ברוכים הבאים לבלוג של פילוביץ' שחף
בישראבלוף מגלה פילוביץ שחף לעם ישראל
את כל מה שהתקשורת מקפידה להסתיר

גילוי דעת - לשכת העיתונות הממשלתית: מחזקת את ידיו של דני סימן...מה הסיפור כאן?!

Israblof.com חדשות המשטרה 30.11.2007 04:39
פרשה מביכה במחוז מרכז (משטרת ישראל)

פרשה מביכה במחוז מרכז (משטרת ישראל)


"-12 באפריל, שעות לא רבות לאחר הקרב המר בג'נין שבו קיפחו את חייהם 13 חיילים ישראלים, שוגר מכתב למשרדי ה- CNN באטלנטה מאת אחד הארגונים היהודיים העוקבים אחר דיווחי התקשורת הזרה. בתגובה למכתב, שהלין רובו ככולו על אופי הסיקור של רולא אמין, הכתבת הפלסטינית של הרשת, על המתרחש באזור - שלחו נציגי הרשת, באופן לא רגיל, איגרת תגובה מפורטת. "אנחנו לא מושלמים", השיבו שם לפונים על אחת הטענות שנגעה לדיווח בן ארבע דקות של אמין, שבמהלכו הפליגה בתיאורי זוועה (שמקורם בגורמים פלסטיניים) על המתרחש בג'נין, אך לא טרחה להביא את תגובת הצד הישראלי. "רולא אמין דיווחה על שראתה ושמעה. בשל אילוצי זמן, לא הסתייע בידה לקבל תגובה ממקורות ישראליים צבאיים או מדיניים", כתבו אנשי ה- CNN. בהמשך האיגרת פורטו 14 מקרים שדווחו ברשת על אירועים שבהם ישראל נפלה קורבן לפעילויות טרור שונות. "ל- CNN חשוב, ומאז ומתמיד היה חשוב, לשמור על רמת דיווח שווה והוגנת, ואנו תקווה כי הבהרנו זאת בתגובתנו זו", נכתב שם לסיכום". (זמן תל-אביבי/גיא לדר, 14.6.2002)



 עדכון - גילוי דעת - לשכת העיתונות הממשלתית

                            
גילוי דעת
איגוד התקשורת והעיתונות בישראל (ע"ר) על כל חבריו, מחזק את ידי לשכת העיתונות הממשלתית בישראל ואת ידי העומד בראשה דני סימן.
הנהלת האיגוד ממשיכה לראות בלשכת העיתונות הממשלתית עמוד תווך ונדבך חשוב ביותר לשמירת הערך הסגולי של מעמד העיתונאי בישראל ותעודת העיתונאי.
איגוד התקשורת והעיתונות בישראל (ע"ר) דוגל בכך שלשכת העיתונות הממשלתית תהווה את הגורם המחייב והמחליט הבלעדי לגבי שמירת האינטרס הלאומי תקשורתי של מדינת ישראל.
תפקידה ויסודה של לשכת העיתונות הממשלתית הוא להוות את המוקד העיקרי לערכה המשמעותי של תעודת העיתונאי הממשלתית.
הבקרה שניתנה ללשכת העיתונות מתוקף חוק, לוודא שכל אוחז בתעודת עיתונאי ממשלתית שמקנה לו נגישות למקומות רגישים, אכן ראוי לקבלה, הינה משמעותית ביותר ובעלת ערך בטחוני ראשון במעלה.
איגוד התקשורת והעיתונות בישראל תומך בערכי היסוד וקווי המתאר הנכונים למעמדו ויוקרתו של מקצוע העיתונות ולא מאפשר בצדק נזילות מקצועית.
גילוי הדעת והתמיכה באו לאחר שגורמים אינטרסנטיים שונים  (חלקם פרטיים), מבקשים לפגוע במעמדם של לשכת העיתונות הממשלתית ושל העומד בראשה, להביא לסגירתה של הלשכה ולקחת לעצמם את תפקיד המחליט מי יהיה בעל תעודת עיתונאי מטעם המדינה ומי לא.  
                     
