שר התרבות- הרש"פ, בסאם אל-סאלחי: ''לא להכיר בישראל כ'מדינה יהודית'''

באתר/עיתון "מחסום" פירסם מזכ"ל מפלגת העם הפלסטינית וחבר המועצה המחוקקת
בסאם אל-סאלחי - שר התרבות את המאמר ממש בימים אלה ושימו לב לתוכן הדברים
שבאים ונאמרים על ידי מזכ"ל מפלגת העם וחבר המועצה המחוקקת של הרש"פ, קיראו
והפנימו יהודים יקרים לאן עם ישראל מובל דרך ועדת אנופלס.

הכותב הוא מזכ"ל מפלגת העם הפלסטינית וחבר המועצה המחוקקת;
המאמר פורסם במקור בערבית בעיתון הפלסטיני "אל-קודס" ותורגם
לעברית בידי מערכת "מחסום"

נכון להיום מאמרו זה לא בא לידי ביטוי בתקשורת רבתי פרט לערוץ 7 שפירסם כתבה חדשותית בנושא בשעה 21:07 מאת: חגי הוברמן.

 להלן המאמר:



המסמך הפלסטיני החשוב ביותר, הזוכה גם לקונסנזוס לאומי, הוא הצהרת העצמאות. העם הפלסטיני שואף להקים את מדינתו על-פי מסמך זה, לא רק כמדינה רציפה בת-קיימא, אלא בעיקר כמדינה חופשית ריבונית, המבטאת את זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית – מדינה שתוקם על כל השטחים שנכבשו ב-1967 ובירתה ירושלים.

על מדינה זו להיות בעלת רצף טריטוריאלי. יש להבטיח את הרצף בין הגדה המערבית לרצועת עזה. הגדה המערבית היתה מאז ומתמיד, עד לפני השינויים שביצעה ישראל, רציפה ומחוברת בדרכים קצרים המחברות בין צפונה לדרומה ובינה לעורק הראשי שלה, ירושלים. היותה של המדינה בת-קיימא תלוי בראש וראשונה בריבונות אמיתית על כל השטחים ועל מה שבתוכם – על האוויר, על המים ועל אופי ניהולה – וכן במחויבות המדינות הערביות והבינלאומיות כלפיה. יש להבטיח את החירות של המדינה הזו ואי-התערבותה של ישראל בענייניה, לא מבחינה צבאית, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה פוליטית; ישראל, שהרסה את הרשות הפלסטינית בתוך 24 שעות בהתאם להחלטה ממשלתית, יכולה לעשות זאת גם למדינה פלסטינית שרק נולדה.

רק מדינה כזו, לצד פתרון צודק של בעיית הפליטים בהתאם להחלטה 194, תהיה הבסיס לשלום. השלום אפשרי אם תקום מדינה פלסטינית ואם תובטח אי-התערבותה של ישראל בענייניה. שלום לא יושג רק באמצעות הכרה לא ברורה של ישראל בהקמת מדינה פלסטינית לא ברורה. המבחן האמיתי הוא התחלת סיום הכיבוש. לא יהיה אפשר לסבול מצב של המשך הכיבוש מחד והקמת המדינה מאידך.

מפת הדרכים, שמשום-מה שני הצדדים אימצו מחדש כבסיס לחידוש תהליך השלום, אינה יכולה לענות על דרישות אלה. הפלסטינים מתנגדים למדינה פלסטינית בגבולות זמניים, כפי שקובע השלב השני של מפת הדרכים. מדובר בשלב ביניים שאולי יסתיים בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית עם גבולות זמניים וסממנים של ריבונית וחוקה חדשה, לקראת פשרה והסכמה על פתרון הקבע. שלב זה מחייב את הפלסטינים בשיתוף פעולה בטחוני עם ישראל, המשך נרמול חייהם של הפלסטינים, בניית המוסדות וכו'. במקביל דורשת ישראל, בין היתר, הכרה פלסטינית חדשה וברורה בה כמדינה "יהודית דמוקרטית".

אסור להעניק לישראל הכרה כזו. יש להסתפק בנוסח ההכרה הכלול במכתב של המנוח יאסר ערפאת לראש ממשלת ישראל דאז, יצחק רבין, בלי להתחייב לאופיה של מדינת ישראל. ההכרה של אש"ף בישראל, שלא העניקה הכרה מקבילה בו ובזכותו של העם הפלסטיני להקמת מדינה עצמאית, כלל הכרה מפורשת בזכותה של ישראל לחיות בשלום וביטחון והכרת אש"ף בהחלטות 242 ו-338. כל הכרה נוספת צריכה להיעשות בין שתי מדינות, מדינת פלסטין ומדינת ישראל. החלטת החלוקה משנת 1947, שדיברה על הקמת שתי מדינות בפלסטין, ערבית ויהודית, עם בינאום ירושלים, שירטטה את גבולות שתי המדינות ואת החלוקה הדמוגרפית ביניהן, תוך הבטחת שוויון מלא לכולם, איסור על כל אפליה אזרחית, פוליטית, כלכלית ודתית, והענקת זכויות אדם וזכויות פוליטיות מלאות לכל. החלטת החלוקה גם קבעה שיתוף פעולה כלכלי בין שתי המדינות.

ישראל הפרה בצורה מסוכנת את המשמעות הזו של החלוקה. היא הרחיבה באמצעות כוחה הצבאי את גבולותיה והשתלטה על 56% משטח פלסטין ההיסטורית. יתרה מזו, ישראל הנהיגה מדיניות של טיהור אתני נגד הפלסטינים, כולל אלה שהיו אמורים לחיות בתוכה בהתאם להחלטת החלוקה.

ספרו של ההיסטוריון הישראלי אילן פפה מציג הוכחות חותכות באשר לתוכניות והפרקטיקות של הטיהור האתני שביצעו מנהיגי ישראל.

כך למעשה נולדה בעיית הפליטים הפלסטינים, ולא בגלל החלטת החלוקה עצמה, שאף היא מקפחת את העם הפלסטיני. זו הסיבה גם להמשך סבלם של בני המיעוט הלאומי הפלסטיני בתוך ישראל, שחיו תחת ממשל צבאי וסובלים עד היום מהפקעת אדמותיהם ומגירוש פנימי, נוסף למדיניות האפליה הגזענית והעדר השוויון. מובן שתוכנית הטיהור האתני לא הצליחה עד הסוף בגלל הדבקות של הפלסטינים שבתוך ישראל באדמותיהם ובבתיהם.

שינוי משמעות המדינה היהודית שנקבעה בהחלטת החלוקה, ממדינה בעל רוב יהודי למדינה על טהרת הגזע היהודי, וביצועו באמצעות טיהור אתני, חוללו שינוי רדיקלי במשמעות של החלטות החלוקה.

עתה חותרת ישראל שוב להקמת מדינה על טהרת הגזע היהודי ודורשת הכרה פלסטינית בכך. ישראל מעוותת בך את המשמעות של שתי מדינות כהכנה לקראת נקיטת צעדים חריפים נגד האזרחים הערבים. ישראל מבקשת להצדיק זאת באמצעות הצעות כמו חילופי אוכלוסין ושינוי גבולות 1967 – הצעות שנדחו על-ידי אש"ף ועל-ידי מנהיגי האזרחים הערבים.

על ההנהגה הפלסטינית להמשיך בהתנגדותה לתוכניות אלה ולזכור כי מה שאיפיין את אש"ף היה הקשרים והיחסים עם כל חלקי העם הפלסטיני – בגולה וגם בתוך ישראל. עלינו לחזק את תפקידם של האזרחים הערבים בתוך ישראל ואת הנהגתם בכל הקשור במאבקם על אופיה של המדינה, שהם מהווים כ-20% ממנה.

תהליך שלום אמור לקבוע את התוצאות הסופיות, והדבר דורש מישראל שינוי אמיתי במדיניותה, ולא דרישה מהפלסטינים להיכנע למציאות שהיא מנסה לכפות עליהם.

הכותב הוא מזכ"ל מפלגת העם הפלסטינית וחבר המועצה המחוקקת; המאמר פורסם במקור בערבית בעיתון הפלסטיני "אל-קודס" ותורגם לעברית בידי מערכת "מחסום"

תזכורת רילוונטית לנושא - מסמכים וסימוכין:

131. הצהרת בלפור, הצהרות, החלטות וועידות מאז ומקדם (מסמכים)

בן גוריון: ''בשם העם היהודי, התנ''ך הוא המנדט שלנו''

תכנית החלוקה של ועדת פיל ,1937

סף מלחמת העצמאות.......................

