ברוכים הבאים לבלוג של פילוביץ' שחף
בישראבלוף מגלה פילוביץ שחף לעם ישראל
את כל מה שהתקשורת מקפידה להסתיר

"רבין בחייו, ובייחוד במותו, היה כלי בידי השמאל. השמאל השתמש בו כדי להגיע לשלטון...."

Israblof.com ערוץ 7 11.11.2007 00:42
"רבין בחייו, ובייחוד במותו, היה כלי בידי השמאל. השמאל השתמש בו כדי להגיע לשלטון...."


"עיתונאי ותיק מאוד, מבכירי הבכירים של התקשורת הישראלית, הציע בכל הרצינות שמול החוצפה חסרת הבושה של הרעיון למול את הילד דווקא ביום הזה, מפקד השב"ס יארגן איזה מכשול ביורוקראטי שיכריח את משפחת עמיר לדחות את הברית ביממה כדי שיעשו את הברית ב-5 בנובמבר. אני מניח שהוא יודע שברית עושים ביום השמיני, ולא דוחים אותה בשום מצב גם אם היום השמיני חל ביום כיפור. אבל אני מתחיל להאמין שאילו היה הארבעה בנובמבר חל ביום כיפור, הוא היה מציע לדחות את יום כיפור". (אורי אליצור, 11.11.207)



כלי ושמו יגאל עמיר
 
מאת בועז העצני א' כסלו תשס"ח |  11 בנובמבר 2007
 
(בועז העצני הוא תושב קרית ארבע, בעל תואר ראשון בהנדסת מכונות ומנהל חברה לשרותי רכב.)

חבל ורע מאוד, כי ליגאל עמיר לא מגיעה שום סימפטיה.

הדיווח על אוהדי בית"ר ירושלים ששרקו בוז ושרו שירי הלל ליגאל עמיר בטקס האזכרה ליצחק רבין, בתחילת המשחק נגד מכבי חיפה, מצטרפים אל האחוזים המתגברים התומכים בחנינה לעמיר. אין כאן אהדה לרצח כי אם תגובת נגד טבעית נוכח השימוש הנרחב שנעשה ברצח לדיכוי מחנה שלם.

 


רבין בחייו, ובייחוד במותו, היה כלי בידי השמאל. השמאל השתמש בו כדי להגיע לשלטון, מאחר שלא ניתן היה לשווק את רעיונותיו התבוסתניים ללא עטיפה ביטחוניסטית כפי שסיפקה דמותו של רמטכ"ל ששת הימים


רבין בחייו, ובייחוד במותו, היה כלי בידי השמאל. השמאל השתמש בו כדי להגיע לשלטון, מאחר שלא ניתן היה לשווק את רעיונותיו התבוסתניים ללא עטיפה ביטחוניסטית כפי שסיפקה דמותו של רמטכ"ל ששת הימים. כשאמר לפני בחירות 92 שלא ידבר עם אש"ף, האמינו לו. אלא שהוא היה אדם חלש שתומרן כטירון על ידי חבורת הכרישים הפוליטיים בראשות פרס, לביצוע מדיניות מרחיקת לכת בהרבה מזו שאליה התכוון.
 
לאחר הירצחו, הגיע השימוש הציני בזכרו לשיאים. במקום להפוך את האירוע המזעזע למנוף לפיוס לאומי, הפך הרצח לחג שמאלני. החג הראשון חל בתאריך העברי, החג השני חל בתאריך הלועזי, ובאמצע  "חול המועד". זוהי תקופה המגיעה לפעמים לשבועות של פסטיבל ארס המשמש את השמאל לגיבוש המחנה, לטיפוח השנאה הבולשביקית האופיינית, ולשיווק הנסיגות הבאות.

ההגזמה ואובדן הפרופורציות, הספקות באשר לנסיבות הרצח, והתוצאות האיומות של הסכם אוסלו שנזקף "לזכותו" של רבין גרמו לימין להפסיק להתרגש מההסתה ולהתגבר על רגשות האשם.

כעת הפכה הסימפטיה ליגאל עמיר לכלי בידי גורמים בימין הרוצים להרגיז את השמאל. בעזרת עמיר מבטאים את העובדה שכבר לא איכפת יותר להיות "מחוץ למחנה", לפי ההגדרות והתנאים של השמאל. עמיר משמש כלי שבאמצעותו מודיעים לשמאל כי תמו ימי רגשות האשם של מחנה שלם.

השמאל קוצר כעת את מה שזרע במשך שנים, ובייחוד לאחרונה כשהגדיל לעשות בהתנפלות המכוערת על התינוק שרק נולד.

ההאשמות, ספק מדהימות וספק משעשעות, שלפיהן "תיזמן" הזוג עמיר את תאריך הלידה לתאריך הרצח כשידוע ששב"ס הוא שקבע את תאריכי ההתייחדות, המעורבות השקופה של טיפוסים דוגמת יריב אופנהיימר בגינויים והטפות מוסר המשולבים בתעמולה פוליטית סמולנית קיצונית, הצדקנות של אופיר פינס שתמיד מצליח "לקרוע את החבל", והקריאה המגוחכת של יולי תמיר למורים לשווק את "מורשת רבין" למרות השביתה, כל אלו העלו את הרייטינג של יגאל עמיר.