                                                
        נח הלפרין-יו"ר איגוד התקשורת והעיתונות בישראל
        אבי בר- יו"ר ועדת קשר עם לשכת העיתונות הממשלתית
        חברי הנהלת האיגוד
פורסם ב חמישי, 29 בנובמבר בשעה 23:23:21 זמן מקומי הוכנס למערכת ע"י pnns
 

ב-1 באוקטובר 2007 הכריז ראש לשכת העיתונות הממשלתית, דני סימן, כי צה"ל לא יכול היה להרוג ולא הרג את הילד, ושהתקרית בוימה על ידי הצלם הערבי של France 2, טלאל אבו-רחמה. [12] הרשת הצרפתית הכחישה את דבריו של מר סימן, והודיעה כי היא עומדת מאחורי הפרסום לגבי מותו של א-דורה מירי ישראלי. הכתב שארל אנדרלין אמר כי דני סימן "מנהל קמפיין" נגד הרשת [13]. ב-8 באוקטובר 2007, במסמך רשמי ראשון שהוציא דני סימן שלשכתו מסונפת למשרד ראש הממשלה, נטען כי הכתבה על מותו של הילד מוחמד א-דורה בצומת נצרים היתה מבוימת. במשרד ראש הממשלה אמרו כי הם לא קיבלו את המכתב והוא לא אושר על ידם. [14]. דוברת הממשלה, מירי אייזן, הבהירה שלישראל אין עמדה רשמית בעניין [15].

 
תודה לדנקנר, ורדי, מרמרי וקיטל (וגם לברונפמן)
 
 
 
משרד ראש הממשלה ולשכת העיתונות הממשלתית החליטו להקפיא את ההוראות החדשות שהוציאה לשכת העיתונות הממשלתית להנפקת תעודות עיתונאי, זאת בעקבות תגובות מחאה רבות שהגיעו בימים האחרונים מכלי התקשורת בישראל ומחברי כנסת. ההוראות החדשות קבעו, בין השאר, כי פרטי העיתונאים יועברו לבדיקה ביטחונית של השב"כ.
 
 
 
 

עמוס שוקן עידו קינן
לשכת העיתונות הממשלתית לא חידשה את את תעודות העיתונאי של מרבית המקומונים בגלל שלא עמדו בסטנדרטים בכל הנוגע ליחס בין תוכן למודעות. ואז עמוס שוקן נכנס לפעולה. לתעודות העיתונאי שלום
לכתבה הקודמת דפדף בברנז'ה לכתבה הבאה
רתם קלינה
14/2/2006 14:13
לכתבי חלק מהמקומונים שרצו לקבל תעודת עיתונאי לשנת 2006 ציפתה הפתעה לא נעימה, לאחר שלשכת העיתונות הממשלתית הודיעה להם כי הפסיקה להנפיק תעודות עיתונאי לכתבי המקומונים.

הסיבה לכך היתה תלונות חוזרות ונשנות של מקומונים פרטיים (שאינם קשורים לשלוש הרשתות הגדולות) שבעבר לא קיבלו תעודות עיתונאי בשל אי עמידה בדרישות כמו היקף התפוצה והיחס בין עמודי תוכן לאלו של המודעות. המתלוננים הצביעו על עיתון "העיר" וטענו שהיחס בין כמות עמודי התוכן שלו לעמודי הפירסום אינו שווה ערך לכמות הפירסום אצלם ואינו עומד בדרישות של לשכת העיתונות.

בעקבות הפניות בדקה הלשכה את הדברים והחליטה לעכב את מתן התעודות לכתבי "העיר". בד בבד עצרו את מתן התעודות גם למקומונים אחרים. העיכוב בקבלת התעודות מפריע לעבודתם השוטפת של העיתונים, ולאחר תלונות מצדם, החליט מו"ל הארץ, עמוס שוקן, להתקשר אישית למנהל לשכת העיתונות, דני סימן, ולהסביר לו שהזמנים השתנו. שוקן הבהיר שבשל הכפלת מחירי הנייר בשנתיים האחרונות נאלצו המקומונים להעלות את היקף שטח הפירסום בעיתונים.

בעקבות פנייתו של שוקן זימן סימן את העורכים הראשיים של רשתות המקומונים לפגישה שהתקיימה ב- 10 בינואר בבית סוקולוב. בישיבה נכחו עמוס שוקן, ניר חפץ וגדי בלום מ"ידיעות תקשורת", יואב צור מ"זמן מעריב", מירי בלומנפלד עורכת הרשת המקומית (כל הכפר, הוד הכפר, כל רענן, כל הרצלייה וכו') והמנכ"ל ליאור דינר, וכן נציגי לשכת העיתונות: המנהל דני סימן, האחראית להנפקת תעודות העיתונאי לישראלים, אורנה אדלברג- כשר, והיועצת המשפטית של המשרד, יעל כהן.

בישיבה הבהירו העורכים לאנשי הלשכה, כי הכללים שהוצבו בפניהם (לפחות 40% עמודי תוכן) הם ארכאיים ואינם עומדים במבחן המציאות. הם הסבירו שעיכוב בקבלת התעודות מפריע לעבודה השוטפת. בלשכה הבטיחו לבחון את הדברים, ובשבוע שעבר הוציאו מכתב למערכות העיתונאים והודיעו על שינוי הסטנדרטים.

בין היתר שונה היחס בין התוכן לפרסום כאשר היום לא יידרשו המקומונים ליותר מ-30% עמודי תוכן בכלל העיתון. בנוסף, הוציאה הלשכה דף שמפרט במדויק את הדרישות על פי כמות העמודים הכללית בעיתון. לדוגמא: על 50 עמודים צריכים להיות 8 עמודי תוכן לפחות. מיותר לציין שבדרישות אלו אין לאף אחד מהמקומונים בעיה לעמוד.

מנהל לשכת העיתונות, דני סימן: "גילינו שהכללים שלנו אינם תואמים את המציאות הכלכלית עמה מתמודדות המערכות. בשיחה משותפת עם ראשי המערכות קבענו תנאי סף חדשים. אנחנו שלמים עם התנאים הללו שמתאימים כעת גם לראשי המערכות".

עורך רשת זמן מעריב, יואב צור: "בשיחה שהתקיימה בבית סוקולוב הבהרנו שהקריטריונים של לשכת העיתונות מאוד מוזרים. בתקופה האחרונה הם התחילו להקפיד פתאום על היחס של ה- 40%- 60% ובכך עיכבו את עבודתנו. בשיחה הבהרנו להם שהעיכובים מפריעים לעבודה העיתונאית וכי יש צורך להתאים את הקריטריונים למציאות העכשווית".

גורמים בידיעות אמרו כי אצלם ברשת לא נתקלו בבעיה של חידוש תעודות.

המו"ל של רשת שוקן, עמוס שוקן, סירב להתייחס לדברים.

 

דני סימן, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, מאשר כי אכן חל שינוי, שלא לומר מהפך, באופן הכיסוי של סוכנות הידיעות הבריטית את המצב בארץ. לדבריו, הסניף הירושלמי של "רויטרס", שנשלט שנים על־ידי הממונה על הדסק הפלסטיני בסוכנות, ופא עמר, הפך את עורו. עמר, בת למשפחה של בכירים בפתח, התחבבה מאוד על מנהלי הסוכנות בלונדון בשנות התשעים והשפעתה על דיווחי הסוכנות היתה מכרעת. הידיעות מהשטח הפכו ליותר ויותר מגמתיות נגד ישראל, נתוני הנפגעים הפלסטינים נופחו והיו גדולים לאין שיעור מאלה שהופיעו בסוכנויות האחרות. כל דיווח על פגיעה של חיילים ישראלים בפלסטינים קיבל כותרות בעוד שפיגועי הטרור בישראל דווחו בצורה יבשה ותמציתית. לדברי עובדים יהודים־ישראלים במשרד, עמר חושדת בהם שהם מוטים ומתייגת אותם, ברגעי כעס, כ"ציונים". היא פגעה בסמכויותיהם ובמקרה אחד, בראשית האינתיפאדה, אף גרמה לפיטורי עורך ישראלי ששאל כתב פלסטיני יותר מדי שאלות על דיווח שנראה לו בלתי מבוסס.

עיתון “הארץ” ניסה לראיין את סימן, כדי להבין מדוע הוא מתעמר בכתב ה”פרנקפורטה אלגמיינה צייטונג” המוצב בארץ, יורג ברמר. לזכותו של ברמר יש לומר שהוא נלחם חזרה בשרץ הקטן, ומשרד החוץ הגרמני פנה בתלונה רשמית לשגריר ישראל.

בחלקים שפורסמו הבוקר במאמר, ושאינם מופיעים עוד, מתבטא סימן בלשון בלתי נסבלת. הוא מצהיר על כך הוא נהנה “לדפוק” את ברמר, מאיים לשלול את תעודות העיתונאי של כל אנשי הארץ, ושאר פנינים. יש לקוות שהחלקים הוסרו לא משום שסימן – שאגב, אמור להנפיק גם את תעודת העיתונאי שלי – ניסה לממש את איומו; יש לקוות עוד יותר שאם סימן חייב בהחלט לחיות על חשבון הציבור, שהוא יועבר בקרוב לתפקיד מתאים יותר – נניח, תופס כלבים בשיבטא, ושהמאמר ב”הארץ” יהיה זרז לכך. 
(יוסי גורביץ, 16 באוקטובר, 2006 )

 

כיצד הפך הכתב של העיתון החשוב ביותר בגרמניה לשוהה בלתי חוקי?

מאת שחר אילן

 

יורג ברמר שוהב בארץ ללא ויזה; מנהל לשכת העיתונות לא אוהב את הגישה שלו וחושב שהוא אידיוט

יורג ברמר, בביתו בירושלים
קןבי גדאון/באובאו

האם ישנה אפשרות שאחד מבכירי הכתבים הזרים בארץ ייעצר כשוהה בלתי חוקי, יילקח למעצר ויגורש מהארץ? התסריט הזה נראה בינתיים דמיוני. מה שלא דמיוני זו העובדה שיורג ברמר, כתב ה"פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג", אחד העיתונים החשובים בעולם, שהה בשבועות האחרונים בארץ כשב"ח, שוהה בלתי חוקי. שלשום הוא יצא מהארץ לחופשה. כשיחזור, הוא לא יודע אם ייתנו לו להיכנס. כתב של עיתון אחר, אף הוא מהחשובים בעולם, סיפר ל"הארץ" שהוא נמצא פה כבר חצי שנה בזכות ויזת תייר, כך שלכאורה הוא איננו רשאי לבצע את עבודתו.

מנהל לשכת העתונות הממשלתית (לע"מ), דני סימן, מסר שבשנים האחרונות נתקלו יותר מ-60 כתבים זרים בבעיות להאריך את אשרת העבודה שלהם. לדבריו, "היו הרבה מקרים שעיתונאים היו במעמד של שוהים בלתי חוקיים".

מדובר בכתבים הוותיקים ביותר, ולכן לעתים קרובות גם הבכירים ביותר. המיוחד במקרה של ברמר היה, שהוא החליט לא להיאבק רק על הבעיה הפרטית שלו אלא לצאת כנגד התופעה כולה. לפני שבועיים פנה מזכיר המדינה במשרד החוץ הגרמני (האיש מספר 3 במשרד) גאורג באומגרטן באופן רשמי לשגריר ישראל בגרמניה שמעון שטיין, וביקש להסדיר את הבעיה. מאז לא נפתר דבר.

הכנסת קבעה ב-2003 כי עובדים זרים יוכלו לשהות עד 63 חודשים בארץ

תחילת הסיפור בחלמאות. ב-2003 תיקנה הכנסת את חוק הכניסה לישראל. המטרה היתה להיטיב עם העובדים הזרים ולאפשר להם לשהות בארץ תקופה ממושכת ורצופה. התיקון קבע שהם יוכלו לשהות בארץ עד 63 חודשים (חמש שנים ושלושה חודשים), בלי צורך לצאת מהארץ. כשעבר התיקון איש, כנראה, לא שם לב שהוא יחול גם על מומחים שעובדים בתעשייה הישראלית וגם על עיתונאים זרים.

מאז החיים של עיתונאים זרים ותיקים הפכו למסכת של טרדות בירוקרטיות. עיתונאים שהגיעו ללשכת האוכלוסין, נדרשו לעבור הליכים חריגים ומסובכים ונותרו חודשים ארוכים ללא אשרה או עם אשרת תייר.

יורג ברמר מוצב בישראל כבר 15 שנה. עד השנה הוארכה ויזת העבודה שלו ללא כל בעיה. בספטמבר האחרון הוא פנה שוב למשרד הפנים. "אמרו לי", הוא מספר, ש"זה הולך לוועדה והוועדה תחליט. פניתי לדני סימן. הוא אמר לי 'אתה כמובן תקבל, אבל יש כאלה שאנחנו לא מעוניינים בהם, ולכן אני אוהב את הוועדה'. אמרתי לו שזה נובע ממניע פוליטי. צריך להוציא את העיתונאים הזרים ממעמד של עובדים זרים".

מקור באגודת העיתונאים הזרים: משרד החוץ מנער את חוצנו

מקור באגודת העיתונאים הזרים טוען אף הוא, שמגבלת החמש שנים יכולה להיות אמצעי לסילוק עיתונאים שהמדינה לא אוהבת את מה שהם כותבים. "כל אחד זורק את הסיפור על השני", אומר מקור שניסה לתווך בפרשה. "משרד החוץ מנער את חוצנו".

סימן מספר שלע"מ חיפשה פתרון, ובין היתר הציעה להנהיג ויזות מיוחדות לעיתונאים, אבל "בכל פעם שעמדנו להגיע לסיכומים, התחלף שר הפנים". לדבריו, כשהעיתונאי לוקח עורך דין, משרד הפנים מוצא דרך להעניק לו אשרה.

עו"ד ריצ'ארד ברדנשטיין, שמייצג עיתונאים זרים רבים אומר, שניתן לפתור את הבעיה באמצעות העברת תקנה שתעניק מעמד מיוחד לעיתונאים זרים. לדבריו, אם יהיה שר פנים שיחזיק מעמד שנתיים או שלוש, ייתכן שניתן יהיה לפתור את הבעיה.

היועץ המשפטי של עמותת קו לעובד, ד"ר יובל לבנת, מעריך שאם הסוגיה תגיע לבית המשפט יש לעיתונאי סיכוי טוב לזכות. גורם אחר הביע חשש שדיון בעתירה כזו יגרום נזק תדמיתי כבד לישראל.

מינהל האוכלוסין: אין הבחנה בין מקצועות העובדים הזרים

דוברת מינהל האוכלוסין, סבין חדד, מסרה בתגובה, כי חוק הכניסה לישראל "אינו מבחין בין המקצועות השונים בהם מועסקים הזרים, למעט תחום הסיעוד. מתוך מודעות לנושא העיתונאים הזרים, נקבע נוהל עבודה משותף למינהל האוכלוסין ולע"מ, על דעת שני הצדדים, לפיו בקשות של עיתונאים אשר יקבלו המלצת לע"מ להארכת השהות מעבר לחמש שנים בגין חיוניותם המקצועית, תיבחנה לגופו של עניין ברוח חיובית ובהתאם לנסיבות".

לדברי חדד, "מאחר שנוהל העבודה סוכם בדיון משותף לשני הגופים, לא אמורות להתעורר בעיות". הנוהל של משרד הפנים מעביר בעצם את ההחלטה מי ראוי להארכת אשרה אל לע"מ, וזה בהחלט מצב בעייתי מבחינת חופש העיתונות. חדד דוחה את הטענה שמדובר בפגיעה בחופש העיתונות. לדבריה, "בכל מדינה בעולם, אשרת העבודה מוגבלת בזמן".

סימן אמנם מאשר שהוא נותן לעיתונאים הזרים מכתב, אבל אומר ש"אף פעם לא הודיעו לנו רישמית שיש נוהל. אני לא יודע על זה כנוהל". מדובר במצב אופייני למינהל האוכלוסין. המנהל נוהג להשאיר נהלים באפלה, כדי להשאיר לעצמו מרחב תמרון.

יועץ התקשורת של שר החוץ עידו אהרוני מסר בתגובה, ש"לא מדובר בחיסול חשבונות עם אף עיתונאי. זו לא המדיניות וזו לא דרכנו. אנחנו פועלים לפתור את הבעיה".

מנהל לע"מ: ברנר אידיוט ושקרן עלוב

מנהל לשכת העתונות הממשלתית (לע"מ) דני סימן הגיב בבוטות ניכרת ובסגנון יוצא דופן להאשמות של כתב ה"פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג", יורג ברמר. לדבריו, הסערה שמעורר ברמר מרגיזה אותו כיוון שהוא עדיין לא קיבל תשובה סופית. "אמרתי לו, שלא יעשה רעש. אני קצת לא אוהב את הגישה שלו, האיומים המוסווים שלו שממשלת גרמניה תתערב".

ש: ממשלת גרמניה התערבה.

"בא לי לדפוק אותו רק בגלל זה. איזו מין חוצפה זו שממשלת גרמניה מתערבת בעניינים פנימיים של ישראל? במה שונים העיתונאים מכל עובד זר אחר"?

ש: הוא טוען שהבעיות האלו נובעות מסיבות פוליטיות.

"אני טוען שהוא אידיוט. אם הייתי מחלק תעודות עיתונאי לפי התוכן, אף אחד בעיתון 'הארץ' לא היה מקבל תעודה. יש עיתונאים מאוד פרו ישראלים שעושים להם בעיות".

ש: הוא אומר שאתה אמרת לו שההסדר נוח לך כי הוא מאפשר לך שליטה על העיתונאים?

"אני אמרתי לו דבר כזה? הוא חתיכת חרא. כשהיו דיונים (על הפתרון), אני אמרתי שאני לא מוכן שלשכת העתונות תהיה זו שתחליט, כדי שלא כל אחד יגיד שיש התנכלות".

ברמר בתגובה: "סימן רוצה עיתונאים שילקקו את רגליו. הוא משתמש בכוח שלו במקום לעזור. זה מזיק לישראל".

***************************************************************

 


לכתבה המלאה במקור



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה