מהצהרת בלפור להצהרת/ועדת (יתוש) אנופלס
|
יוסי גינוסר מהשב
ציטוט: "התמונה ששמת כאן היא ידועה ומזעזעת: גדול רוצחי היהודים לאחר היטלר - מתרועע בשיא הנינוחות עם גינוסר ועם לאה רבין ("ערפאת איש מאד חם ולבבי. הלבביות שלו מזכירה לי את יצחק..." כך היא אמרה הבהמה הזאת", 06.11.07 ). ציטוט: "אמת זוועתית אבל הנהגת ישראל אז מימנה את המחבלים! יהודים נשחטו ברחובות בהמוניהם בעזרה אדיבה של ההנהגה הישראלית! המושגים מקומם ומבחיל אינם מספיקים לתאר את הרגשתי שנחשף הרומן בין גינוסר לערפאת שהיה ידוע לראשי ההנהגה! מכרו את חיינו תמורת כסף ! זהו פשע שמחיב ועדת חקירה ומשפט אין לזה תקדים אלא אולי במדינות החשוכות ביותר! איך לאה רבין יושבת עם הרוצח ערפאת בנוחות כזו שאזרחים מתפרקים לחתיכות ברחובות? זוועה שאין לתאר!", 06.11.07) שלש נקודות: א) אם תשאל אנשים ברחוב, רובם המכריע לא שמע מעולם את השם יוסי גינוסר. ב) אם עושים אחד ועוד אחד, מגיעים למסקנה שגינוסר חוסל ע"י גורמים ממלכתיים ישראליים, שהיו חייבים להיפטר ממנו כדי שלא יספר על המעורבות הכספית של כולם עם ערפאת. ג) מה אנחנו דנים בכזאת קלילות והרגשת בטחון על הענינים האפלים האלה? האם מישהו מאיתנו רוצה למות פתאום מאיזה סרטן חמוד וממאיר??.....07.11.07)
הצהרת אנאפוליס היא היפוכה הגמור של הצהרת בלפור.
לפני 90 שנים, ביום ב' בנובמבר 1917, פרסם הלורד בלפור, שר החוץ הבריטי באותם הימים, את המסמך הידוע בשם "הצהרת בלפור". זוהי הכרה רשמית ראשונה של מעצמה עולמית במחויבות להקים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. כדי להסיר ספק, ליהודים הובטח בית לאומי ולערבים הובטח זכויות אזרח, אך לא בית לאומי. המסמך נכתב בעקבות פעילותו המדינית הנרחבת בלונדון של הפרופסור חיים ויצמן שלימים היה נשיאה הראשון של מדינת ישראל. הוא נפטר לפני 55 שנים, ביום כ"א בחשוון תשי"ג.
מצער לראות כיצד הופכת המדיניות של ממשלות ישראל, מאז אוסלו, להמשך מקומם של מדיניות הכובש הבריטי. צ'רצ'יל (1922) קרע את עבר-הירדן מגבולות המנדט, וקבע לראשונה את נהר הירדן כגבול בין שני חלקיה של ארץ ישראל
עשרים שנה לפני "הצהרת בלפור" התחיל חוזה מדינת היהודים, בנימין זאב הרצל, לפעול במטרה להשיג הכרה בינלאומית לקשר ההיסטורי של העם היהודי לפלסטינה. הכרה זו מצאה את ביטויה מאוחר יותר בהצהרת בלפור, בוועידת סן-רמו ובמנדט הבריטי, ורק בהמשך התכחשו הבריטים לרוח סעיפיו של כתב המנדט בזה אחר זה.
מצער לראות כיצד הופכת המדיניות של ממשלות ישראל, מאז אוסלו, להמשך מקומם של מדיניות הכובש הבריטי. צ'רצ'יל (1922) קרע את עבר-הירדן מגבולות המנדט, וקבע לראשונה את נהר הירדן כגבול בין שני חלקיה של ארץ ישראל. השמאל בראשות פרס-שרון-אולמרט ממשיך את מדיניות צמצום הבית הלאומי היהודי וקביעת אזורים שיהיו "יודן ריין". אפילו באיראן לא קיימים אזורים שבהם אסור ליהודים לגור.
ב"מדינת היהודים" הרצל ניסח באופן התמציתי ביותר את השאלה היהודית: "האם צריכים אנו כבר 'לצאת החוצה' ( Juden Raus ), ולאן? או אולי אנו יכולים להישאר, ולכמה זמן?". על כך ענה הרצל: ל"מדינת היהודים". השואה הוכיחה שאסור היה להישאר. יוליוס שטרייכר, מייסדו ועורכו של ה"דר שטירמר" הנאצי, התייחס לשאלה היהודית באופן שונה: "השאלה היהודית לא נפתרה באמצעות תפישת השלטון על ידי הנאצים. העבודה הקשה רק עכשיו מתחילה".
התשובה נכונה גם היום, כאשר הייעוד המרכזי של מדינת ישראל היה והינו ריכוז עם ישראל בארץ ישראל. יעד זה אינו ניתן להשגה כאשר ממשלת ישראל עצמה מאיימת לעקור יהודים מבתיהם במולדתם. מוזר וחמור הוא שגם היום יהודים נדרשים 'לצאת החוצה', אבל הפעם דווקא מלב מולדתם.
בפרק הסיום של ספרו כתב הרצל: "ליהודים יהיו תמיד די אויבים, כמו לכל אומה אחרת. אבל כאשר יישבו על אדמתם, לא יוכלו עוד להיזרות לכל קצוות תבל. שוב לא תיתכן הישנותה של הפזורה, כל עוד לא תתמוטט התרבות העולמית בכלל".
