אפרים תוהמי לוחם גדוד 890 (מלח' יוה"כ) ממשיך לזעוק מתוך כלאו לרחמים !!
|
23.11.06 לכבוד, כבוד נשיא המדינה, משכן הנשיא, ירושלים הנדון: בקשת חנינה עבור אפרים תוהמי, אסיר מס' 1071228 כבוד הנשיא, מכתב זה נכתב בשם ועל ידי צנחני מילואים, חבריו של אפרים תוהמי מפלוגה ו', גדוד 890, חטיבה 35. כולנו בוגרי קרבות "החווה הסינית" במלחמת יום הכיפורים, לחמנו שכם אל שכם במלחמות ישראל, שירתנו שנים ארוכות במילואים, חזרנו משדות הקרב בהם איבדנו את טובי חברנו, בנינו בית, הקמנו משפחות, הננו אזרחים שומרי חוק, נאמנים ואוהבים את מדינתנו. איננו קשורים לסיפור המעשה שמובא להלן אבל אנחנו מלווים את חברנו הנמצא מזה עשר שנים בבית הכלא, מבקרים אותו, מעודדים את רוחו, דואגים ומממנים את ייצוגו המשפטי ושומרים על קשר רצוף עם משפחתו. אנו מאמינים שלאחר שתקרא את סיפור המעשה של פרשת תוהמי תגיע למסקנה שהגיע הזמן לסיים את הטרגדיה של משפחת תוהמי ולהוציאו לחופשי, ובידך הדבר.
23.11.06
לכבוד,
כבוד נשיא המדינה,
משכן הנשיא,
ירושלים
הנדון: בקשת חנינה עבור אפרים תוהמי, אסיר מס' 1071228
כבוד הנשיא,
מכתב זה נכתב בשם ועל ידי צנחני מילואים, חבריו של אפרים תוהמי מפלוגה ו', גדוד 890, חטיבה 35.
כולנו בוגרי קרבות "החווה הסינית" במלחמת יום הכיפורים, לחמנו שכם אל שכם במלחמות ישראל, שירתנו שנים ארוכות במילואים, חזרנו משדות הקרב בהם איבדנו את טובי חברנו, בנינו בית, הקמנו משפחות, הננו אזרחים שומרי חוק, נאמנים ואוהבים את מדינתנו.
איננו קשורים לסיפור המעשה שמובא להלן אבל אנחנו מלווים את חברנו הנמצא מזה עשר שנים בבית הכלא, מבקרים אותו, מעודדים את רוחו, דואגים ומממנים את ייצוגו המשפטי ושומרים על קשר רצוף עם משפחתו.
אנו מאמינים שלאחר שתקרא את סיפור המעשה של פרשת תוהמי תגיע למסקנה שהגיע הזמן לסיים את הטרגדיה של משפחת תוהמי ולהוציאו לחופשי, ובידך הדבר.
פרשת תוהמי – סיפור המעשה
הרצח, המשפט וההרשעה
פרשת תוהמי היא סיפור רצח, ומשפטם של הנאשמים ברצח, של צעירה בדואית בת 28 בשם נוואל שנרצחה באפריל 1996 בשדות מושב ארגמן בבקעת הירדן. נוואל היתה גרושה וחזרה למשפחת אביה לאחר שבעלה גירשה. משפחתה השיאה אותה עם קרוב משפחה מירדן אבל היא עדיין שהתה בבית הוריה. היא היתה ידועה כאישה מורדת ומבחינת החברה והמסורת הבדואית היא הביאה חרפה וקלון על משפחתה ולכן אביה ואחיה התנכלו לה ונהגו להכותה ושללו ממנה את השכר שהיא השתכרה בעבודתה בארגמן ואיימו עליה לא פעם אחת שהם ירצחו אותה על רקע חילול כבוד המשפחה.
את נוואל רצח סולטאן ביסאן, דרוזי מהכפר ג'ת בגליל, שהיה באותם ימים שומר שדות בארגמן.
ביסאן הודה ברצח, שיחזר אותו, הורשע ונידון למאסר עולם.
יחד עם ביסאן נאשם ונשפט אפרים תוהמי, חבר מושב ארגמן. בתחילת מעצרו של ביסאן הוא טען כי מי שביצע את הרצח היה אפרים תוהמי אשר ירה בנוואל ברובה הציד שברשותו של ביסאן ללא ידיעתו. בהמשך חזר בו ביסאן מגרסה זו ובסופו של דבר הודה כי הרצח בוצע על ידו בלבד.
לאפרים תוהמי היו קשרי עבודה עם משפחת הנרצחת ואחיה עבדו במשק שלו כפועלים שכירים. במשך זמן מה, בשנת 1995, עבדה גם נוואל במשק בית ובחממות של משפחת תוהמי. בין הנרצחת לאפרים תוהמי נוצרו קשרים רומנטיים אשר נמשכו זמן קצר ונפסקו בהתערבות אשתו ומשפחתו של תוהמי. לאחר מכן הפסיקה נוואל לעבוד בביתו והקשר ביניהם פסק.
בחודש מרץ 1996 הוכתה נוואל על ידי אביה. חבר ממושב ארגמן הבריחה מכפרה והשאיר אותה באישון לילה פצועה, יחפה וזבה דם בפתח ביתו של אפרים תוהמי.
רחמיו של אפרים נכמרו על הצעירה, הוא הכניסה לביתו, כיסה אותה בשמיכה והאכיל אותה. נוואל סיפרה לאפרים כי ביסאן (השומר הדרוזי) הבטיח להוציאה מבקעת הירדן ולהרחיקה ממשפחתה שהתנכלה לה. ביסאן הכיר היטב את משפחתה של נוואל ואת נוואל והיו לו קשרים רומנטיים עם אחותה של נוואל.
תוהמי מסר את נוואל לידי ביסאן, לפי בקשתה, ומאז, לטענתו, לא ידע מה עלה בגורלה והיכן היא נמצאת.
כאמור, כאשר נמצאה גופתה של נוואל נעצרו ביסאן ותוהמי והואשמו ברצח.
משפטו של תוהמי נמשך כשנתיים, בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בראש חבר השופטים עמדה השופטת דבורה ברלינר. במשך 20 חודש הוא היה במעצר ולאחר מכן, עד לסיום המשפט, הוא היה במעצר בית בביתו בארגמן.
תוהמי מעולם לא היה בזירת הרצח וגם לא נלקח אליה על ידי המשטרה שחקרה את הרצח. בתחילת תקופת מעצרו הוכנס לתאו של תוהמי מדובב משטרתי והופעלו עליו לחצים פסיכולוגים קשים ואיומים מצד המשטרה על מנת שיקשור את עצמו לרצח. בין השאר הוצע לו להיות עד מדינה והוא סירב. תוהמי טען בעקביות שאין לו כל קשר לרצח.
בסיום המשפט בבית המשפט המחוזי, בחודש יולי 1998, זוכה תוהמי לחלוטין מאשמת הרצח אך הורשע בסיוע לקשירת קשר ונידון לחמש וחצי שנות מאסר.
לתוהמי היה בן חולה שהיה אמור לעבור ניתוח השתלת לב והיה מאושפז חדשות לבקרים מיום היוולדו בהדסה עין כרם. לילד קראו אורי (עם חולם) והוא היה קשור מאד אל אביו שטיפל בו במסירות מיום היוולדו. כאשר הגיע שלב הטיעונים לעונש בבית המשפט המחוזי הנימוק המרכזי להקלה בעונשו של תוהמי היה מצבו של הילד. נוכחותו של תוהמי במחיצת בנו הייתה חיונית עבור הילד והיוותה בבחינת פיקוח נפש.
בית המשפט לא התחשב בבקשתו של תוהמי להקלת עונשו ודן אותו, כאמור, לחמש וחצי שנות מאסר. כעבור זמן מה אורי נפטר.
אפרים ערער על הרשעתו בפני בית המשפט העליון וערעורו נדון בהרכב של שלושה שופטים בראשות השופט יעקב קדמי. בית המשפט העליון בפסיקתו החליט להחמיר עם תוהמי, הרשיע אותו בשידול לרצח, הטיל עליו "אחריות שילוחית" ודן אותו למאסר עולם.
תוהמי הגיש בקשה לדיון נוסף בהרכב גדול משלושה שופטים אולם בקשתו נדחתה על ידי נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק. והוא נשלח לרצות את עונשו באגף התורני בכלא רמלה.
בתהומות הנשייה
משפחת תוהמי ירדה מכל נכסיה, אבי המשפחה נידון למאסר עולם, בנו היחיד והאהוב נפטר (לתוהמי יש עוד שלוש בנות) ועול החזקת המשפחה נפל על אשתו של תוהמי , ריקי.
זה המקום לציין ולהדגיש את מקומה ותפקידה של ריקי בפרשה. ריקי תוהמי היא ללא ספק אישה גיבורה, צדקת גמורה הזכאית לאחר כל כך הרבה שנים למידה של חסד.
ריקי שומרת על המשפחה כעל בבת עינה ומצד שני עומדת מאחורי תוהמי ומאמינה בכל ליבה שיום יבוא וצדקתו תצא לאור. מיום מאסרו של אפרים ריקי נושאת לבדה בעול פרנסת המשפחה.
משפחת תוהמי הייתה משפחה חקלאית אמידה ואפרים נחשב לאחד החקלאים המוכשרים והחרוצים בבקעת הירדן. בעקבות המשפט המשק המשגשג של המשפחה נעזב ונהרס, נסתתמו מקורות הכנסותיה ומימון הוצאות המשפט גרם למשפחת תוהמי לרדת מכל נכסיה.
כניסתו של אפרים לכלא רמלה באוקטובר 1999 הייתה מלווה עבורו במשבר נפשי קשה מנשוא: בנו היחיד האהוב נפטר זה לא מכבר, ביתו נהרס, אשתו נשארה לבדה עם כל עול הפרנסה כאשר היא חסרה לחלוטין, בתחילת הדרך, מקורות הכנסה, תקוותו שצדקתו תצא לאור והוא יזוכה, במחוזי ולאחר מכן בעליון, התנפצה לרסיסים, שמו הטוב נפגע לעד, כל חבריו ממושב ארגמן ומהבקעה, להוציא מתי מספר צדיקים, נטשו אותו, הוריו המתבגרים הלכו ודעכו לנגד עיניו (ואמנם, אביו נפטר משברון לב לאחר הרשעתו בעליון וכניסתו לכלא) והוא נשאר בודד בעולם כשקירות הכלא הולכים וסוגרים עליו ומנגד לא נראה כל אור בקצה המנהרה האומללה של חייו.
בצר לו הוא השקיע את כל זמנו וכוחו בעולמה של תורה והפך להיות תלמיד חכם.
לאחר מספר שנים בכלא החל תוהמי להגיש בקשות ליציאה לחופשה. כל בקשותיו נדחו על הסף. לתוהמי נודע כי הרוצח, ביסאן, כבר יצא לחופשות ואילו הוא נדחה שוב ושוב. למשפחת תוהמי לא נשארו אמצעים כלכליים שיאפשרו לה לשכור עורך דין שיטפל בזכויותיו של תוהמי ובצעד של ייאוש הוא החליט להגיש עתירה פרטית לבג"ץ שיחייב את המדינה לנמק מדוע אין מאפשרים לו לצאת לחופשות ולו לשמונה שעות אחת לשלושה חודשים.