חבל ורע מאוד, כי ליגאל עמיר לא מגיעה שום סימפטיה ושום הנחה. לאחר הרצח התמנה שמעון פרס לראש ממשלה שמסר בקלות את ערי יו"ש לערפאת


חבל ורע מאוד, כי ליגאל עמיר לא מגיעה שום סימפטיה ושום הנחה. לאחר הרצח התמנה שמעון פרס לראש ממשלה שמסר בקלות את ערי יו"ש לערפאת. ממחנה הימין לא נשמע ציוץ כי הזעזוע שיתק אותו לתקופת דור, שיתוק שהשפיע גם על עוצמת ההתנגדות לגירוש תוצרת שרון. חלק נכבד מהתמיכה הציבורית ב"התנתקות" נזקף לגל השנאה שיצרה פרשת הרצח. רצח רבין העניק למחנה הנסיגות ולהזיות השלום לגיטימציה ואהדה חסרות תקדים, ואפילו כעת משתמש בו אולמרט כסיוע לתוכניותיו.

האם רצח יגאל עמיר את רבין? האם התכוון, אך לא הוא זה שרצח? או אולי השתתף ביודעין במצג שווא שהסתיים כפי שהסתיים? בכל תסריט אפשרי לקח עמיר תפקיד מפתח שהופך אותו לאחד האנשים המזיקים ביותר בתולדותינו ושגרם נזק היסטורי לארץ ישראל, למחנה הלאומי והדתי, למדינה ולכל העם.

היציאה מהשיתוק של מחנה הימין חיונית מאוד לעתיד המדינה, נוכח מהלכי הממשלה. אכן יש להבהיר לה היטב שלא ניתן לה להגשים את האסון שהיא מתכננת, אך כדאי שיימצאו דרכים טובות ומועילות יותר לבטא זאת מאשר להזדהות או להריע ליגאל עמיר.

 

כולם ידעו - ושתקו
05/10/2004 | ד"ר חיים משגב |

גדעון עזרא, לשעבר סגן ראש שירות הביטחון הכללי, הוא, כנראה, לא האיש שאותו אזרח שוחר חוק היה לוקח לאי בודד. באחרונה הוא הפך לחביבו של ראש הממשלה וגם, כנראה, של כמה שרים בממשלה. בעיקר, מן הסתם, הוא התחבב על אלה, ששודרגו, כמוהו, כפרס על שהלכו עם ראש הממשלה יד ביד בשבועות האחרונים. היכולת להתקרנף היא, ללא ספק, אחת מן התכונות שעשו את גדעון עזרא לאיש סודו של אריאל שרון, אבל יש לו, בוודאי, גם תכונות אופי אחרות - לא פחות דוחות.

מופעי האימים שלו בתקשורת שבהם הוא משתלח, כשר לביטחון פנים, בחלק נכבד מאוד מן הציבור היהודי במדינת ישראל מראים, לפחות, שהוא לא למד דבר - ולא שכח דבר. היצר להדחיק את האמת, ולהתעלם מהעובדות, נשאר בו, מן הסתם, עוד מתקופת שירותו בשירות הביטחון הכללי, שם הוא גדל והיה למה שהוא כיום. לרוע המזל, תרבות בידוי הראיות היא, עדיין, ערך דומיננטי בקרב רבים מדי מבין האנשים שגדלו שם.

כאילו שכולם כבר שכחו כיצד שירות הביטחון הכללי לימד את אנשיו לשקר בבתי המשפט ובוועדות חקירה, או כיצד הפעילו ראשיו, ובהם גדעון עזרא, את אבישי רביב, סוכן מדיח, שנשתל בקרב חוגי המחנה הלאומי כדי להבאיש את ריחו, וגרם, בעקיפין, אם לא במישרין, להתלהטות רוחות שהביאה, אולי, לרצח יצחק רבין.

מפעיליו של אבישי רביב, ובהם ראשי שירות הביטחון הכללי, ידעו בדיוק מה הוא עושה. הם הכירו, ללא ספק, את מעשי הפרובוקציה שלו. גם ב'מחלקה היהודית' בפרקליטות המדינה ידעו מה עושה האיש שאמור היה 'לדווח' לשולחיו על 'תנועות חשודות' בקרב היהודים היושבים מעבר לקו הירוק. עבירות פליליות נמחלו לו. פרקליטת המדינה דאז, דורית בייניש, ידעה בדיוק איזה שרץ מחזיק שירות הביטחון הכללי בידיו. הדוח של 'ועדת שמגר' חשף את הדברים אחד לאחד.

כולם ידעו - ושתקו. פרקליטות המדינה, על כל גרורותיה, ידעה - ושתקה; מערכות אכיפת החוק, כמו השב"כ, ידעו - ושתקו; במערכות העיתונים ושאר אמצעי התקשורת ידעו - ושתקו. חלק מן העיתונאים אפילו שיתפו פעולה בחדווה. הכל היה כשר בעיני ראשי השלטון באותם ימים, ממש כבימים האלה, כדי להכשיר את הלבבות לקראת 'מעשה אוסלו' בעם היהודי. לכן מחלו לאבישי רביב כאשר הוא התסיס את הרוחות, הקים ארגוני-דמה והפיץ שקרים, כגון בעת שהוא נטל על עצמו את האחריות לרצח של ערבי בידי ערבי בחלחול. ראשי שירות הביטחון הכללי ידעו שהוא משקר ביודעין - אולם איש לא קם. יוסי שריד, שתמיד ידע לקפוץ בראש, מיהר לדרוש את פינויים של היהודים מהעיר חברון 'כתגמול' על הרצח הנתעב. גדעון עזרא וחבריו שידעו את האמת - לא מחו. נוח היה להם לטבול בשקרים שהפיץ אבישי רביב.

לשיא הגיע, כמובן, אבישי רביב, בידיעת ראשי שירות הביטחון הכללי, כאשר הוא הציג את תמונתו של יצחק רבין כשהוא "לבוש" במדי אס.אס. בפני כתב הערוץ ה-1 במהלך ההפגנה בכיכר ציון, כדי ליצור את הרושם שעשרות אלפי המשתתפים החזיקו בתמונות דומות, ושגם מי שעמד על הבמה ראה את התמונות הללו. על כל אלה איש לא שילם בכיסאו, אבל המהלך האנטי-דמוקרטי הזה לא יישכח לעולם.

הכיעור שבו עלה אפילו על מה שעשו בשנות ה-40' של המאה הקודמת, אבותיה הרוחניים של 'שלום עכשיו' דהיום, חסידי הבולשביזם הסטליניסטי, בתקופת 'הסזון'. גם הירי של ה'תותח הקדוש' לעבר האניה 'אלטלנה' מול חופי תל אביב, כמה שבועות לאחר ההכרזה על הקמתה של מדינה יהודית עצמאית, לא מגיע לאותו כיעור שבו טבולים היו מעשיו של אבישי רביב ושולחיו. המשטמה כלפי רבים כל כך דמתה באותן שנים, של 'אופוריית אוסלו', למה שקורה בגרועות שבדיקטטורות. הדברים חמורים פי כמה אם זוכרים שמי שהוליך את המשטמה הזאת היו גורמים רישמיים במדינת ישראל.

אבל, כאמור, איש לא שילם בעד מעשי הנבלה האלה. ראש שירות הביטחון הכללי באותה העת, שודרג לאחר רצח ראש הממשלה, ומונה לשגריר ישראל בדנמרק. מחליפיו ממשיכים בתעלוליהם. אבל לשיאים של שיפלות מגיע בימים אלה גדעון עזרא. ההשתלחויות שלו בתושבים שמתגוררים מעבר לקו הירוק מציגות אותו, לפחות, כאיש לא שקול בעליל. הדוגמא הטובה ביותר ניתנה לפני כמה ימים בעת שהתגלו סיסמאות נאצה ברחובות ירושלים. ארדוםםגדעון עזרא מיהר להתראיין בקול ישראל וייחס את הכתובות ל'הסתה של רבנים' - ולגורמים 'קיצוניים' בימין. כמה שעות לאחר מכן נעצרו שני סטודנטים שהוגדרו על-ידי המשטרה כ'אנשי שמאל קיצוניים'. הם שוחררו מייד. גדעון עזרא - לא התנצל.

עכשיו אבי דיכטר, ראש שירות הביטחון הכללי, מי שבוודאי היה חלק מן המנגנון ששלח את אבישי רביב לנקב חורים במירקם הדמוקרטי של מדינת ישראל, חוזר לבעוט, בשמו של שירות הביטחון הכללי שבראשו הוא עומד, במתיישבים בגוש קטיף - ובחלקים אחרים ביהודה ובשומרון. כמו נביאי השקר שעמדו בשערי העיר בעבר הרחוק מתייצב עכשיו אבי דיכטר כדי להתריע בפני 'הקצנה' במחנה המתנגדים למהלך המדיני שסופו, לדעת רבים, יביא לקטסטרופה ביטחונית ולשבר בעם היהודי. שרי הממשלה מאזינים לו בקשב רב - וממהרים להציע לכנסת חוק שיקל על גירושם של היהודים מחבל עזה.

חבל שהמדינה היהודית מגיעה אל עברי פי פחת בהנהגתה של ממשלה שכל אחד משריה ייזכר במשך שנים כמי שנתן יד להחלשתה עד כדי יצירת סכנה לעצם קיומה.

**************************************


לכתבה המלאה במקור



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה