערבי בידי ערבי בחלחול. ראשי שירות הביטחון הכללי ידעו שהוא משקר ביודעין - אולם איש לא קם. יוסי שריד, שתמיד ידע לקפוץ בראש, מיהר לדרוש את פינויים של היהודים מהעיר חברון 'כתגמול' על הרצח הנתעב. גדעון עזרא וחבריו שידעו את האמת - לא מחו. נוח היה להם לטבול בשקרים שהפיץ אבישי רביב.

לשיא הגיע, כמובן, אבישי רביב, בידיעת ראשי שירות הביטחון הכללי, כאשר הוא הציג את תמונתו של יצחק רבין כשהוא "לבוש" במדי אס.אס. בפני כתב הערוץ ה-1 במהלך ההפגנה בכיכר ציון, כדי ליצור את הרושם שעשרות אלפי המשתתפים החזיקו בתמונות דומות, ושגם מי שעמד על הבמה ראה את התמונות הללו. על כל אלה איש לא שילם בכיסאו, אבל המהלך האנטי-דמוקרטי הזה לא יישכח לעולם.

הכיעור שבו עלה אפילו על מה שעשו בשנות ה-40' של המאה הקודמת, אבותיה הרוחניים של 'שלום עכשיו' דהיום, חסידי הבולשביזם הסטליניסטי, בתקופת 'הסזון'. גם הירי של ה'תותח הקדוש' לעבר האניה 'אלטלנה' מול חופי תל אביב, כמה שבועות לאחר ההכרזה על הקמתה של מדינה יהודית עצמאית, לא מגיע לאותו כיעור שבו טבולים היו מעשיו של אבישי רביב ושולחיו. המשטמה כלפי רבים כל כך דמתה באותן שנים, של 'אופוריית אוסלו', למה שקורה בגרועות שבדיקטטורות. הדברים חמורים פי כמה אם זוכרים שמי שהוליך את המשטמה הזאת היו גורמים רישמיים במדינת ישראל.

אבל, כאמור, איש לא שילם בעד מעשי הנבלה האלה. ראש שירות הביטחון הכללי באותה העת, שודרג לאחר רצח ראש הממשלה, ומונה לשגריר ישראל בדנמרק. מחליפיו ממשיכים בתעלוליהם. אבל לשיאים של שיפלות מגיע בימים אלה גדעון עזרא. ההשתלחויות שלו בתושבים שמתגוררים מעבר לקו הירוק מציגות אותו, לפחות, כאיש לא שקול בעליל. הדוגמא הטובה ביותר ניתנה לפני כמה ימים בעת שהתגלו סיסמאות נאצה ברחובות ירושלים. ארדוםםגדעון עזרא מיהר להתראיין בקול ישראל וייחס את הכתובות ל'הסתה של רבנים' - ולגורמים 'קיצוניים' בימין. כמה שעות לאחר מכן נעצרו שני סטודנטים שהוגדרו על-ידי המשטרה כ'אנשי שמאל קיצוניים'. הם שוחררו מייד. גדעון עזרא - לא התנצל.

עכשיו אבי דיכטר, ראש שירות הביטחון הכללי, מי שבוודאי היה חלק מן המנגנון ששלח את אבישי רביב לנקב חורים במירקם הדמוקרטי של מדינת ישראל, חוזר לבעוט, בשמו של שירות הביטחון הכללי שבראשו הוא עומד, במתיישבים בגוש קטיף - ובחלקים אחרים ביהודה ובשומרון. כמו נביאי השקר שעמדו בשערי העיר בעבר הרחוק מתייצב עכשיו אבי דיכטר כדי להתריע בפני 'הקצנה' במחנה המתנגדים למהלך המדיני שסופו, לדעת רבים, יביא לקטסטרופה ביטחונית ולשבר בעם היהודי. שרי הממשלה מאזינים לו בקשב רב - וממהרים להציע לכנסת חוק שיקל על גירושם של היהודים מחבל עזה.

חבל שהמדינה היהודית מגיעה אל עברי פי פחת בהנהגתה של ממשלה שכל אחד משריה ייזכר במשך שנים כמי שנתן יד להחלשתה עד כדי יצירת סכנה לעצם קיומה.