החלטה 242 !!

החלטה 338, 339, 340 של מועצת הבטחון של האו''ם

זכויותיו המשפטיות וריבונותו של העם היהודי !!

נספח/מסמך הסכם ''עמירב - חוסייני'' שנערך בשנת 1987

נספח - גילוי דעת מס' 28 'פלסטין מוסלמית מהנהר ועד לים'

נספח: אמנת תנועת ההתנגדות האיסלמית-פלסטין'' (*חמאס*)

נספח: ''כרוז של הג'יהאד האיסלמי שהופץ בשכם''

נספח: מטעם אש''ף, המפקדה הלאומית המאוחדת של ההתקוממות

נספח: כרוז המפקדה הלאומית המאוחדת בשפה העברית לצה''ל

נספח: מילון בזק - אירגונים, דמויות וסמלים = פלסטינים

''מאז ומקדם/ג'ואן פיטרס - מקורות הסכסוך היהודי - הערבי על ארץ ישראל''

על החתום: סא"ל משה דיין מפה מקורית של הפסקת האש ב1949 עם ממלכת ירדן, כאמור אני חייב לשוב על הסיום "עם ממלכת ירדן".

מפה מקורית של הפסקת האש ב 1949 !!

*************

"לא להכיר בישראל כ'מדינה יהודית'"
פרסום ראשון: 08/11/07, 21:07

בכיר פלשתיני הודה שהפלשתינים לא הכירו עד כה במדינת ישראל כמדינה יהודית, ודרש שלא לתת לישראל הכרה כזו.
חגי הוברמן

בסאם אל-סאלחי - שר התרבות, מזכ"ל מפלגת העם הפלשתינית וחבר המועצה המחוקקת, כתב השבוע מאמר בעיתון הפלשתיני "אל-קודס" שבו הודה שהפלשתינים לא הכירו עד כה במדינת ישראל כמדינה יהודית, ודרש שלא לתת לישראל הכרה כזו.

סאלחי כותב כי "במקביל להקמת מדינה פלשתינית דורשת ישראל, בין היתר, הכרה פלשתינית חדשה וברורה בה כמדינה "יהודית דמוקרטית". אסור להעניק לישראל הכרה כזו".

"יש להסתפק בנוסח ההכרה הכלול במכתב של המנוח יאסר ערפאת לראש ממשלת ישראל דאז, יצחק רבין, בלי להתחייב לאופייה של מדינת ישראל. ההכרה של אש"ף בישראל, שלא העניקה הכרה מקבילה בו ובזכותו של העם הפלשתיני להקמת מדינה עצמאית, כלל הכרה מפורשת בזכותה של ישראל לחיות בשלום וביטחון והכרת אש"ף בהחלטות 242 ו-338".

"כל הכרה נוספת צריכה להיעשות בין שתי מדינות, מדינת פלשתין ומדינת ישראל. החלטת החלוקה משנת 1947, שדיברה על הקמת שתי מדינות בפלשתין, ערבית ויהודית, עם בינאום ירושלים, שירטטה את גבולות שתי המדינות ואת החלוקה הדמוגרפית ביניהן, תוך הבטחת שוויון מלא לכולם, איסור על כל אפליה אזרחית, פוליטית, כלכלית ודתית, והענקת זכויות אדם וזכויות פוליטיות מלאות לכל. החלטת החלוקה גם קבעה שיתוף פעולה כלכלי בין שתי המדינות".

סאלחי מוסיף כי "על ההנהגה הפלשתינית להמשיך בהתנגדותה לתוכניות אלה ולזכור כי מה שאיפיין את אש"ף היה הקשרים והיחסים עם כל חלקי העם הפלשתיני – בגולה וגם בתוך ישראל. עלינו לחזק את תפקידם של האזרחים הערבים בתוך ישראל ואת הנהגתם בכל הקשור במאבקם על אופיה של המדינה, שהם מהווים כ-20% ממנה".

________________