ככל הנראה הרצל לא חזה מצב שבו היהודים, כאשר יישבו על אדמתם, יפוזרו שוב והפעם על-ידי ממשלתה של מדינת היהודים.
רעיון הנפל הגורס ששלום ייכון רק אם ישראל תקים מדינה לאויביה בלב ארצה הוא אבסורד. שלום ומדינה פלסטינאית הם דבר והיפוכואנטישמים נוצרים ואנטישמים מוסלמים זוכים שחלומם יבוצע על-ידי אוטו-אנטישמים יהודים המתנדבים לגרש יהודים מבתיהם בארצם, רק בגלל היותם יהודים. רעיון הנפל הגורס ששלום ייכון רק אם ישראל תקים מדינה לאויביה בלב ארצה הוא אבסורד. שלום ומדינה פלסטינאית הם דבר והיפוכו. מי שרוצה שלום אמת אינו יכול לצדד בהקמתה של מדינה פלסטינאית לצד ישראל בהתחלה, ועל חורבותיה בהמשך.
כאשר המושחת בראשי הממשלות (אהוד אולמרט) וההזויה בשרי החוץ (ציפי לבני) של ישראל נכנעים לתכתיביו של מכחיש השואה אבו-מאזן, מחזקים את ה"פרטנר", מקדמים את מעמדו בארצות-הברית ובאירופה ורצים ריצת אמוק לקראת האונס הקבוצתי הצפוי ב"ועידת השלום" באנאפוליס, הם כורתים ברית בלתי קדושה בין מכחישי הציונות לבין מכחיש השואה. הצהרת אנאפוליס היא היפוכה הגמור של הצהרת בלפור.
ואם מדברים על ועדת אנופלס, אזי אני משווה את הועדה הזו ליתוש המסוכן והידוע יתוש האנופלס
שהכאיב והרג רבים מאבותינו ממחלת המלריה, בראשית המאה כאשר ייבשו את הביצות....כפי שהזכיר חברנו תשבץ במכתבו מהערב:
ספר הספרים, הספר שהעניק לאנושות את ערכי המוסר היהודיים שהיום נקראים "אוניברסאליים", מסתיים בהצהרת כורש: "כה אמר כורש מלך פרס: כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלוקי השמים, והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה. מי בכם מכל עמו ה' אלוקיו עמו ויעל". מה שהבינו כורש ובלפור בהצהרותיהם אינו מובן לעומדים היום בראש מדינת היהודים, המתכחשים לירושלים ולהר הבית.
עדות למהפך שעברה הציונות מימי הנפילים, הרצל וויצמן, ועד לימי החגבים, אולמרט ולבני, היא שדווקא ביום השנה להצהרת בלפור התירו החגבים ל-300 מחבלים במדים ("שוטרים פלסטינאים" בנוסח האורווליאני המקובל בישראל האוסלואידית) להיכנס לשכם.
לפני 12 שנים היה זה שמעון פרס שגרר את יצחק רבין למלכודת אוסלו, ואחר-כך ירש אותו בתפקיד ראש הממשלה. הוא ניצל את החודשים שלאחר הרצח, כאשר הימין הישראלי היה המום ומוכפש בגין פשעו של יחיד, כדי להסגיר את שכם וערים אחרות בלב הארץ לידי צבא הכיבוש הפלסטינאי. היום מבטלים החגבים, אולמרט ולבני, את הישגי מבצע "חומת מגן", ומסגירים את שכם לשליטת המחבלים "הטובים" של יו"ר רשות הטרור הפלסטינאית.
"ועידת אנאפוליס" אינה ועידת שלום. כל הצהרה שתוצהר בה היא התכחשות לציונות ולהישג של הצהרת בלפור. על בנימין נתניהו, ראש הממשלה הבא, להצהיר כבר היום בקולו ובפומבי שהצהרה זו לא תחייב ממשלה ציונית עתידית"ועידת אנאפוליס" אינה ועידת שלום. כל הצהרה שתוצהר בה היא התכחשות לציונות ולהישג של הצהרת בלפור. על בנימין נתניהו, ראש הממשלה הבא, להצהיר כבר היום בקולו ובפומבי שהצהרה זו לא תחייב ממשלה ציונית עתידית. על אביגדור ליברמן ואלי ישי להוציא כבר כעת את מפלגותיהם מהממשלה הנשלטת על-ידי גורמים אנטי-ציוניים, כדי שהאונס הקבוצתי המתוכנן לא יתממש.
ככל הנראה שלום אינו ניתן להשגה בעתיד הקרוב. ניתן יהיה להשיגו בעתיד אם ורק אם יישמרו שני העקרונות הבאים:
א. מדינת ישראל והעם היהודי אינם יכולים להכיר בלב ארץ ישראל כבארץ זרה. הכרה כזו משמיטה את הקרקע מתחת לזכות הקיום של מדינה יהודית בכל חלק אחר של ארץ ישראל.
ב. עקירה כוחנית של בני אדם מבתיהם ובניגוד לרצונם רק בגלל מוצאם האתני או הדתי, ואפילו אם הם יהודים, היא בניגוד לחוק. פקודה לעשות זאת היא פקודה בלתי חוקית בעליל, כזו שדגל שחור משחור מתנוסס מעליה. פקודה שאסור לתיתה ושממילא גם אסור לבצעה.
***********************