הגיע הזמן להתאחד, ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, שופטים, אנשי פרקליטות, חברי כנסת, מורשעים, חשודים, קרבנות, דרוזים, בדווים, ערבי ישראל, עיתונאים ואליטה כלכלית ולהבין שהאוייבת הגדולה ביותר של שלטון החוק היא דורית ביניש.

הגיעה הזמן לומר זאת חד, חלק, ישיר ובנחרצות: ביניש - הבייתה!

צריך לסלק אותה ולהפסיק את מחול השדים הזה שמרסק לנו מול העיניים מערכת משפטית מפוארת שאינה חפה מטעויות וכשלים ובעיות ותקלות – אבל ריסוקה ירסק את כל המדינה ללא יוצא מן הכלל. וכל עוד ביניש וחבורת המושחתים שהיא הביאה שולטים במערכת – גם קיומה של מערכת המשפט כמות שהיא ירסק את המדינה ללא יוצא מן הכלל.

אי אפשר לבוז ככה למערכת המשפט, אבל כל עוד ביניש וחבורת המושחתים שלה מזהמים את מערכת המשפט, אי אפשר שלא לבוז למערכת הזו בשאת נפש ממש. כי הרעה שהיא גורמת בקיומה גרועה מהרעה שהיא גורמת בהתרסקותה.

כדאי לזכור ולא לשכוח, כי בייניש (אפרופו אלטלנה – ראוי להזכיר שהיא הבת של עו"ד ורבה...) נלחמה בתפקידה כמשנה לפרקליט המדינה יחד עם היועץ המשפטי דאז, יצחק זמיר, על העמדתם לדין של אנשי השב"כ ב"פרשת קו 300" על שום כלום של ממש בעצם. אבל בעודה מרסקת את השב"כ המפואר שהיה לנו עד דק... כפרקליטת מדינה סירבה בייניש ב-1993 לייצג את הממשלה בעתירה לבג"ץ שהוגשה בשם 415 מגורשי החמאס ועמדה לימינם של ארגון הטרור הרצחני הזה. היא הצליחה להסתכסך עם ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לאחר שהתנגדה למהלך שלו, ואפילו סירבה לאפשר למנהלת מחלקת הבג"צים דאז, נילי ארד, להופיע בבית המשפט. בסופו של דבר נאלץ היועץ המשפטי לממשלה, חריש, להופיע בעצמו ולייצג את עמדת ראש הממשלה.

כפרקליטת המדינה בתקופת האינתיפאדה נקלעה ביניש באופן קבוע לעימותים עם שר הביטחון יצחק רבין על הוראות פתיחה באש, טיפול פלילי בחיילים שנלחמו למען המדינה, מניעת ירי במחבלים רעולי פנים ומניעת מאסר מנהלתי של מחבלים פלסטינים ללא משפט (זו שאמרה שיהודים וימניים דווקא כן מותר לעצור מנהלית בלי ראיות ובלי משפט...).

הליברלית הדגולה שאסרה על פדרמן להבחר לכנסת, תמכה בהתלהבות בהחדרתו של המרגל בשארה לכנסת. בג"צ, והיפוכו... בדיוק כמו בפרשת ההתערבות בשיקולי היועץ בעד יגאל עמיר ונגד מזוז וקצב, אותו בג"צ – והיפוכו.

כפרקליטת מדינה ביניש פסלה את תנועתו היהודית של הרב כהנא בגלל שהוא תמך בטרנספר, אבל... כשופטת היא דווקא תמכה באחמדינג'ד, החמאס ואל קעידה שלשלשתם היה מכנה משותף אחד צורם עם ביניש, התומכת תמיכה נמרצת ואקטיבית בטרנספר. טרנספר של יהודים מיישובים שלווים והעברת השליטה בשטח הבטוח והמגן והאנושי הזה לידי ארגוני הטרור, כדי שיהיה להם נוח יותר וקרוב יותר לירות קאסמים ולהרוג עוד ועוד יהודים ולהרחיק את גבולות המדינה עד שכולם יברחו מהארץ, בדיוק על פי חזון הסלאמי של ערפאת.