התיקון
בצעירותו שירת אפרים תוהמי בחטיבת הצנחנים ונלחם יחד עם גדוד 890 בקרבות ההרואיים ב"חווה הסינית" במלחמת יום הכיפורים. לאחר אותה מלחמה איומה ולאחר שפלוגתו סיימה קורס מפקדי כיתות התפזרו כל חבריו, איש איש לדרכו והקשר ביניהם נותק למשך 30 שנה. היחיד שנותר בקשר עם תוהמי היה מפקדו הישיר בצנחנים ובמלחמה, נחשון בן דוד, שליווה אותו ואת המשפחה במשך כל השנים וגם במשך כל תקופת המשפט ולאחריה. לאפרים תוהמי ולנחשון בן דוד היו שיחות ארוכות, עוד לפני פרשת הרצח, על נושאים פוליטיים ואחרים ובעיקר על נושאים מתוך המקרא ומתוך פרשות השבוע. שעות על שעות הם היו יושבים שניהם ו"מתפלספים". איש מהם לא היה שומר מצוות באותם ימים אבל אפרים היה איש ספר ובקי בתורה ונחשון היה מורה להיסטוריה של ארץ ישראל ואיש ידיעת הארץ. השיחות הארוכות בין שני החברים נמשכו גם לאחר הרצח כאשר אפרים היה במעצר בית ונחשון בא לבקרו, ואחת השיחות המדהימות והעצובות, הזכורות לנחשון, התקיימה בבוקר סתווי בהיר וקריר בבית הקברות הקטן בבקעת הירדן, על קברו הטרי של אורי תוהמי ז"ל, ממש ימים ספורים לפני שאפרים ניכנס לרצות את עונשו. באותה שיחה בלתי נשכחת ניסה אפרים להסביר למפקדו וידידו את תפקידו של בנו בחייו האומללים.
לפי אמונתו של אפרים אורי היה ילד שנשלח לאדמה לעשות תיקון של גלגול קודם. הקדוש ברוך הוא בוחר בקפידה את המשפחות שאליהן נשלחים ילדים הנדרשים לעשות תיקון ואותן משפחות עומדות במבחן של מעלה. לא בכדי היה אורי ילד חולה. כדי לעמוד בהצלחה במבחן התיקון היה עליו לעבור בחייו השניים מבחנים קשים מנשוא, והתגברות על המחלה היה חלק חשוב מהם. משפחתו עמדה גם היא במבחן ונדרשה לטפל בו באהבה ומסירות אין קץ.
ואמנם, משפחת תוהמי טיפלה באורי באהבה ובמסירות אין קץ ובהגיעו לגיל עשר הוא מאד התחזק והחל לתפקד ככל הילדים והפסיק לנסוע לבית החולים. ואז באה פרשת המשפט, מצבו של אורי הידרדר ובגיל 12, שנה לפני הבר מצווה, הוא נפטר. בשיחה בין אפרים ונחשון ראה עצמו אפרים אחראי לגורלו של בנו, לא בגלל שהוא היה קשור לרצח אלא בגלל היחסים האסורים שהוא קיים עם הנרצחת ובגלל אחריותו להעברת הנרצחת לידי ביסאן, דבר שבסופו של דבר היווה טריגר לשרשרת האירועים שהובילה לרצח.
אפרים הכה על חטאו ונראה היה כי הוא מתייסר על כך שבנו נלקח ולא הוא.
מספר שנים לאחר שאפרים נכלא, בשנת 2003, נעשה לו אבחון פסיכולוגי על ידי העובדת הסוציאלית של השב"ס והיא בחוות דעתה כתבה התרשמות שלפיה אפרים נמצא בדיכאון עקב מות בנו ויציאתו לחופשות עלולה לסכן אותו שכן הוא עלול לנסות לשלוח יד בנפשו. זאת גם היה אחת הסיבות שהשב"ס התנגד לאפשר לו יציאה לחופשות. סיבה נוספת הייתה היותו נתון תחת איום של נקמת דם מצד משפחת הנרצחת.
פתח של תקווה
לכאורה לא קשור לעניין אבל כנראה שאין מקריות בחיים.
בספטמבר 2003 נפגשה שוב, לאחר 30 שנה, פלוגת הצנחנים שבה שירת אפרים תוהמי בצעירותו. את המפגש יזם רמי בר אילן, מחיילי הפלוגה שיצא מצולק בנפשו עקב אירועי המלחמה ואירועים אחרים שקרו לו בפלוגה. רמי הגיע למסקנה שהוא יצליח לשקם את חייו רק עם הוא יתעמת שוב עם מפקדיו, יחקור ויכתוב את ספר קורות הפלוגה מיום גיוסה ועד פירוקה, בסיום קורס מכ"ים, ויכנס את חבריו למפגש היסטורי לרגל 30 שנה למלחמת יום הכיפורים. בעקבות המפגש ההיסטורי נראה כי פלוגה ו', פלוגתו של אפרים תוהמי, התעוררה שוב לחיים כמו עוף חול אגדי, חודשו קשרי חברות ישנים ונרקמו יחסי חברות חדשים שנמשכים מאז כל הזמן.
בתחילת שנת 2004 נחשון בן דוד, מפקדו וידידו של אפרים תוהמי, חלה והיה מאושפז במשך תקופה ארוכה בבית החולים בסכנת חיים. נחשון התאושש, התגבר על המחלה ושב לאיתנו.
בשבוע שבו נחשון שוחרר מבית החולים באחד מימי ו', כשעה לפני כניסת השבת קיבל נחשון טלפון אנונימי מאדם שהוא אינו מכיר אשר הציג את עצמו בשם אבי-שי מפתח תקווה. אותו אדם אנונימי טען כי אפרים ידידו, יושב בכלא על לא עוול בכפו, הוא נמצא במצב מאד קשה וכי אם לא ייחלצו לעזרתו הוא עלול להיות בסכנת חיים אמיתית.
המידע הזה שנחת על נחשון ברעם ביום בהיר הכה אותו בהלם ובמשך זמן מה הוא מצא את עצמו במצב של חוסר אונים משווע, מצד אחד הוא נדרש לסייע לידידו שנמצא במצב של פיקוח נפש, ומצד שני אין לאל ידו לעזור, בחינת "מה אני הקטן באלפי מנשה" יכול לעזור לאדם שבית המשפט העליון שלח אותו לרצות מאסר עולם, זולת קיום מצוות ביקור אסורים אחת לכמה חודשים?
כעבור מספר חודשים, באוגוסט 2004 מקבל לפתע נחשון שיחת טלפון מאשתו של אפרים, ריקי. היא סיפרה לנחשון שאפרים מסורב חופשות ושהוא הגיש עתירה לבית המשפט העליון. העתירה אמורה להתברר בעוד פחות משבועיים לפני השופט אברהם טל מבית המשפט המחוזי ומכיוון שלמשפחה אין כסף לשכור עורך דין הוא החליט לייצג את עצמו והיא מאד מודאגת שהוא ייכשל. בצר לה היא מחפשת כל עזרה אפשרית. נחשון הבטיח לה שהוא ינסה לחשוב מה ניתן לעשות, אולם בליבו הוא ידע שהוא לא מסוגל לעשות דבר. איזה עורך דין יסכים לייצג את אפרים בהתנדבות?
נחשון שבר את ראשו ולא הבין מה התפקיד שלו במחזה הזה. הוא השלים עם זה שעל חברו הטוב נגזר לרצות עונש מאסר עולם ושמדי פעם הוא נוסע לבקרו, אבל מה פשר הסימנים שסביבו לא היה מובן לו. מיהו אותו אבי-שי מפתח תקווה ומדוע ריקי פנתה אליו? האם היא עד כדי כך מיואשת או שהיא באמת מאמינה שהוא יכול לעזור במשהו?
ואז לפתע נחשון נזכר במפגש של פלוגה ו' שהתקיים לפני מספר חודשים, והוא נזכר שרוני שמואל, מפקד הפלוגה הוא עורך דין, ואולי הוא יוכל לעזור.ומכיוון שברשותו היו כתובות ומספרי טלפון של חיילי הפלוגה צלצל נחשון לרוני שמואל וקיווה לטוב.
רוני היה מאד אדיב ונחמד בטלפון אבל הבהיר לנחשון שאסיר כמו תוהמי כדאי שיהיה מיוצג על ידי עורך דין פלילי שזה לא התחום שלו. נחשון החליט לא לוותר והסביר לרוני בדעתנות ובביטחון, שלא היה לו שום מושג מאיפה הם באו לו פתאום, שאפרים לא זקוק בשלב זה לעורך דין פלילי אלא לעורך דין בעל הופעה מרשימה וקול רם ובוטח שיהיה מוכן ומסוגל לעמוד לפני שופט ולייצג את עניינו, ושלדעתו רוני הוא בדיוק האדם המתאים בגלל ניסיונו כעורך דין, הופעתו המרשימה וקולו העמוק, ושחוץ מזה אין לנו זמן להתחיל לחפש עורכי דין פליליים וגם אין כסף לשלם להם. התנגדותו של רוני החלה להיסדק והוא נאות לנסוע עם נחשון לבקר את תוהמי בבית הכלא.
קבעו יום, תאריך ושעה וסיכמו שנחשון אוסף את רוני מבית המשפט בתל אביב וביחד נוסעים לכלא רמלה.
ביום המיועד נחשון המתין לרוני, רוני הופיע בהופעה מרשימה ותיק ג'יימס בונד וביחד נסעו לכלא. רוני, כעורך דין, נבלע ללא כל בעיות בין כותלי בית הכלא ואילו נחשון, כאזרח מן השורה, נאלץ להמתין בחוץ.
כעבור שעה רוני יצא כשבדיו פרטי העתירה וייפוי כוח מתוהמי המייפה אותו, מעתה ואילך, לייצג את אפרים תוהמי בכל עניין משפטי. לרוני היה ברור, ולמעשה שאלה זו כלל לא עלתה בינו לבין נחשון, שכל הייצוג המשפטי של אפרים נעשה בהתנדבות, ללא כל שכר וגם ללא תשלום הוצאות כלשהן.
נחשון היה מאד נרגש, הנה ידידו שהגיע לעברי פי פחת הפך להיות לקוח במשרד עורכי הדין של רוני שמואל. הייתה לו תחושה שאמנם זה ייקח זמן אבל שמעכשיו העניינים בשביל תוהמי יתחילו לזוז.
נחשון מיהר להתקשר לריקי ובישר לה את הבשורה המשמחת, שלאפרים בעלה נמצא עורך דין. ריקי אמנם שמחה אבל הייתה מאד סקפטית ופסימית וזה היה מובן לאור ניסיונה העגום.
רוני לקח את הלקוח החדש בכל הרצינות הדרושה והחל במרץ ללמוד את פרטי הפרשה ("פרשת תוהמי") ואת פרטי העתירה ולהתכונן לדיון בפני השופט אברהם טל שהיה אמור להתקיים בעוד מספר ימים.
רצה המקרה וגיסתו של תוהמי, אילנה, עובדת במשרד עורך הדין חזי חכם שהיה חייל בפלוגה ו', פלוגתו של תוהמי. חזי חכם שמע שרוני שמואל התגייס לייצג את תוהמי והודיע שגם הוא מתגייס לייצגו. וכך, כמעט בן לילה, עבר אפרים תוהמי ממצב של אסיר מיואש ומדוכא החסר עורך דין לטפל בעניין כל כך טריוויאלי כמו יציאה לחופשות, לאסיר המיוצג על ידי צוות של שני עורכי דין. הטיפול בעתירתו יצא לדרך, הוא התאושש, מצב רוחו השתפר ונפתח לו פתח של תקווה.
אבחון פסיכולוגי
דיון ראשון בעתירתו של תוהמי התקיים בפני השופט אברהם טל והא קבע מועד לדיון נוסף. בשל הסיבות שצוינו לעיל עמדו המשטרה והשב"ס בתוקף על התנגדותם לאשר לתוהמי יציאה לחופשות. צוות עורכי הדין החליט בראש וראשונה לטפל בדוח הפסיכולוגי ה"שחור" שרבץ בתיקו האישי של תוהמי.
על מנת להסיר מכשול זה היה צורך להמציא דו"ח פסיכולוגי עדכני משנת 2004, שיעמוד מול הדוח של השב"ס שהיה משנת 2003.
עו"ד חזי חכם יצר קשר עם פסיכולוג בשם מיקי דורון שהיה בעבר קצין בריאות נפש ראשי בצה"ל. מיקי דורון נאות לעשות לתוהמי אבחון פסיכולוגי תמרת שכר של 10,000 ₪. כמובן שחזי לא יכול היה להתחייב על סכום כזה לכן הוא פנה לנחשון וביקש ממנו להחליט מה לעשות, בידיעה שהזמן דוחק ובעוד שמונה ימים אמור להתקיים דיון אצל השופט טל.
נחשון ביקש מחזי להמתין ופנה לריקי תוהמי וביקש ממנה לברר איזה סכום המשפחה יכולה לגייס. משפטו של תוהמי רושש את המשפחה והיא לא הייתה מסוגלת לגייס דבר, כך שהכדור חזר אל נחשון לקבלת החלטה.
נחשון הודיע לחזי שישכור את הפסיכולוג ושיבצע את האבחון בהקדם האפשרי. כמובן שלנחשון לא היה מושג מהיכן הוא יגייס 10,000 ₪ אבל הוא פעל מתוך תחושות בטן שהנחו אותו וגרמו לו להרגיש שהעניין הכספי יסתדר בצורה זו או אחרת.
ושוב פלוגה ו' התגייסה לעזרה. אין כמו אחוות הלוחמים. נחשון כתב מכתב בו הוא מסביר את העניין והדחיפות שלו ומבקש הרמת תרומה לחבר הנמצא המצוקה. המכתב נשלח ל-60 מחברי הפלוגה שכתבותיהם היו אצל נחשון, כולל כאלה שגרים בחו"ל. במקביל נפתח חשבון בנק שנקרא "חברים למען אפרים תוהמי" ותרומות כספיות החלו להגיע מכל קצווי הארץ ומחו"ל. פלוגה ו', פלוגתו של אפרים תוהמי התגלתה שוב, כבימי המלחמה, במיטבה והוכיחה כי אחוות לוחמים היא מושג שאינו ניתן לשחיקה.
בינתיים נפגש הפסיכולוג עם תוהמי והוציא דו"ח פסיכולוגי מתוקן אשר בו תוהמי מוצג כאדם חיובי בעל מורל גבוה המעודד מאד מהתגייסות חבריו הצנחנים לעזרתו ובנוסף, חתונת בתו הבכורה הממשמשת ובאה גורמת לו התרגשות רבה ומעודדת את רוחו. כמו כן, הוסיף הפסיכולוג שיציאה לחופשות מדי פעם זהו האור היחיד שיש בקצה המנהרה החשוכה של אסיר השפוט למאסר עולם ושלילתן ממנו עשויה לגרום לו להתייאש ולאבד תקווה.
כאשר שב"ס קראו את הדו"ח הפסיכולוגי של מיקי דורון הם החליטו לערוך לו דו"ח פסיכולוגי חדש, עדכני ושלחו עו"ס לשוחח עמו. הדו"ח החדש שלה היה זהה כמעט לחלוטין, באופטימיות שבו, לדו"ח של מיקי דורון.
חתונת יעלת, בתו הבכורה של תוהמי
בחודש אוקטובר 2004 הייתה אמורה להתקיים חתונתה של יעלת, בתו הבכורה של אפרים. מספר ימים לפני החתונה נקבע מועד לדיון בבית המשפט על נושא החופשות של תוהמי. לקראת הדיון תדרך רוני שמואל את נחשון לדאוג שיגיעו כמה מחבריו של אפרים מהצנחנים על מנת ליצור התרשמות טובה אצל השופט ולהעביר מסר שמדובר בבן אדם מן היישוב ולא בפושע מועד. ואמנם, ביום הדיון התייצבו בבית המשפט מספר חברים שייצגו את פלוגה ו'.
העניין הפסיכולוגי כבר לא עמד על הפרק אבל המשטרה המשיכה לעמוד בסירובה לאפשר לו יציאה לחופשות ונציגה טענה שבידה חומר מסווג שהיא לא יכול לחשוף אותו בפני בית המשפט. העניין נראה מאד תמוה, כי מה כבר יכול להיות מסווג בעניינו של אסיר עולם שיושב כבר שש שנים בכלא לאחר סיום משפטו. נוצרה הרגשה, לא בלתי מבוססת, שמישהו מנסה בכוונה להתנכל לתוהמי ומוצא כל סיבה אפשרית כדי שהוא יינמק בכלא ולא יראה אור.
השופט נתן למשטרה ארכה נוספת ודחה שוב את קבלת ההחלטה בעניין חופשותיו של אפרים, אבל על הפרק עמדה שאלת החתונה ורוני שמואל ביקש מהשופט לאפשר לתוהמי לצאת למספר שעות לנישואי בתו.
השופט טל נעתר לבקשתו של רוני שמואל אבל התנה את ההסכמה בכך שחבריו של תוהמי יפקידו בבית המשפט ערבות ע"ס 50,000 ₪ ובנוסף הם יוציאו אותו מהכלא בשעה שש בערב ויחזירו אותו בחצות. וכך היה, חבריו של תוהמי מהצנחנים הפקידו בבית המשפט ערבות של 50,000 ₪ הוציא את אפרים לחתונת בתו והחזירו אותו לאחריה. אפרים זכה לצאת לראשונה מהכלא לחתונת בתו יעלת. ההתרגשות שאחזה בכל המוזמנים לחתונה עם הופעתו הייתה עצומה, וכך גם השמחה הספונטאנית שפרצה עם הופעתו.
שולחן מיוחד הוכן עבור חבריו מהצנחנים של אפרים ולא היה גבול למילות התודה וגילויי החיבה שהרעיפו עליהם בני המשפחה.
לאחר החתונה ולאחר שטעם טעם קצר של חופש ושמחה בחיק משפחה וחברים חזר אפרים אל השגרה הקודרת והמדכאת של הכלא מבלי לדעת אם אכן בסופו של דבר בקשתו לחופשות תאושר. שנתיים כבר חלפו מהיום שבו הוא היה זכאי לצאת לחופשות והוא עדיין לא ראה את האור בקצה המנהרה.
אור בקצה המנהרה
רוני שמואל וחזי חכם עבדו ללא לאות בעניינו של תוהמי והגישו עתירה לבג"ץ בבקשה שיורה למשטרה לחשוף את בפניהם את החומר ה"מסווג" המעכב את יציאתו לחופשות של תוהמי.
בג"ץ נענה לעתירתם וכאשר נחשף החומר ה"מסווג" התברר כי מדובר באותו חשש לנקמת דם שהיה ידוע והיה קיים משנת 1999, ובעצם בשנת 2004 כבר לא היה רלוונטי מכיוון שמשפחת הנרצחת הגישה תביעה אזרחית כנגד תוהמי כך שלא היה כל טעם והגיון שהם ינסו לרצוח אותו. בנוסף, תוהמי לא ביקש שיאשרו לו לצאת אל ביתו במושב ארגמן אלא אל בתו שגרה בישוב סמוך לכלא רמלה.
השופט טל דחה את התנגדות המשטרה ואישר לתוהמי שגרת חופשות בנות 8 שעות אצל בתו אחת לשלושה חודשים, וכך בפסח תשס"ה, באפריל 2005, חצי שנה לאחר נישואי בתו, יצא תוהמי לראשונה לחופשה.
קציבת עונשו של אפרים תוהמי
למעשה, עם השגת האישור לחופשה תם, לכאורה, תפקידם של חזי ורוני אבל לכל המעורבים בדבר היה ברור שהצוות שהתכנס בהתנדבות כדי להשיג לתוהמי זכות לחופשות, כמו לכל אסיר, ימשיך לעסוק בעניינו עד לשחרור מבית הכלא וייקח הדבר כמה שנים שייקח.
בראש הצוות עמד נחשון בן דוד, שהנושא בער בעצמותיו, והוא שם עצמו כפרוייקטור וכמוציא לפועל בעניין תוהמי. לצדו של נחשון עמדו שני עורכי הדין רוני שמואל וחזי חכם ומאחור ניצבה פלוגה ו', מחזור פברואר 1973 מגדוד 890.
נחשון הפציר ללא הרף בחבריו של תוהמי שיבקרו אותו בבית הכלא ויעודדו את רוחו והוא עצמו הגיע לביקור מספר פעמים מלווה בחברים מהפלוגה.
סיום הטיפול בעניין החופשות בעצם פתח את הדרך לטיפול בקציבת עונשו של תוהמי. בשלהי 2005 אפרים ישב בבית הכלא כבר 9 שנים, שפוט למאסר עולם ועדיין לא נקצב עונשו. זה אומר שתיקו עדיין לא הגיע ללשכת נשיא המדינה וזאת למרות בקשות חנינה שנכתבו בעניינו כבר משנת 2005. נחשון בעצמו כתב בין השנים 2205-2002 ארבע בקשות חנינה מנומקות לנשיא המדינה.
אבל כל עוד לא נקצב עונשו לא היה סיכוי שהתיק יגיע ממשרד המשפטים ללשכת הנשיא ושוועדת החנינות בכלל תקיים דיון בעניינו על מנת שיקצבו את עונשו היה עליו להודות ולקחת אחריות על המעשה שבגללו הוא יושב. לאורך כל השנים טען אפרים בעקשנות שלא היה לו כל קשר לרצח.
בחוות הדעת הפסיכולוגית האחרונה שנעשתה לו, זאת שהוזכרה לעיל, הוא לראשונה אומר כי הוא מכיר באחריות שהייתה לו בשרשרת האירועים שהביאה לרצח וכי הוא מתחרט על כך.
חוות הדעת הזאת הועברה לעיונה של ועדת ההקצבות ואכן, אפרים קיבל הודעה כי בחודש דצמבר 2005 ועדת ההקצבות תחליט אם ולכמה שנים לקצוב את עונשו.
סמוך לחודש דצמבר קיבל לפתע תוהמי הודעה שלא ידונו בדצמבר בעניינו מכיוון שאין לו פז"ם, פרק זמן מספיק של שנים בהן הוא יושב בכלא, ולכן עניינו יידחה בעוד שנה. הודעה זו הגיעה גם אל עורכי הדין רוני וחזי ומבלי להמתין הם הגישו עתירה דחופה לבג"ץ כנגד השב"ס. ואמנם, התברר שהשב"ס לקח בפז"ם רק את פרק הזמן שבו אפרים יושב בכלא רמלה והתעלם מהזמן שהוא ישב במעצר לפני המשפט ומהזמן בו הוא היה במעצר בית.
לדאבון הלב הדיון בבג"ץ התאחר ותוהמי הפסיד את הדיון בחודש דצמבר, אבל בית המשפט קבע שועדת ההקצבות צריכה לדון בעניינו בחודש פברואר.
למזלו של תוהמי (לראשונה משחק לו המזל) משנת 2006 החלה ועדת ההקצבות להתכנס מספר פעמים בשנה בעוד שעד 2006 היא התכנסה רק פעם בשנה. לכן, נפתחה אפשרות שועדת ההקצבות תדון בהקדם בעניינו.
כמובן שזה לא קרה בחודש פברואר, כפי שקבע בית המשפט, אבל הדיון התקיים בסופו של דבר וועדת ההקצבות קצבה את עונשו של אפרים תוהמי, שהורשע בשידול לרצח ונידון למאסר עולם, ל-30 שנה.
זהו פרק זמן נצחי שמבחינתו של תוהמי, אם לא יקרה שום דבר טוב בדרך, הוא עלול לשבת בכלא עוד עשר שנים ולהשתחרר בגיל 62 לאחר 20 שנות מאסר.
סיבה לאופטימיות
אפרים תוהמי נמצא בשגרת חופשות כבר שנה וחצי ובחודש אוקטובר 2006 הוא הועבר מכלא רמלה לכלא מעשיהו, שיפור עצום בתנאי כליאתו. הוא עבר מתנאי כליאה של רוצחים לתנאי כליאה של צווארון לבן. גם הנוף האנושי שבו הוא נמצא השתנה בתכלית. בנוסף, הוא יוצא לחופשה בת 48 שעות כל 4 שבועות.
אם נשווה את מצבו היום למצב בו הוא היה נתון לפני שנה וחצי או שנתיים אז בהחלט יש סיבה לאופטימיות אבל הדרך עוד ארוכה.
עו"ד שלומי ציפורי נכנס לתמונה
למרות שקצובת עונשו של תוהמי די מדכאת, בלשון המעטה, היא גם פותחת אופציות חדשות מכיוון שעכשיו ניתן לעבוד באופן מעשי על תהליך של חנינה ולפעול מען קציבת עונש נוספת.
אצל נחשון, שכפי שנאמר פרשת תוהמי בוערת בעצמותיו, נוצרה תחושה שצריך שוב לעורר את הצוות שעלול לשקוע בשגרה, הזמן יעבור ואפרים ימשיך להינמק בכלא.
ושוב, יד המקרה והגורל נתנו כיוון חדש ופתחו הזדמנויות חדשות. נחשון היה מיוצג, בעניין אישי מול ועדה רפואית של משרד הביטחון, על ידי עו"ד שלומי ציפורי. לידיו של נחשון נפל ספרו של ציפורי "צדק מסוערב" והוא מאד התרשם מהספר ומהדרך שבה עו"ד ציפורי הגן על מרשו. נחשון כתב את התרשמותו והערכתו לעו"ד ציפורי והתפתחה שיחה ביניהם. במהלך השיחה הזכיר נחשון את "פרשת תוהמי" שבה הוא מטפל ועו"ד ציפורי גילה התעניינות והקשיב בסקרנות. בסיומה של השיחה שאל נחשון את שלומי ציפורי אם הוא מוכן לקרוא מכתב בן 80 עמודים בכתב ידו של תוהמי הנקרא "צוואה" ונכתב ונשלח לאחר הרשעתו של תוהמי אל השופט יעקב קדמי שהיה יו"ר הרכב השופטים בעליון. שלומי ציפורי הביע נכונות לקרוא את המכתב וללמוד עוד על עניינו של תוהמי ונחשון שלח לעיונו את צילום המכתב. בינתיים פרצה מלחמת לבנון השנייה והכול התעכב.
לאחר המלחמה ולאחר שעו"ד ציפורי סיים לקרוא את המכתב שאל אותו נחשון אם הוא יהיה מוכן להשתתף בפגישת עורכי דין שתגבש אסטרטגיה להמשך הטיפול בעניינו של אפרים תוהמי. עו"ד ציפורי הביעה נכונות ונקבע מועד לפגישה במשרדו של עו"ד ציפורי בתל אביב ב- 27.9.06, לפני יום כיפור תשס"ז.
לפגישה הזמין נחשון את רוני שמואל, חזי חכם ועו"ד דורון נוי שייצג את תוהמי אחד משלבי משפטו והאמין כי נעשה לו עוול נורא.
בסופו של דבר השתתפו בפגישה עו"ד שלומי ציפורי, עו"ד רוני שמואל ונחשון בן דוד.
האסטרטגיה שנקבעה בפגישה היא ללכת לכיוון של חנינה וכדי להכין היטב את הקרקע לגייס לעניין עוד אנשים שמוכנים לסייע, בעיקר מיוצאי חטיבת הצנחנים, ואם אפשר אישי ציבור שמכירים את תוהמי, ולנסות ליזום פגישה עם שר המשפטים.
בתחילת נובמבר נסעו נחשון ורוני שמואל אל אפרים ורוני ביקש ממנו לכתוב מכתב בקשה לחנינה לנשיא המדינה. אפרים כתב את המכתב ונחשון הדפיס אותו.
נחשון לקח עמו לביקור בכלא מעשיהו את מעוזיה סגל ואת עופר עודד, שני לוחמים מהצנחנים, מפלוגה ב' של יקי לוי ז"ל, שספגה אבדות נוראיות בקרב בחווה הסינית. שניהם נכי צהל. מעוזיה סגל זכה לתואר עצוב של הפצוע הקשה ביותר בתולדות מלחמות ישראל אבל הוא מהווה גם דוגמה מדהימה של הצלחה שיקומית. שניהם ישבו במשך שעה ארוכה עם אפרים תוהמי, ביקשו ממנו לספר להם את סיפורו והתרשמו עמוקות מכנות דבריו ומהדרך שבה הוא תאר בפניהם את הטרגדיה האישית שלו.
רוני גייס את תא"ל (מיל) יהודה דובדבני שהיה סגן מפקד גדוד 890 במלחמת יום הכיפורים.
שלומי ציפורי שלח אל אפרים לכלא טופס ייפוי כוח שעליו הוא חתם ומחודש נובמבר 2006 עו"ד שלומי ציפורי הפך להיות עו"ד נוסף המייצג בהתנדבות את תוהמי מתוך אמונה שהוא שילם את המגיע לו ויש לעשות הכול כדי שהוא ישתחרר במהרה.
בעצם זאת הנקודה בה נמצאת היום פרשת תוהמי.
אנחנו, חבריו של תוהמי
אפרים תוהמי יושב במאסר מזה עשר שנים. כל מי שנפגש עמו לא יכול שלא להתרשם מאישיותו ומתעצומות הנפש שהוא מקרין סביבו, למרות הטרגדיות שקרו לו. במושב ארגמן חיה בבדידות נוראה אשתו של תוהמי, ריקי, אישה צדיקה המגדלת את בת הזקונים ומחכה ליום בו היא תזכה להתאחד שוב עם בעלה.
אפרים נענש על טיפשותו ועל תמימותו ונפל למלכודת שהוא בעצמו טמן לעצמו ומשלם על כך מחיר כבד מנשוא. תוהמי לא רצח ולא הורשע ברצח. בית המשפט העליון, בערעור שהגיש תוהמי על הרשעתו במחוזי, התרשם שלתוהמי הייתה אחריות שילוחית לרצח ולכן החליט לגזור עליו דין שווה לדין שנגזר על הרוצח סולטאן ביסאן, שהודה ושחזר את הרצח, וגזר גם עליו מאסר עולם.
אנחנו, חבריו של אפרים תוהמי, מאמינים שהוא שילם את חובו לחברה וכי הזמן בשל להוציאו לחופשי.
תוהמי הוא היום בן 52, מבוגר אבל בריא ויש סיכוי טוב שאם הוא יצא בתקופה הקרובה מהכלא היא יצליח לשקם את עצמו ולחזור למעגל העבודה.
אנחנו חוששים וחרדים מאד שאם המדינה תחליט למצות את הדין עם אפרים ותשאיר אותו במאסר עשר שנים נוספות היא תאבד אותו כאזרח. היא יצא מהכלא בגיל 62, מבוגר מדי, ממורמר מדי, חולה מדי ולא יהיו בו עוד את הכוחות נדרשים כדי לחזור למעגל החיים והוא ייפול לנטל על המדינה.
אנחנו חוששים וחרדים מאד שאם המדינה תחליט למצות את הדין עם אפרים ותשאיר אותו במאסר עשר שנים נוספות זה יגרום להרס סופי של משפחתו, ייקח את התקווה שעוד נשארה לאשתו, שהסבל שלה לא נופל מסבלו למרות שהיא מעולם לא חטאה, ויהפוך גם אותה לאישה מרירה ואכולת כעס על המדינה שכך הענישה אותה ואת משפחתה.
אנחנו מאמינים שאלוהים והגורל מיצו כבר מזמן את הדין עם אפרים תוהמי וכי הגיע הזמן שגם המדינה תבין שהגיע העת לשים קץ לטרגדיה הזאת. "לכל דבר עת וזמן לכל דבר", וזה הזמן שבו על כף הדין לנטות, לראשונה בעשר השנים האחרונות, לכיוון עשיית חסד עם האיש ועם משפחתו וזה נמצא בידי המדינה.
אנחנו, כאזרחים נאמנים של המדינה, שהגנו עליה בחירוף נפש, שנלחמנו עבורה במלחמותיה, ששכלנו למענה את טובי חברנו, שחלקנו הפכנו לנכים לכל חיינו, שחלקנו נושאים עמם צלקות נפשיות שממאנות להגליד. אנחנו שלאחר 30 שנה התגייסנו כאיש אחד באחוות לוחמים נדירה לנסות לסייע לחברנו שנפל בשדה החיים, ששילמנו ממיטב כספנו כדי לשאת בהוצאות המשפטיות של חברנו שעורכי הדין מבינינו התגייסו בהתנדבות לייצגו ולהשיג עבורו את זכויותיו.
אנחנו לא יכולים בכלל להעלות בדעתנו שהמדינה שלנו לא תתחשב בבקשתנו, שלא תקצוב פעם נוספת את עונשו של אפרים תוהמי, שלא תחנון אותו, שלא תאפשר לו לצאת אל אוויר העולם ולחיות את שארית חייו בקרב משפחתו, בנותיו, נכדתו, לפקוד את קבר אורי בנו ששילם בחייו על חטאו של אביו.
אנחנו פונים בקריאה נרגשת זו אל כבוד נשיא המדינה ואל כבוד שר המשפטים:
"אנא, הקשיבו לנו!!!"
חבריו לנשק של אפרים תוהמי,
פלוגה ו', גדוד 890, חט' 35,
מחזור פברואר 1973.
15.06.07
לכבוד,
כבוד נשיא המדינה,
מר שמעון פרס,
משכן הנשיא,
ירושלים
הנדון: בקשת חנינה עבור אפרים תוהמי, אסיר מס' 1071228
כבוד הנשיא שלום,
בראשית ברצוני לברך את כבודו בשמי ובשם חברי הצנחנים, פלוגה ו' מגדוד 890, לרגל בחירתך לאזרח מס' 1', נשיאה התשיעי של מדינת ישראל. אין ספק שאין ראוי ממך לכהן בתפקיד רם זה.
מבלי להלאות את כבודו בפרטים מיותרים (הכול נמצא בתיק תוהמי בלשכת הנשיא) אגש ישר לעניין נושא המכתב.
אפרים תוהמי, אסיר מס' 1071228, מרצה מזה 11 שנה עונש של מאסר עולם אשר נגזר עליו על ידי בית המשפט העליון בגין שידול לרצח שהתבצע בשנת 1996.
נסיבות המשפט וההרשעה היו שנויות במחלוקת בין שופטים ועורכי דין. ואין בכוונתי וגם אינני רשאי לעסוק בהן. בסופו של דבר מה שנגזר נגזר ועלינו לכבד את דין המלכות לטוב או לרע.
מזה חמש שנים כותבים חברי הצנחנים ואני מכתבי בקשת חנינה עבור חברנו אפרים תוהמי. לפני כשלוש וחצי שנים הקמנו קרן שיעודה גיוס כספים למען שחרורו, וגייסנו עורכי דין אשר מייצגים את תוהמי בהתנדבות מבלי לקבל שכר. ניתן לומר שהיום עבדך הנאמן וחברי מהצנחנים יחד עם עורכי דין מתנדבים, מטפלים בכל הקשור לענייניו המשפטיים של תוהמי.
הצלחנו להוציא את תוהמי לחופשות, דבר שנמנע ממנו עקב התנגדות השב"ס והמשטרה, מימנו עבורו אבחון פסיכולוגי עדכני בעלות של אלפי שקלים לאחר שהשב"ס סירב לעשות לו אבחון כדי לוודא שהוא כשיר לצאת לחופשות, גרמנו לכך שהוא יועבר מכלא רמלה לכלא מעשיהו, תנאיו ישופרו והוא יוכר כאסיר בתהליך של שיקום והגשנו עתירה שבעקבותיה קבע בית המשפט שעל ועדת ההקצבות להתכנס ולדון בקציבת עונשו של תוהמי לאחר שהוא הודה באחריות שהייתה לו להשתלשלות הנסיבות שהובילו לרצח.
ואכן, לפני כשנה הוקצב עונשו ל-30 שנה.
אנחנו, חבריו של אפרים תוהמי, מרגישים שכל עוד חברנו ורעינו לנשק ממשיך לשבת מאחורי סורג ובריח, זה כאילו חלק מאתנו נמצא בבית הכלא, כאילו חברנו שוכב פצוע בשדה הקרב וחובה עלינו לעשות כל אשר נוכל כדי להביא לשחרורו.
אנחנו מאמינים שקצובת העונש ל-30 שנה היא תחילת תהליך שלאחריו תבוא קצובה נוספת ובעקבותיה חנינה, ואנחנו מפצירים בכבודו ובועדת החנינות לשים את תיקו של אפרים תוהמי בראש סדר העדיפויות.
כבוד הנשיא, להלן מספר נימוקים המצדיקים, לעניות דעתנו, מתן טיפול מזורז בעניינו של אפרים תוהמי:
1. הנ"ל לא רצח ולא הורשע ברצח, לא על ידי בית המשפט המחוזי (שגזר את עונשו ל-5 שנים בלבד) ולא על ידי בית המשפט העליון.
2. לא ידוע לנו מקרים בהיסטוריה המשפטית של מדינת ישראל אשר בהם אדם שהורשע בשידול לרצח אכן ריצה מאסר עולם שלם, ללא קיצור עונש ו/או חנינה.
3. הנ"ל יושב כבר 11 שנים בכלא ובעצם ריצה כבר יותר ממחצית מעונשו.
4. התנהגותו מהווה מופת ודוגמא ללא דופי.
5. לו ולמשפחתו קרתה טרגדיה איומה ובנו היחיד נפטר כתוצאה ישירה מהמאסר של האב, בחינת "אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תכהינה". כמו כן, אביו נפטר מצער ומשפחתו ירדה מכל נכסיה, דבר שהייתה לו השפעה ישירה על עתיד בנותיו ועל רווחתה של אשתו.
6. הנ"ל הוא היום בן 53 ונותרו עוד מספר שנים מעטות שבהן, אולי, ניתן יהיה לשקמו ולהשיבו כאזרח עובד ותורם למדינה, כפי שהיה ערב המקרה.
7. הסיכוי שבשחרורו המהיר להציל משפחה בישראל שחוותה, על לא עוול בכפה, טרגדיה אחרי טרגדיה כבר יותר מעשור.
8. העבירה שבגינה הוא מרצה מאסר היא העבירה היחידה שהנ"ל ביצע בכל ימי חייו.
9. נוסיף לכל הנ"ל את עברו של אפרים תוהמי, את לחימתו בגבורה במלחמת יום הכיפורים בקרבות החווה הסינית, חציית התעלה ותרומתו להכרעה במלחמה במסגרת אוגדת אריק שרון, את הליכתו להתיישבות ובניית בית באזור קשה כמו בקעת הירדן, את היותו חקלאי מסור ומצליח במשך שנים ואת תרומתו לחברה ולצבא שנים לאחר שחרורו מהשירות הסדיר.
ולבסוף כבוד הנשיא שתי סיבות נוספות:
א. אנחנו מאמינים שיד הגורל גרמה לכך שהנשיא המכהן אשר יזכה לעשות מצווה ולשחרר את חברנו יהיה כבודו, ודי לחכימא ברמיזא. אנחנו מניחים שבקרוב מאד תתחיל לעסוק בעניין החיילים הנעדרים ובשחרור אסירים ערביים. ברצוננו להאמין שלמרות המאמצים הכנים שתשקיע בשני הנושאים הנ"ל, לא תזניח אסירים אחרים אשר דחיפות עניינם זועקת לשמים.
ב. השנה היא שנת ה-60 למדינת ישראל וברצוננו להאמין ששנה זו תביא עמה ימים של רצון טוב, של התחשבות ושל מתן חנינות לאסירים אשר מגיע להם לקבל חנינה. אנחנו מאמינים שבין האסירים שראויים למתן חנינה קרובה ימצא גם חברנו אפרים תוהמי.
כל הנכתב לעיל, לעניות דעתנו, מצדיק היום קצובה שנייה של עונשו ובעקבותיה מתן חנינה על ידי כבוד הנשיא.
בכבוד רב,
נחשון בן דוד,
בשם חבריו לנשק של אפרים תוהמי,
פלוגה ו', גדוד 890, חט' 35,
מחזור פברואר 1973,
ובשם כל לוחמי גדוד 890,
בוגרי החווה הסינית, אוקטובר 1973.
26.08.07
לכבוד,
שר המשפטים,
פרופסור דניאל פרידמן,
משרד המשפטים,
ירושלים
שלום רב,
הנדון: בקשה לפגישה עם כבוד השר בעניין אפרים תוהמי, אסיר עולם מס' 1071228
כבוד השר,
מאחרי מכתב זה עומדת חבורה של צנחני מילואים, לוחמי גדוד 890 של חטיבת הצנחנים הסדירה. כולנו השתתפנו בקרבות "החווה הסינית" במלחמת יום הכיפורים, קרבות אשר בהם איבדנו את טובי חברנו ורבים מאתנו נשארו פצועים, נכים או הלומי קרב. כולנו נושאים כל חיינו את צלקות אותה מלחמה נוראה.
מזה 11 שנים יושב בבית הכלא חברנו לנשק אפרים תוהמי. תוהמי הורשע על ידי בית המשפט העליון בשידול לרצח של אישה בדואית אשר נרצחה בשדות מושב ארגמן בחודש מרס 1996. הוא נידון למאסר עולם.
לפני כשנה קצבה ועדת ההקצבות את עונשו ל-30 שנות מאסר.
לפני שאמשיך ברצוני להציג לפני כבוד השר את השתלשלות העניינים של פרשת תוהמי בשנים האחרונות. המשפט הממושך גרם למשפחת תוהמי לרדת מכל נכסיה ובמשך מספר שנים לא היה באפשרות המשפחה להעסיק עורך דין שיטפל בענייניו המשפטיים של אבי המשפחה. משנת 2004 לקחנו אנחנו, חבריו לנשק של תוהמי, לידינו את כל העניינים המשפטיים של אפרים תוהמי. אנחנו עומדים בקשר הדוק עם שלושה עורכי דין אשר הביעו נכונות לייצג את תוהמי בהתנדבות, ללא שכר: עו"ד רוני שמואל מנתניה, (יחד עם עו"ד חזי חכם) עו"ד שלומי ציפורי מתל אביב ועו"ד דורון נוי מתל אביב. את הצוות הזה מרכז ומפעיל נחשון בן דוד (עבדך הנאמן) חבר מושב מעלה גמלא, אשר היה מפקדו הישיר של תוהמי בתקופת מלחמת יום הכיפורים.
בנוסף לכך פתחנו חשבון בנק למען תוהמי ובעזרת הכספים שתרמו חברנו מהצנחנים אנחנו ממנים כל הוצאה הכרוכה בייצוגו המשפטי. בעניין זה אביא לפניך שתי דוגמאות:
-
אנחנו מימנו בעלות של 10,000 ₪ אבחון פסיכולוגי אשר אפשר מתן היתר ליציאה לחופשות לאפרים תוהמי.
-
אנחנו חתמנו על ערבות אישית של 50,000 ₪ על מנת ששופט בית המשפט המחוזי מר אברהם טל יאשר את יציאתו לחתונת בתו.
בנוסף לכך, צוות עורכי הדין נפגש אחת לכמה חודשים כדי לדון בקידום עניינו של תוהמי על מנת להביא לשחרורו המוקדם.
מדוע אנחנו מבקשים להיפגש עם כבוד שר המשפטים?
אנחנו סבורים שלאור השנים הרבות שאפרים תוהמי יושב במאסר הצטברו מספר נימוקים כבדי משקל, שבחלקם מהווים שינוי נסיבות, המצדיקים את קיצור תקופת מאסרו והוצאתו לחופשי, אם על ידי חנינה ואם על ידי קצובה נוספת של עונשו לתקופה אשר תאפשר ניקוי שליש ושחרורו תוך פרק זמן קצר, והיינו מבקשים את המלצתך בעניין.
להלן הנימוקים שאנחנו מבקשים להביא לפני כבוד השר:
-
שינוי נסיבות – לאפרים תוהמי היה בן יחיד (יש לו עוד שלוש בנות) אשר נולד חולה, עם מום מולד בלב ובראות. הילד היה קשור מאד אל אביו אשר טיפל בו במסירות כל חייו. בזמן תקופת המשפט התדרדר מצבו הרפואי של הילד ורופאיו המליצו על השתלת לב. עניין זה הועלה לפני בית המשפט המחוזי כסיבה להקלה בעונש, אולם בית המשפט המחוזי גזר (בערכאה הראשונה) על אפרים חמש שנות מאסר. כמובן שתוהמי לא היה יכול להתפנות לטיפול בצרכיו הבריאותיים של בנו וכעבור זמן קצר הילד נפטר, והוא בן 12 שנים.
אנחנו מבקשים לציין גם את העובדה שאביו של תוהמי לא יכל לשאת את הטרגדיה
שנפלה על משפחתו ונפטר משברון לב זמן קצר לאחר המשפט.
אנחנו סבורים שיש כאן שינוי נסיבות המצדיק התחשבות וקיצור עונש בשל הטרגדיה
הנוספת שירדה על המשפחה, וכמובן בהתחשב בשנים שהוא כבר מרצה את עונשו, מן
הראוי שהפעם תחול כאן מידת הרחמים.
-
שינוי נסיבות כתקדים משפטי– אנחנו מרשים לעצמנו להשתמש בתקדים של נעמי בלומנטל אשר עונש המאסר שנגזר עליה הומתק על ידי נשיא המדינה והומר בעבודות שירות בעקבות פטירת בעלה, דבר אשר הנשיא וועדת החנינות ראו בו שינוי נסיבות המצדיק הקלה בעונש.
3. התהליך השיפוטי – תוהמי הועמד לדין, יחד עם אדם נוסף בשם ביסאן סולטן (מישל) באשמת רצח פועלת בדואית שעבדה במשקו החקלאי, ביישוב ארגמן שבבקעת הירדן.
בתיק זה (תפ"ח 83/96 – ך), בבית המשפט המחוזי בת"א קבע כבוד השופט ישעיה בעמוד 267 לפסק הדין:
"יחד עם זאת שוכנעתי כי מעבר לרצון ולהסכמה לא נקט תוהמי כל צעד ממשי לקידום רצונו זה מעבר לשיחות "התכנון" שהיו לו עם נאשם 2. אין שום בדל של ראיה לכך, ולפיכך שוכנעתי באופן פוזיטיבי, וכאמור לעיל, כי מעבר להסכמה ולתכנון, כפי שפורט לעיל ואשר מצביעים על קיום קשר פלילי, לא ניתן לראות בנאשם 2 כמסייע לנאשם מס' 1 לביצוע הרצח או כמשדל אותו לכך. לא היה שום צורך בשידולו של נאשם 2 או בסיוע לו. ביסאן רצה בפתרון הבעיה בדרך זו יותר מאשר נאשם 1 והוא חיסל את המנוחה מתוך שיכנוע פנימי, כי בכך יביא לפתרון הבעיה שיצרה המנוחה עם בריחתה מבית הוריה, ואשר הפכה לגביו למעיקה יותר ויותר.
שוכנעתי, אם כי לאחר לבטים, כי נאשם 1 קשר עם נאשם 2 לחיסול המנוחה. הוא לא נטל חלק בביצוע, כאמור, לא כמבצע עיקרי ולא כמשדל או מסייע,(ההדגשה שלי ר.ש.) ועל כן יש להרשיעו בעבירת הקשר בלבד, היינו עבירה לפי סעיף 499א' לחוק העונשין, על יסוד האמור בסעיף 499ב' לחוק הנ"ל.
מצרף אני, איפוא, את דעתי לדעתה של חברתי השופטת ד. ברלינר, על פיה יש לזכות את הנאשם 1 מאשמת הרצח שיוחסה לו ולהרשיע אותו בעבירה של קשירת קשר כאמור לעיל".
כבוד השופטת ברלינר בעמוד 189 לפסק הדין לא ראתה במבקש כמבצע הרצח, אלא כמשדל בלבד, אשר דינו להיות מורשע בעבירת קשר בלבד בקובעה כלהלן:
"ברמה שלו היה שותף נאשם 1 אין בו משום שליטה על הביצוע, שלא לדבר על כך שהביצוע לא דמה אפילו למה שתוכנן והיה בסטיה מוחלטת ממנו.
הנשיא ברק (בקבעו כי יש לראות במשולם מבצע עיקרי באותה פרשה) אומר:
"… משולם הוא ראש הקבוצה, הוא המנהיג הוא תכנן את המבצע, זה מבצע שלו, הוא אינו רק בעל רעיון עברייני הוא אינו רק אב רוחני של העבירה…".
ובהמשך:
"בפעולות השונות שהוא עשה עד לעזיבתו את המתחם מצויה כל התרומה הביצועית הנדרשת כדי להפוך אותו ממשדל למבצע בצוותא".
והשופט קדמי אומר בנושא זה:
"מעשה של תכנון להבדיל ממעשה של שידול מהווה מעשה של השתתפות בביצוע, משום שבפועל יש בו משום שלב ראשון של הוצאה לפועל של התכנית העבריינית קרי: של הביצוע" (עמ' 67-68).
הממצאים שנקבעו לעיל לגבי נאשם 1 אינם מתקרבים אפילו להגדרות הנ"ל, (ההדגשה שלי ר.ש) ועל כן כאמור איני סבורה שניתן לראות בנאשם מבצע.
סוף דבר: אציע לחברי, ומן הספק בלבד, שלא לראות בנאשם 1 משדל, ומן הטעמים שפורטו לעיל, גם לא מבצע או מסייע. (ההדגשה שלי ר.ש).
התוצאה הסופית היא כי אם תתקבל דעתי יורשע נאשם 1 בעבירת הקשר בלבד"
כבוד השופטת גדות, בעמוד 269 לפסק הדין, הצטרפה לעמדת השופט ישעיה בקובעה כי יש לזכות את תוהמי מעבירת הרצח ולהרשיעו בעבירת הקשר ואלה עיקרי קביעתה:
"כב' השופטת ברלינר הגיעה למסקנה כי אין לראות בנאשם משדל כשלדעתה מסקנה זו אינה נקיה מספקות.
אינני שותפה לספקות אלו של חברתי ואני מצטרפת לעמדת חברי, השופט ישעיה.
חומר הראיות איננו מבסס תשתית עובדתית מספיקה כדי לראות בנאשם 1 משדל ומסקנה זו מתבקשת לאחר בחינת הראיות בתיק זה. (ההדגשה שלי ר.ש)
מצאתי לנכון להדגיש ולהבהיר כי איני שותפה לחלוטין לקביעות, למסקנות ולהתרשמותה של חברתי ממהימנותם, וברוח המקים מאי מהימנותם של הנאשמים, מאישיותם, התנהגותם והמניעים למעשיהם, כפי שפורט בהרחבה בפסק דינה.
סיכומו של דבר, אני מצטרפת לתוצאה לפיה יש לזכות את נאשם 1 מעבירת הרצח שיוחסה לו בכתב האישום ולהרשיעו בעבירת הקשר.
כמו כן יש להרשיע את נאשם 2 בעבירות הקשר והרצח שיוחסו לו בכתב האישום".
5. בסיכומו של דבר, ביום 26.7.98 זוכה תוהמי מעבירת הרצח והורשע בעבירת קשירת קשר לביצוע רצח עפ"י 491 (א)(1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 כלהלן:
"אשר על כך אנו מזכים את נאשם 1 מעבירת הרצח ומרשיעים את נאשם 1 בקשירת קשר לביצוע רצח – עבירה על סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין ואת נאשם 2 בשתי העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, דהיינו: רצח – עבירה לפי סעיף 300 (א) (2) לחוק העונשין וכן בעבירת הקשר – עבירה על סעיף 499 (א) (1) לחוק".
6. המדינה הגישה ערעור על החלטה זו, אשר נדון בפני כבוד השופטים קדמי, טירקל ואריאל.
7. ביום 13.10.99 החליט כבוד בית המשפט העליון לקבל את הערעור ולהרשיע את תוהמי ברצח, בקובעו בעמודים 35-36 לפסק דינו של כב' השופט קדמי כלהלן:
א. כל אחד מהמערערים נמצא אחראי להמתתה של נוואל, על פי הגירסה שהציג תוהמי – בהודייה המקופלת בדרכים שאמר למדובב: ומישל – בהודייה שמסר בחקירתו ובעדותו, לאחר פילוגה על ידי בית המשפט. לכאורה, כל אחת משתי הגירסאות מדברת "בהתרחשות". שונה מזו שבה מדברת ורעותה ולא היא. משדחה בית המשפט המחוזי את גירסתו של מישל בדבר אופי מעורבותו של תוהמי במעשה ההמתה, נותר בפני בית המשפט תסריט אחד משותף לשני המערערים והוא:
נוואל הומתה ביריה – אחת או יותר – מרובהו של מישל במקום שאליו הובאה על ידו; כאשר הירי הקטלני נורה בעצה אחת עם תוהמי, שחבר אל מישל למשימת המתתה של נוואל ושלח אותו לבצעה…" (ההדגשה שלי ר.ש)
"… ואכן, כל אחד מהשניים הציג הסבר ל"מעורבותו" בפרשת המתתה של נוואל; וביקש, מכח ההסבר, לפטור אותו מהאחריות להמתה. ההסברים ה"פוטרים" מאחריות נדחו על ידי בית המשפט המחוזי ; ואנכי לא מצאתי עילה להתערב בהחלטותיו בענין זה. התוצאה היא, כמוסבר לעיל, הרשעתם של השניים, כל אחד על פי "גירסתו"; כאשר שתי הגירסאות מציגות, בסופו של דבר, תסריט אחד.
ב. לאור כל האמור לעיל הנני מציע לחברי הנכבדים:
(1) לדחות את ערעור של מישל ביסאן כנגד הרשעתו.
(2) לדחות את ערעור של אפרים תוהמי כנגד הרשעתו בעבירת הקשר.
(3) לקבל את ערעורה של המדינה כנגד זיכויו של אפרים תוהמי מן האחריות להמתתה של נוואל, ולהרשיע אותו בעבירת רצח לפי סעיף 300 (א) 02) לחוק העונשין".
8. תוהמי היה עצור 20 חודשים, עד ליום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי (26.7.98), לאחר מכן שהה במעצר בית בביתו ביישוב ארגמן (בבקעת הירדן ובסמוך לכפר זבידאת מקום מגורי משפחתה של נוואל הנרצחת). במשך 20 חודשים עד למתן פסק הדין של כבוד בית המשפט העליון, ומאותו מועד (13.10.99) הוא מרצה מאסר עולם.
מחוות דעת השופטים שהובאו לעיל, מתוך שתי הערכאות, עולה בבירור שאין חילוקי דעות בקרב השופטים לגבי מעורבותו הישירה של תוהמי ברצח, ובערכאה בבית המשפט המחוזי הוא זוכה מאשמת רצח.
בית המשפט העליון, בראשות כבוד השופט קדמי, נתן בערכאה השנייה פרשנות נרחבת למושג קשירת קשר וסיוע לרצח וראה בתוהמי כמשדל ועל כן החיל עליו דין כדין רוצח.
אנחנו סבורים שהיום, במרחק של 11 שנה מיום הרצח, שנים שבהם מרצה תוהמי עונש מאסר, מן הראוי שיילקח בחשבון הפער בין שתי הפרשנויות השיפוטיות והכף השיפוטית תטה הפעם לכיוון מידת החסד והרחמים, דבר שיביא לשחרורו של תוהמי.
טובת האישה והמשפחה– משפט רצח גורם , במקרים לא מעטים, להרס התא המשפחתי. במקרה הזה למרות שהקורבן האמיתי של הפרשה היא אשתו של תוהמי, המשפחה נשארה שלמה, אשתו של תוהמי סלחה לו, שומרת על נאמנות אליו והם מנהלים חיי משפחה תקינים למרות העובדה שהוא נמצא במאסר. אנחנו סבורים שהערך החשוב של שמירת התא המשפחתי, של הצלת משפחה בישראל צריך היום לעמוד לנגד עיני כל מי שבא לדון בעניינו של תוהמי ולכן זה צריך להביא לקיצור תקופת מאסרו
ושחרורו המוקדם. אשתו ומשפחתו נענשו מספיק, סבלם, למרות שלא חטאו במאום,
הוא בלתי ישוער, ולכן לאחר 11 שנים טובתם המיידית צריכה לתפוס משקל מרבי
בדיונים על הקלת העונש.
העניין השיקומי – המדינה מענישה ושולחת עבריינים לכלא, אבל המדינה חייבת גם לקחת אחריות על שיקומם לאחר שישוחררו מהכלא. אנחנו סבורים שלאורך תקופת המאסר ולגיל שבו האסיר משתחרר יש תפקיד מרכזי בהצלחת השיקום והחזרת האסיר למסלול החיים התקין. אפרים תוהמי היה אזרח שומר חוק עד למקרה הרצח, מעולם לא חטא ומעולם לא הסתבך עם רשויות החוק, זאת עבירתו הראשונה והיחידה. גם בבית הכלא הוא נחשב לאסיר למופת, ממושמע ואהוב על כל חבריו האסירים ועל כל הסוהרים.
תוהמי היום בן 53, יש לו עוד כ-12 עד 14 שנים כדי לנסות לשקם את הריסות חייו ולחזור
להיות אזרח תורם. אם תוהמי ירצה את מלוא תקופת המאסר שנגזרה עליו הוא ישתחרר
מהכלא בגיל 62, ואז מירב הסיכויים שהוא ייפול למעמסה על החברה ועל המדינה. אנחנו
גם סבורים שאין היום למדינה שום עניין להמשיך להחזיקו במאסר, נהפוך הוא, הוא
ריצה את עונשו בריבית דה ריבית, מידי המלכות ומידי שמים ולכן האינטרס של המדינה
כיום הוא לנהוג בו מידה של רחמים, לזרז את שחרורו ובכך לתרום את תרומתה להצלחת
תהליך שיקומו העתידי.
אלה הימוקים שהיינו רוצים להביא לפני כבודו. אנחנו מפצירים מכבוד שר המשפטים להתייחס במלוא כובד הראש לבקשתנו המנומקת, כפי שהובאה לעיל, ולזמן אותנו לפגישה כדי לשכנע את כבודו בחשיבות ודחיפות הצורך בשחרורו המוקדם של אפרים תוהמי.
בברכה ושנה טובה,
בשם לוחמי גדוד 890,
החווה הסינית, אוקטובר 1973,
נחשון בן דוד,
מעלה גמלא,
12949
טל: 054-8063632
26.08.07
לכבוד,
שר המשפטים,
פרופסור דניאל פרידמן,
משרד המשפטים,
ירושלים
שלום רב,
הנדון: בקשה לפגישה עם כבוד השר בעניין אפרים תוהמי, אסיר עולם מס' 1071228
כבוד השר,
מאחרי מכתב זה עומדת חבורה של צנחני מילואים, לוחמי גדוד 890 של חטיבת הצנחנים הסדירה. כולנו השתתפנו בקרבות "החווה הסינית" במלחמת יום הכיפורים, קרבות אשר בהם איבדנו את טובי חברנו ורבים מאתנו נשארו פצועים, נכים או הלומי קרב. כולנו נושאים כל חיינו את צלקות אותה מלחמה נוראה.
מזה 11 שנים יושב בבית הכלא חברנו לנשק אפרים תוהמי. תוהמי הורשע על ידי בית המשפט העליון בשידול לרצח של אישה בדואית אשר נרצחה בשדות מושב ארגמן בחודש מרס 1996. הוא נידון למאסר עולם.
לפני כשנה קצבה ועדת ההקצבות את עונשו ל-30 שנות מאסר.
לפני שאמשיך ברצוני להציג לפני כבוד השר את השתלשלות העניינים של פרשת תוהמי בשנים האחרונות. המשפט הממושך גרם למשפחת תוהמי לרדת מכל נכסיה ובמשך מספר שנים לא היה באפשרות המשפחה להעסיק עורך דין שיטפל בענייניו המשפטיים של אבי המשפחה. משנת 2004 לקחנו אנחנו, חבריו לנשק של תוהמי, לידינו את כל העניינים המשפטיים של אפרים תוהמי. אנחנו עומדים בקשר הדוק עם שלושה עורכי דין אשר הביעו נכונות לייצג את תוהמי בהתנדבות, ללא שכר: עו"ד רוני שמואל מנתניה, (יחד עם עו"ד חזי חכם) עו"ד שלומי ציפורי מתל אביב ועו"ד דורון נוי מתל אביב. את הצוות הזה מרכז ומפעיל נחשון בן דוד (עבדך הנאמן) חבר מושב מעלה גמלא, אשר היה מפקדו הישיר של תוהמי בתקופת מלחמת יום הכיפורים.
בנוסף לכך פתחנו חשבון בנק למען תוהמי ובעזרת הכספים שתרמו חברנו מהצנחנים אנחנו ממנים כל הוצאה הכרוכה בייצוגו המשפטי.
בעניין זה אביא לפניך שתי דוגמאות:
-
אנחנו מימנו בעלות של 10,000 ₪ אבחון פסיכולוגי אשר אפשר מתן היתר ליציאה לחופשות לאפרים תוהמי.
-
-
אנחנו חתמנו על ערבות אישית של 50,000 ₪ על מנת ששופט בית המשפט המחוזי מר אברהם טל יאשר את יציאתו לחתונת בתו.
בנוסף לכך, צוות עורכי הדין נפגש אחת לכמה חודשים כדי לדון בקידום עניינו של תוהמי על מנת להביא לשחרורו המוקדם.
מדוע אנחנו מבקשים להיפגש עם כבוד שר המשפטים?
אנחנו סבורים שלאור השנים הרבות שאפרים תוהמי יושב במאסר הצטברו מספר נימוקים כבדי משקל, שבחלקם מהווים שינוי נסיבות, המצדיקים את קיצור תקופת מאסרו והוצאתו לחופשי, אם על ידי חנינה ואם על ידי קצובה נוספת של עונשו לתקופה אשר תאפשר ניקוי שליש ושחרורו תוך פרק זמן קצר, והיינו מבקשים את המלצתך בעניין.
להלן הנימוקים שאנחנו מבקשים להביא לפני כבוד השר:
שינוי נסיבות – לאפרים תוהמי היה בן יחיד (יש לו עוד שלוש בנות) אשר נולד חולה, עם מום מולד בלב ובראות. הילד היה קשור מאד אל אביו אשר טיפל בו במסירות כל חייו. בזמן תקופת המשפט התדרדר מצבו הרפואי של הילד ורופאיו המליצו על השתלת לב. עניין זה הועלה לפני בית המשפט המחוזי כסיבה להקלה בעונש, אולם בית המשפט המחוזי גזר (בערכאה הראשונה) על אפרים חמש שנות מאסר. כמובן שתוהמי לא יכול להתפנות לטיפול בצרכיו הבריאותיים של בנו וכעבור זמן קצר הילד נפטר. והוא בן 12 שנים. אנחנו מבקשים לציין גם את העובדה שאביא של תוהמי לא יכל לשאת את הטרגדיה שנפלה על
משפחתו ונפטר משברון לב זמן קצר לאחר המשפט. אנחנו סבורים שיש כאן שינוי נסיבות המצדיק התחשבות וקיצור עונש בשל הטרגדיה הנוספת שירדה על המשפחה, וכמובן בהתחשב בשנים שהוא כבר מרצה את עונשו, מן הראוי שהפעם תחול כאן מידת הרחמים.
שינוי נסיבות כתקדים משפטי– אנחנו מרשים לעצמנו להשתמש בתקדים של נעמי בלומנטל אשר עונש המאסר שנגזר עליה הומתק על ידי נשיא המדינה והומר בעבודות שירות בעקבות פטירת בעלה, דבר אשר הנשיא וועדת החנינות ראו בו שינוי נסיבות המצדיק הקלה בעונש.
3. התהליך השיפוטי –
תוהמי הועמד לדין, יחד עם אדם נוסף בשם ביסאן סולטן (מישל) באשמת רצח פועלת בדואית שעבדה במשקו החקלאי, ביישוב ארגמן שבבקעת הירדן.
בתיק זה (תפ"ח 83/96 – ך), בבית המשפט המחוזי בת"א קבע כבוד השופט ישעיה בעמוד 267 לפסק הדין:
"יחד עם זאת שוכנעתי כי מעבר לרצון ולהסכמה לא נקט תוהמי כל צעד ממשי לקידום רצונו זה מעבר לשיחות "התכנון" שהיו לו עם נאשם 2. אין שום בדל של ראיה לכך, ולפיכך שוכנעתי באופן פוזיטיבי, וכאמור לעיל, כי מעבר להסכמה ולתכנון, כפי שפורט לעיל ואשר מצביעים על קיום קשר פלילי, לא ניתן לראות בנאשם 2 כמסייע לנאשם מס' 1 לביצוע הרצח או כמשדל אותו לכך. לא היה שום צורך בשידולו של נאשם 2 או בסיוע לו. ביסאן רצה בפתרון הבעיה בדרך זו יותר מאשר נאשם 1 והוא חיסל את המנוחה מתוך שיכנוע פנימי, כי בכך יביא לפתרון הבעיה שיצרה המנוחה עם בריחתה מבית הוריה, ואשר הפכה לגביו למעיקה יותר ויותר.
שוכנעתי, אם כי לאחר לבטים, כי נאשם 1 קשר עם נאשם 2 לחיסול המנוחה. הוא לא נטל חלק בביצוע, כאמור, לא כמבצע עיקרי ולא כמשדל או מסייע,(ההדגשה שלי ר.ש.) ועל כן יש להרשיעו בעבירת הקשר בלבד, היינו עבירה לפי סעיף 499א' לחוק העונשין, על יסוד האמור בסעיף 499ב' לחוק הנ"ל.
מצרף אני, איפוא, את דעתי לדעתה של חברתי השופטת ד. ברלינר, על פיה יש לזכות את הנאשם 1 מאשמת הרצח שיוחסה לו ולהרשיע אותו בעבירה של קשירת קשר כאמור לעיל".
כבוד השופטת ברלינר בעמוד 189 לפסק הדין לא ראתה במבקש כמבצע הרצח, אלא כמשדל בלבד, אשר דינו להיות מורשע בעבירת קשר בלבד בקובעה כלהלן:
"ברמה שלו היה שותף נאשם 1 אין בו משום שליטה על הביצוע, שלא לדבר על כך שהביצוע לא דמה אפילו למה שתוכנן והיה בסטיה מוחלטת ממנו.
הנשיא ברק (בקבעו כי יש לראות במשולם מבצע עיקרי באותה פרשה) אומר:
"… משולם הוא ראש הקבוצה, הוא המנהיג הוא תכנן את המבצע, זה מבצע שלו, הוא אינו רק בעל רעיון עברייני הוא אינו רק אב רוחני של העבירה…".
ובהמשך:
"בפעולות השונות שהוא עשה עד לעזיבתו את המתחם מצויה כל התרומה הביצועית הנדרשת כדי להפוך אותו ממשדל למבצע בצוותא".
והשופט קדמי אומר בנושא זה:
"מעשה של תכנון להבדיל ממעשה של שידול מהווה מעשה של השתתפות בביצוע, משום שבפועל יש בו משום שלב ראשון של הוצאה לפועל של התכנית העבריינית קרי: של הביצוע" (עמ' 67-68).
הממצאים שנקבעו לעיל לגבי נאשם 1 אינם מתקרבים אפילו להגדרות הנ"ל, (ההדגשה שלי ר.ש) ועל כן כאמור איני סבורה שניתן לראות בנאשם מבצע.
סוף דבר: אציע לחברי, ומן הספק בלבד, שלא לראות בנאשם 1 משדל, ומן הטעמים שפורטו לעיל, גם לא מבצע או מסייע. (ההדגשה שלי ר.ש).
התוצאה הסופית היא כי אם תתקבל דעתי יורשע נאשם 1 בעבירת הקשר בלבד"
כבוד השופטת גדות, בעמוד 269 לפסק הדין, הצטרפה לעמדת השופט ישעיה בקובעה כי יש לזכות את תוהמי מעבירת הרצח ולהרשיעו בעבירת הקשר ואלה עיקרי קביעתה:
"כב' השופטת ברלינר הגיעה למסקנה כי אין לראות בנאשם משדל כשלדעתה מסקנה זו אינה נקיה מספקות.
אינני שותפה לספקות אלו של חברתי ואני מצטרפת לעמדת חברי, השופט ישעיה.
חומר הראיות איננו מבסס תשתית עובדתית מספיקה כדי לראות בנאשם 1 משדל ומסקנה זו מתבקשת לאחר בחינת הראיות בתיק זה. (ההדגשה שלי ר.ש)
מצאתי לנכון להדגיש ולהבהיר כי איני שותפה לחלוטין לקביעות, למסקנות ולהתרשמותה של חברתי ממהימנותם, וברוח המקים מאי מהימנותם של הנאשמים, מאישיותם, התנהגותם והמניעים למעשיהם, כפי שפורט בהרחבה בפסק דינה.
סיכומו של דבר, אני מצטרפת לתוצאה לפיה יש לזכות את נאשם 1 מעבירת הרצח שיוחסה לו בכתב האישום ולהרשיעו בעבירת הקשר.
כמו כן יש להרשיע את נאשם 2 בעבירות הקשר והרצח שיוחסו לו בכתב האישום".
5. בסיכומו של דבר, ביום 26.7.98 זוכה תוהמי מעבירת הרצח והורשע בעבירת קשירת קשר לביצוע רצח עפ"י 491 (א)(1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 כלהלן:
"אשר על כך אנו מזכים את נאשם 1 מעבירת הרצח ומרשיעים את נאשם 1 בקשירת קשר לביצוע רצח – עבירה על סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין ואת נאשם 2 בשתי העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, דהיינו: רצח – עבירה לפי סעיף 300 (א) (2) לחוק העונשין וכן בעבירת הקשר – עבירה על סעיף 499 (א) (1) לחוק".
6. המדינה הגישה ערעור על החלטה זו, אשר נדון בפני כבוד השופטים קדמי, טירקל ואריאל.
9. ביום 13.10.99 החליט כבוד בית המשפט העליון לקבל את הערעור ולהרשיע את תוהמי ברצח, בקובעו בעמודים 35-36 לפסק דינו של כב' השופט קדמי כלהלן:
ג. כל אחד מהמערערים נמצא אחראי להמתתה של נוואל, על פי הגירסה שהציג תוהמי – בהודייה המקופלת בדרכים שאמר למדובב: ומישל – בהודייה שמסר בחקירתו ובעדותו, לאחר פילוגה על ידי בית המשפט. לכאורה, כל אחת משתי הגירסאות מדברת "בהתרחשות". שונה מזו שבה מדברת ורעותה ולא היא. משדחה בית המשפט המחוזי את גירסתו של מישל בדבר אופי מעורבותו של תוהמי במעשה ההמתה, נותר בפני בית המשפט תסריט אחד משותף לשני המערערים והוא: נוואל הומתה ביריה – אחת או יותר – מרובהו של מישל במקום שאליו הובאה על ידו; כאשר הירי הקטלני נורה בעצה אחת עם תוהמי, שחבר אל מישל למשימת המתתה של נוואל ושלח אותו לבצעה…" (ההדגשה שלי ר.ש)
"… ואכן, כל אחד מהשניים הציג הסבר ל"מעורבותו" בפרשת המתתה של נוואל; וביקש, מכח ההסבר, לפטור אותו מהאחריות להמתה. ההסברים ה"פוטרים" מאחריות נדחו על ידי בית המשפט המחוזי ; ואנכי לא מצאתי עילה להתערב בהחלטותיו בענין זה. התוצאה היא, כמוסבר לעיל, הרשעתם של השניים, כל אחד על פי "גירסתו"; כאשר שתי הגירסאות מציגות, בסופו של דבר, תסריט אחד.
ד. לאור כל האמור לעיל הנני מציע לחברי הנכבדים:
(4) לדחות את ערעור של מישל ביסאן כנגד הרשעתו.
(5) לדחות את ערעור של אפרים תוהמי כנגד הרשעתו בעבירת הקשר.
(6) לקבל את ערעורה של המדינה כנגד זיכויו של אפרים תוהמי מן האחריות להמתתה של נוואל, ולהרשיע אותו בעבירת רצח לפי סעיף 300 (א) 02) לחוק העונשין".
10. תוהמי היה עצור 20 חודשים, עד ליום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי (26.7.98), לאחר מכן שהה במעצר בית בביתו ביישוב ארגמן (בבקעת הירדן ובסמוך לכפר זבידאת מקום מגורי משפחתה של נוואל הנרצחת). במשך 20 חודשים עד למתן פסק הדין של כבוד בית המשפט העליון, ומאותו מועד (13.10.99) הוא מרצה מאסר עולם.
11. במהלך תקופה זו (של ריצוי מאסר עולם) יצא לשתי חופשות קצרות אחת ללווית אביו והשניה לחתונת ביתו.
12. בחודש יוני 2003 הגיש תוהמי בקשה ראשונה לועדה לעניין אסירי עולם ובקשתו נדחתה משני נימוקים:
א. סכנה הנשקפת ממנו לאשתו.
ב. כי נשקפת לו סכנה ממשפחת הקורבן. רצ"ב תמצית ההחלטה ומסומנת א'.
13. השר לבטחון פנים, קיבל את המלצת הועדה והחליט שלא לאשר את חופשתו של תוהמי.
14. בחודש דצמבר 2003, התכנסה הועדה בשנית והחליטה שלא לאשר למבקש להתחיל ולצאת לחופשות בעוד שידעה כי שותפו לעבירה, הרוצח סולטאן ביסאן, קיבל אישור ליציאה לחופשה. (הוא מרצה מאסרו בבית כלא אחר)
15. על החלטה זו של הועדה הוגשה עתירה (עע"א 1502/04) אשר נדונה בפני כבוד השופט טל ביום 2.6.04.
16. תוהמי הציע, על מנת למנוע סכנת "נקמת דם" שייצא לחופשה במקום המרוחק מבקעת הירדן (חדרה או רמלה), שם אין סיכוי שקרובי משפחת הנרצחת, אשר הינם פלסתינאים ללא אישורי כניסה לישראל, יוכלו להגיע.
17. כבוד השופט טל, דחה את המשך הדיון ליום 14.7.04, על מנת שועדת אסירי עולם תוכל לדון בקשת תוהמי, רצ"ב פרוטוקול הדיון ומסומן ג'.
18. ביום 20.6.04, דנה ועדה זו בבקשה והחליטה לדחותה מהנימוקים כלהלן:
א. סכנה הנשקפת לחיי תוהמי מצד משפחת הקורבן.
ב. דו"ח פסיכולוגי אודות האסיר. רצ"ב פרוטוקול הועדה ומסומן ד'.
19. ביום 14.7.04 התקיים דיון בפני כבוד השופט טל, כאשר בדיון זה, ייצג את תוהמי הח"מ שהיה מפקדו בצנחנים בתקופת מלחמת יום הכיפורים ונטל עליו היצוג בהתנדבות.
20. כבוד השופט טל, בהחלטתו, ציין כי המידע (אודות הסכנה ממשפחת הקורבן), הינו מידע ישן מלפני כ- 6 שנים וגם חוות הדעת הפסיכולוגית הינה ישנה ידחה את הדיון ליום 1.9.04 על מנת שתתקבל חוות דעת פסיכולוגית מעודכנת. רצ"ב הפרוטוקול ומסומן ה'.
21. המשיבים סברו כי אין צורך בהגשת חוות דעת פסיכולוגית מעודכנת ואף הגישו ביום 4.8.04 בקשה לבית המשפט לפוטרם מהגשת חוות דעת פסיכולוגית עדכנית, אך לאחר. שנוכחו לדעת כי ב"כ העותר פנה לפסיכולוג קליני מומחה וביקש את אישור שלטונות שירות בתי הסוהר לאפשר לפסיכולוג זה להפגש עם האסיר / תוהמי על מנת שתוהמי יוכל להגיש חוות דעת מטעמו, החליטו בכל זאת להכין חוות דעת שכזו.
22. ביום 19.8.04 הוכנה חוות הדעת מטעם המשיבים על ידי הפסיכולוגים דור שחם ואמירה גרינברג – קגן.
24. במקביל, הכין ביום 29.8.04 הפסיכולוג, מיקי דורון, חוות דעת מטעם תוהמי אשר ממצאיה תואמים לחוות הדעת מטעם השב"ס. רצ"ב העתקה ומסומן ז'.
25. ביום 1.9.04 התקיים דיון בפני כבוד השופט טל, שתי חוות הדעת הוגשו.
26. המשך הדיון נקבע ליום 10.10.04 על מנת שהועדה תוכל לעיין בחוות הדעת וכן הופנתה תשומת לבה לעובדה כי בתו של תוהמי אמורה להינשא ביום 12.10.04 והוא מבקש לאפשר לו להיות בחתונתה, רצ"ב העתק הפרוטוקול ומסומן ח'.
27. ביום 19.9.04 התכנסה ועדת אסירי עולם, חברי הועדה הביעו דעתם כלהלן:
א. מפקד הגוש: "אסיר חיובי, מתפקד ללא בעיות, ממליץ על הוצאתו לחופשה".
ב. מנהל הכלא "התנהגותו ותפקודו תקינים, ממליץ להוציאו לחופשה באם משטרת ישראל סבורה שהוסרה הסכנה הנשקפת לאסיר מצד משפחת קורבן".
ג. קצין המודיעין: "מאז 1998 אין מידעים לגביו"
ד. עובדת סוציאלית: "בעל רקע נורמטיבי, ללא שימוש בסמים, ללא רקע פיסכיאטרי".
ה. אבחון פסיכולוגי: "מאז האבחון הקודם ביוני 03 חל שינוי משמעותי בנבדק, לראשונה מאז נאסר, הוא מודה בביצוע העבירה ומביע חרטה על אי מניעת הרצח.
ו. קצין חופשות: "הגוש ממליץ מאוד על הוצאתו לחופש, מתפקד ללא בעיות".
28. בסיכומו של דבר לא המליצה הועדה להוציאו לחופשה גם לא לחתונת בתו, מהסיבות כלהלן:
א. חוסר יציבות
ב. חשש לנקמת דם.
29. לקראת הדיון בפני בית המשפט קמא הגיש ביום 6.10.04 תוהמי תגובה מפורטת ומנומקת להחלטה זו, רצ"ב העתקה ומסומן ח'.
30. ביום 10.10.04, התקיים דיון בפני כבוד השופט טל, כבוד השופט אישר את יציאת תוהמי לחתונת בתו (בליווי שני ערבים ובהפקדת ערבות כספית) ודחה המשך הדיון ליום 17.11.04 על מנת לקבל החלטת השר לביטחון פנים. רצ"ב פרוטוקול הדיון ומסומן י'.
31. במהלך הדיון, הגיש הח"מ בפני כבוד בית המשפט קמא, צילום מהערך "גאולת דם" באינציקלופדיה העברית, רצ"ב העתק ומסומן י"א.
32. ביום 17.11.04, התקיים דיון נוסף בתיק זה והוצגה בפני כבוד בית המשפט קמא, החלטת השר לבטחון פנים, המאמצת את החלטת הועדה ולא מאשרת למבקש להתחיל ולצאת לחופשות, רצ"ב העתק ומסומן י"ב.
33. לא ניתנה החלטה במקום והתיק נדחה למתן החלטה ליום 15.12.04.
34. ביום 15.12.04 ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשת ערעור זו, רצ"ב העתקה ומסומן י"ג.
35. טעה כבוד בית המשפט קמא, כאשר קיבל את עמדת השר לבטחון פנים, הסתמך על מידע משנת 1998 אשר הוצג בפניו וסבר כי הוצאת תוהמי לחופשה מהווה סכנה לחייו מנקמת דם מצד משפחת המנוחה.
36. טעה כבוד בית המשפט קמא כאשר סבר כי הוצאתו לחופשה של שותפו לעבירה ואשר עפ"י קביעתו העובדתית של כבוד בית המשפט העליון שותף זה הוא אשר במו ידיו נטל את חיי הנרצחת וכי תוהמי כלל לא נכח במקום העבירה עת בוצע רצח זה, ולמרות זאת סבר כי הוצאתו לחופשות של רוצח זה ואי הוצאתו לחופשה של תוהמי, אינה מהווה אפליה פסולה.
37. טעה כבוד בית המשט קמא, כאשר לא קבע שהוצאתו לחופשה של תוהמי למקום מגורי משפחתו בחדרה או ברמלה, אינה מהווה סיכון, מאחר ובני משפחת הנרצחת גרים בכפר הבדואי זובידאת, המצוי ליד גשר דמיא, בתחומי הרשות הפלסתינאית ואינם מורשים כלל להכנס לתחומי מדינת ישראל.
38. טעה כבוד בית המשפט קמא כאשר התנה את יציאתו של תוהמי לחופשה "בסולחה" עם משפחת הקורבן, ולא ראה בכך אפלייה פסולה, לעומת הוצאתו לחופשה של כל אסיר אחר, המרצה מאסר על רצח/הריגה ואשר משפחתו אינה מקיימת "סולחה" עם משפחת קורבנו
39. לאור כל האמור לעיל מתבקש כבוד בית המשפט לתת למבקש רשות ערעור על החלטת כבוד בית המשפט קמא מיום 15.12.04, לראות בבקשה זו כערעור ולקבל הערעור ולהורות למשיבה להתחיל ולהוציא את תוהמי לחופשות בהתאם לנוהליה.
טובת האישה והמשפחה– משפט רצח גורם , במקרים לא מעטים,
להרס התא המשפחתי. במקרה הזה,
למרות שהקורבן האמיתי של הפרשה היא
אשתו של תוהמי, המשפחה נשארה
שלמה, אשתו של תוהמי סלחה לו, שומרת
על נאמנות אליו והם מנהלים חיי משפחה
תקינים למרות העובדה שהוא נמצא
במאסר. אנחנו סבורים שהערך החשוב של
שמירת התא המשפחתי, של הצלת
משפחה בישראל צריך היום לעמוד לנגד
עיני כל מי שבא לדון בעניינו של תוהמי
ולכן זה צריך להביא לקיצור תקופת
מאסרו ושחרורו המוקדם. אשתו
ומשפחתו נענשו מספיק, סבלם, למרות
שלא חטאו במאום, הוא בלתי ישוער, ולכן
לאחר 11 שנים טובתם המיידית צריכה
לתפוס משקל מרבי בדיונים על הקלת
העונש.
הנושא השיקומי – המדינה מענישה ושולחת עבריינים לכלא, אבל
המדינה חייבת גם לקחת אחריות על שיקומם
לאחר שישוחררו מהכלא. אנחנו סבורים שלאורך
תקופת המאסר ולגיל שבו האסיר משתחרר יש
תפקיד מרכזי בהצלחת השיקום והחזרת האסיר
למסלול החיים התקין. אפרים תוהמי היה אזרח
שומר חוק עד למקרה הרצח, מעולם לא חטא
ומעולם לא הסתבך עם רשויות החוק, זאת
עבירתו הראשונה והיחידה. גם בבית הכלא הוא
נחשב לאסיר למופת, ממושמע ואהוב על כל חבריו
האסירים ועל כל הסוהרים. תוהמי היום בן 53,
יש לו עוד כ-12 עד 14 שנים כדי לנסות לשקם את
הריסות חייו ולחזור להיות אזרח תורם. אם
תוהמי ירצה את מלוא תקופת המאסר שנגזרה
עליו הוא ישתחרר מהכלא בגיל 62, ואז מירב
הסיכויים שהוא ייפול למעמסה על החברה ועל
המדינה. אנחנו גם סבורים שאין היום למדינה
שום עניין להמשיך להחזיקו במאסר, נהפוך הוא,
הוא ריצה את עונשו בריבית דה ריבית, מידי
המלכות ומידי שמים ולכן האינטרס של המדינה
כיום הוא לנהוג בו מידה של רחמים, לזרז את
שחרורו ובכך לתרום את תרומתה להצלחת
תהליך שיקומו העתידי.
אלה נימוקים שהיינו רוצים להביא לפני כבודו. על מנת לעזור בלימוד הנושא אנחנו מצרפים את סיפור המעשה ומספר מובאות מתוך פסיקות משפטיות רלוונטיות.
בברכה ושנה טובה,
בשם לוחמי גדוד 890,
החווה הסינית, אוקטובר 1973,
נחשון בן דוד,
מעלה גמלא,
12949
טל: 054-8063632
שלומי שלום,
אני מעביר אליך שוב את מכתב בקשת הפגישה עם שר המשפטים, עם תוספות משפטיות שהכניס רוני שמואל. אני אודה לך על הארות והערות.
נ.ב: אם יותר נוח לך שאני אעביר אליך את המסמך במייל אז תכתוב לי ל:
בתודה,
נחשון בן דוד
******************************************************
| ||||||||||||||
|
***************************************************