@ עו"ד יחזקאל בייניש, עו"ד חנה מצקביץ' @

בייניש נשואה לעו"ד יחזקאל בייניש, יו"ר עמותת התזמורת הסימפונית הירושלמית, אשר ביצע עבירות הונאה ומרמה בכספי העמותה. בזמנו נמתחה ביקורת קשה על היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אליקים רובינשטיין, ועל פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, חברתה הטובה של בייניש, על כך שלא מיהרו להגיש כתב אישום נגדו כמתחייב על פי חוק. ארבל, ורובינשטיין רצו שבייניש, החברה בוועדה לבחירת שופטים, תקדם את מועמדותם לבית המשפט העליון, ולכן נמנעו מהגשת כתב אישום נגד בעלה, למרות שבאגף מס הכנסה הוחלט כן להגיש נגד בייניש כתב אישום וכי כן יש ראיות חד משמעיות ועוד איך, המוכיחות את אשמתו (גם רשם העמותות הגיע למסקנה זהה).

וראה זה פלא. גם רשם העמותות עף הבייתה וגם נגד ראשי מס הכנסה צצו פתאום תיקים וחשדות. אולי נכונים – אבל בטח לא חדשים. בדיוק כמו במשטרו של צ'אוצ'סקו - לכל איש במדינת ישראל יש תיק מודיעיני שנשלף נגדו ברגע שהוא לא מתאים יותר למאפיית הפשע המאורגן של ביניש ושות'. וזה קורה שוב ושוב, בזהות טביעת אצבע מוחלטת וריטואל קבוע, וכולנו מיתממים שזה מקרי.

צירוף מקרים הפועל בחוקיות מוחלטת ובלי שמץ של סטיה. מי שלא מתיישר – נשלף נגדו תיק פלילי. כאילו שיש אזרח כלשהו שאף פעם בחיים שלא לא עשה שום דבר פלילי... אין דבר כזה, כי החוק הפלילי בנוי ככה שכל המעשים האנושיים שכולנו עושים יובילו אותנו לבצע עבירה כלשהי המוגדרת פלילית על פי חוק. שילמנו במזומן כדי לחסוך במע"מ, או הבאנו מצלמה מחו"ל בלי להצהיר, או קיבלנו דבר מה כלשהו בטענה שלא הייתה במאה אחוז נכונה, או ריכלנו לשון הרע על מישהו, או אמרנו אי פעם איזו ביקורת על איזה איש ציבור שיש בה "העלבת עובד ציבור" או "זילות בית משפט" ועד לעבירות החמורות ביותר.

כשנוח למערכת הסיכול הממוקד, כבר למדנו: הנשיקה של חיים רמון הייתה גרועה לפחות כמו פשעיו של בני סלע, מה שלא עשה השר נאמן הפך לחמור יותר ממה שכן עשה בעלה של ביניש, סגירת התיק תמורת הרשעה בתיק של קצב זה הפך להיות היסטריה נוראית וטלנובלה של ממש, אבל סגירת תיק החשדות לאונס נגד השופט תיאודור אור, או תיק חמור של הונאה ושוחד ושחיתות שהיה אהוד ברק בפרשת העמותות (כמו גם בפרשת הגאז הטבעי ופרשות נוספות) נסגר בלי הרשעה ואפילו לא כתב אישום ולעיתים אף תוך המנעות בוטה ממיצוי החקירה או אף הפיכת המתלוננים לאשמים. כשיש אינטרס לטפח את שיטרית אז סוגרים לו תיק שחיתות חמור כי "כרגע" הוא בתקופה קשה, אבל כשיש אינטרס לרדוף את ליברמן לא יסגרו לו את התיק גם לאחר שהנכד שלו ייכנס לבית אבות.

ואם זה לא מספיק... אז הנה בא גם מבקר המדינה הדגול ביותר שקם למדינת ישראל מאז ומעולם, מיכה לינדנשטראוס, וגילה במסמכים וראיות
חד משמעיות ובדו"ח רשמי שמשום מה לא זכה למחול ההיסטריה השגרתי של צווחני איכות השלטון קבע המבקר חד וחלק, כי מוועדת הבחירות לכנסת בראשותה של דורית ביניש נגנבו והוצאו במרמה ובשוחד ובהונאה ובניגוד לחוק עשרות מליוני שקלים ללא חוזים, וללא תיעוד וללא מכרזים. מחשבים הושכרו לשלושה ימים במחיר של פי שלוש ממחשב חדש כל אחד. סכומי עתק נעלמו ואין על זה שום תיעוד. עשרות מליונים. ללא מכרז. ללא חוזה. ללא כלום.

על אלפית מזה ביניש מצצה לדרעי את הדם במשך שנים – אותה ביניש שמתחת לידיים שלה נעלם הכסף האדיר הזה! וביניש ? הו... היא שמרה על זכות השתיקה, כאחרון העבריינים ואף סירבה להופיע לחקירה בועדה לביקורת המדינה של הכנסת. זו שאמרה שמי ששומר על זכות השתיקה חייב לעוף – שתקה כמו אחרונת העברייניות הזולות ביותר וניצלה את חסינותה עד תום.

אז כן, אזרחים יקרים, משמאל ומימין. כולם כעת יודעים את אותו הדבר בדיוק. זו המערכת המשפטית, ואין שום פליאה על שהמערכת המשפטית חוגגת את הולדת בנו של יגאל עמיר. מותו של יצחק רבין הוא יום חגה של שנואת נפשו: דורית ביניש.

המחלוקת איננה בין ימין ושמאל. זו מחלוקת לגיטימית שביסודה חרדה כנה והדדית למדינת ישראל.

אבל כולם רואים שכל מי ששותק ושמח לאידו של הצד השני, גם יומו מגיע.והיום - כל העם מאוחד מאחורי משפחת רבין.

אכן, דליה רבין המדינה כולה "מזועזעת ממערכת המשפט", כלשונך. אכן, יובל רבין, המדינה כולה מגלה כל קרבן בתורו בתורו, כי מערכת המשפט אינה אלא "חומה רופסת, רעועה ודוממת", כלשונך.

ולמעשה, אין גם שום מחלוקת בין ביניש ופרידמן כי פרידמן מדבר על מהות ובא עם כפיים נקיות וידע של ממש, וביניש סתם מפטפטת שטויות ריקות מתוכן, דמגוגיה ותככנות והמצאות חסרות בסיס, כדי לקבע בידה כוח. כוח משחית. כוח שהשחית.

אלה שאוהבים את ביניש צריכים לדאוג שהיא תסתלק הביתה ומהר.

אלה שאוהבים את שלטון החוק חייבים לסלק אותה לכלא. שם מקומה. על פי דין.

אלא ששונאים את ביניש ואת המדינה ואת שלטון החוק צריכים להתפלל שהיא תישאר בראש מערכת המשפט ותמשיך לגרור אותה אל השאול והתהום שבו מצויים המוסר והנורמות ומעשי העבריינות הסדרתיים שלה. ו... היא עשתה זאת הרבה לפני שבציבור ידעו בכלל על קיומו של איזה פרופסור בשם פרידמן.

שופטים בשלום, אומרים שהיא מושחתת. שופטים במחוזי, אומרים שהיא מטומטמת. בכירי המשפטנים, אומרים שהיא אפס משפטי. בכירי השירות הציבורי מכל גווני הקשת הפוליטית והעסקית והרמות והדרגים מאוחדים כולם בעמדה שהיא פשוט מזיקה לשלטון החוק, לא מועילה לו בכלום, ממיטה על אמון הציבור בבית המשפט אסון ונזק בלתי הפיך, ומהווה סכנה ממשית, מוחשית וישירה על הדמוקרטיה הישראלית.

מקומה של ביניש על פי דין הוא ליד יגאל עמיר. ומאותה סיבה בדיוק.

עוד באותו עניין:

יאיר לפיד על מערכת המשפט: אישיותה של דורית ביניש שנויה במחלוקת והמערכת פשוט פושטת רגל

ידיעות אחרונות: ביניש רשמה לזכותה סיכול אישי ממוקד מוצלח נוסף - עו"ד משה גלעד

מזוז לא יזוז אבל ביניש - תקפוץ

האומנים טוענים כי אנשי ביניש הם אלו ששיכנעו אותם לעתור בפניה נגד מזוז, כנקמה על שמזוז פתח בחקירת המעילה שביצע יחזקאל ביניש בפילהרמונית

*************************

מקור לכתבה:

**********************************************