בשלהי 2007 גובר החשש מהפרת חוק הטבע, לפיו "ברק אינו מכה באותו מקום פעמיים", אני משגר לך בזה מאמר שכתבתי לפני 7 שנים, נשלח לעיתונים ולא פורסם (בשל  אורכו או תוכנו). כדאי להיזכר ולהיזהר!!!

מאת: משה שורין                                                                                                     אוגוסט 2000

ישראל מוכת ברק

1. ההיבט הספורטיבי – ברק שובר  שיאים

אהוד ברק ידוע כמי שהשיג שיאים רבים בקריירה שלו. החייל המצול"ש ביותר, האיש שמסלול הקידום שלו התאפיין בפז"מ קצר ביותר בכל תחנה, האיש החושב מהר יותר גבוה יותר, חזק יותר ורחוק יותר מכל איש אחר. איש רנסנס יחיד במינו: חייל נועז ורב – עלילות, בעל תואר אקדמי  ופסנתרן לעת מצוא, ספרא וסייפא שירדו כרוכים באיש אחד. כמה שפר חלקנו שזכינו לאיש כזה בדורנו. 

אהוד ברק השיג שיא כאשר נבחר ברוב סוחף  לראשות הממשלה. תוך שנה אחת הצליח להשיג שיא נוסף כאשר הגיע מנקודת הזינוק של: " ראש ממשלה של  כ-ו-ו-ל-ם " אל קו הסיום של : ראש ממשלה של עצמו ולמען עצמו. כך נראה ראש  ללא ממשלה, ללא כנסת וללא עם.  יש לכם השגות? זוזו הצידה! אל תפריעו לשיאן לטפס!  אם סבורים אתם כי לא טיפוס יש כאן אלא ניסיון נואל לקבוע שיא עולמי בקפיצת ראש לתהום או בריצת רגליים להרע,  אינכם אלא עוד חלק מן "התנאים שטרם הבשילו" ואינכם מסוגלים להבין את  הברק שבמהלכי ראש ממשלתכם. 

ב. הבטחות, הבטחות…  ברק מבטיחן נחוש ובלתי נלאה 

אפשר לרמות את רוב האנשים חלק מן הזמן. בדיוק אותו חלק מן הזמן הדרוש, לפני הבחירות, כדי לזכות ב"רוב  סוחף". השיטה: פיזור הבטחות, הנה השיטה העתיקה ביותר בעולם, ובנסיבות אחרות קרוב לוודאי שהיתה נכשלת. ואולם כשהיא מיושמת על ידי איש כאהוד ברק (ראה פיסקה ראשונה לעיל) ומלווה בכוריאוגרפיה של  נפנופי ידיים, קימוץ אגרופים והבעות נחישות מתוזמנות על ידי יועצי תדמית מן הארץ ומחו"ל, השיטה עובדת. עובדה.

כדאי להיזכר בלקט קצר מהבטחותיו של ברק:

לחילוניים מודאגים מהשפעתם הגוברת של החרדים ומאי-גיוסם של תלמידי ישיבות לצה"ל הבטיח: עם אחד גיוס אחד והפסקת החלוקה הבלתי מבוקרת של כספים וכו'. הצהרותיו על היותו "בלתי סחיט ובלתי לחיץ" תוך נפנוף ידיים נחוש, עשו רושם אדיר. 

ל"מחנה השלום" ולשמאל  המודאגים הבטיח: הסכמי שלום עם סוריה, יציאה מלבנון בהסדר, הסכם שלום עם הפלשתינאים, הכל תוך "ויתורים כואבים והחלטות קשות" כפי שהשמאל אוהב. 

לישראלים המודאגים מן ההשלכות החמורות של אותם ויתורים כואבים הבטיח כי כל הסכם שיחתום יובא למשאל עם, ביטחון ישראל לא יופקר, ירושלים אחת, בלתי מחולקת, בריבונותנו לנצח נצחים,  ובכלל אין כל מקום לדאגה, הרי אנחנו פה והם שם! 

לתושבי עיירות הפיתוח הבטיח שינוי סדר העדיפויות הלאומי, הקצאת משאבים,  העברת מפעלים קיימים, הקמת מפעלים חדשים ואפליה מתקנת. 

למאות אלפי המובטלים הבטיח צמצום האבטלה וחיסולה בעדיפות ראשונה. לא תמיכות ודמי אבטלה, לא "דגים" אלא "חכות" אשר יאפשרו להם לדוג את פרנסתם ללא תלות בסיוע ממשלתי.  

לסטודנטים (שובתי הרעב אצל נתניהו) הבטיח  לימוד באוניברסיטה חינם לכל סטודנט. 

לציבור השכירים, הנאנק תחת עול המסים, הבטיח חלוקה צודקת יותר של הנטל על ידי רפורמה שתפחית את שיעור המס על ההכנסה ותטפל במיסוי ההון. כל  זה ייעשה תוך יציאה מן המיתון, חידוש הצמיחה במשק ושמירה על רמה נמוכה של אינפלציה.  

לקשישים ולחולים הבטיח שיפור בתנאי האשפוז והבריאות וחיסול התורים בבתי החולים. (זוכרים את הזקנה במסדרון בית החולים בנהריה?) מאחר שזו היתה "הסיבה העיקרית" לצורך בהחלפתו של נתניהו, נלוו להבטחה זו כל גינוני הנחישות ואף הרמת קול תקיפה במיוחד (המציינת בדרך כלל טיעון חלש). 

ג. הצלחות קצרות כברק 

כאשר נשלם מעשה המרכבה של הקמת הקואליציה היתה לברק ממשלה רחבה בנוסח חזון אחרית הימים, שבה גרו "מפד"ל" ,"ש"ס" ו"יהדות התורה" עם "מרצ" ,"ישראל בעליה", "המרכז" ו"העבודה", ומעל כולן ריחפו המפלגות  הוירטואליות: "גשר" ו"מימד" (שרים, תיקים ואף לא בוחר אחד). מחוץ לקואליציה תמכו גם המפלגות הערביות. 

בידיו של כל ראש ממשלה מן השורה היתה ממשלה רחבה שכזו משמשת מנוף לשינוי אמיתי בתחומי הכלכלה, החברה, הביטחון והחוץ. ואולם אנו בברק עסקינן ולא איש כמוהו (ראה פיסקה ראשונה לעיל) ייתן להצלחה שכזו לסחרר את ראשו. 

שרשרת המינויים האישיים בה החל את שלטונו גרמה לרבים תחושת הקלה על שאין לראש הממשלה סוס אהוב שניתן למנותו לח"כ או לסגן-שר. 

לתומכיו המובהקים ממפלגת "העבודה" ו"מרצ" הוכיח כי הם בידיו כחומר ביד היוצר, ברצותו מאריך וברצותו מקצר. למפלגות הדתיות הוכיח בעליל כי הוא סחיט, לחיץ, גמיש וכפיף ואינו בוחל בשום תרגיל כדי לרצותן ולרמותן בעת ובעונה אחת. 

בנחישות אופיינית הפר באופן בוטה כל הבטחה שנתן לבוחריו;

הסטודנטים ממשיכים לשלם שכר לימוד גבוה. 

האבטלה לא צומצמה והמובטלים ממשיכים להתלבט: האם לחכות לחכות, או לדוג בידיים?

תושבי עיירות הפיתוח נפלטים ממעט המפעלים, הנסגרים חדשות לבקרים, במקומותיהם וכנראה שיצטרפו אל התור לחכות. 

הרפורמה הכלכלית הגדולה, שאמורה היתה לעבור בנחישות כמקשה אחת, נתרסקה במחי איום-שביתה מצד מזכ"ל ההסתדרות, ורסיסיה המעוותים עדיין לא אושרו ולא יושמו. היציאה מן המיתון אל הצמיחה המיוחלת קיימת בהצהרותיהם של שרי מפלגת "העבודה" המפוחדים, כפי שהם מצוטטים בעיתונות. כל דמיון לציטוטים הנושנים מ"פראבדה" באשר להצלחתן של "תוכניות החומש" השונות הנו מקרי בהחלט. חדי העין יבחינו כי המדיניות הכלכלית של ממשלת ברק אינה שונה מזו של ממשלת נתניהו.  

בתחום הבריאות הגדיל ברק לעשות. במשך חודשים ארוכים של שביתת הרופאים נפתרה בעיית הצפיפות בבתי החולים. רופאים וחולים כאחד הלכו הביתה. הזקנה מנהריה, זו שבגללה נתניהו צריך היה ללכת, אם הצליחה לשרוד את שביתת הרופאים ואת טיפולו הנחוש של ברק בבעיה, מובטח לה שתזכה לאריכות ימים ומי יודע, אולי גם תשתתף בבחירות הבאות ותכיר תודה למי שפינה אותה מבית החולים והביא את הרפואה הציבורית למצבה הנוכחי. 

ההבטחה:" עם אחד -גיוס אחד " קוימה במלואה על ידי אהוד ברק, מדאורייתא ומדרבנן. בית שמאי אומרים: עם אחד הוא אותו עם שממנו מגייסין חיילי צה"ל עד היום, וגיוס אחד הוא גיוס שאינו חל על מי שתורתו אומנותו. וכבר מצינו בקהלת: "מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש". ובית הילל אומרים: לעולם צודקין בית שמאי. אלא מאי טעמא של "ועדת טל" ,שאינה מסתמכת על קהלת? אמור מעתה, לאפשר לברק ליצור חדש תחת השמש, ולשלם לתלמידי חכמים מכספי הציבור, על מנת שיגבירו את רצונם להיהרג באוהלה של תורה עד שלא יתאפשר גיוסם וייאלצו להשתלב בעבודה אזרחית נקיה, ולא ליטול עוד  מכספי הציבור, מלבד תרומות, מעשרות ומענקי ביטוח-לאומי להם ולזרעם עד עולם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

אפילו שובתי הרעב מקרב עם המגויסים, קציני מילואים ישרי דרך, יפי הבלורית והתואר, לא יכולים לעמוד מול ההגיון הצרוף, הנחישות והאמונה בצדקת הדרך של ראש הממשלה  הנערץ. 
 

ד. "תהליך השלום" – אלי, שלא ייגמר לעולם… ברק השמים תפילת האדם… 

אם יש תחום שבו הוכיח אהוד ברק כי אין הוא רק  "ראשון בין שווים" [כפי שהגדירו באופן פרטיקולרי, ה"שני בין שווים", השר פרופ' ש. בן-עמי], אלא ראש וראשון בעולם כולו (אם נתעלם לרגע מצ'מברלין), הלא הוא תחום ניהולו של "תהליך השלום".

בתחום זה מתגלות לעינינו הנדהמות סגולותיו המופלאות של ראש ממשלתנו,  סגולות שאינן ניתנות להשגתו של בן תמותה, ובהן: יצירתיות על-טבעית, נחישות, החלטיות, ראיית הנולד ובעיקר הלא-נולד, בריאה של עולמות  והריסתם במאמרו, ועוד כהנה וכהנה נסים ונפלאות. אם ברצוננו לנסות ולהבין את מהלכיו הגאוניים של  אהוד ברק עלינו לשכוח, פשוטו כמשמעו, כל מה שידענו על  כללי ניהול המשא ומתן המקובלים בעולם מאז ומתמיד. עלינו להבין את החוקים החדשים שהומצאו על ידי אהוד ברק ונוסו לאחרונה במהלך המשא ומתן עם סוריה. לאור הצלחת הניסוי יושמו החוקים החדשים, בנוסח משוכלל ומתוחכם יותר, גם בקמפ- דייויד, מול קלינטון וערפאת. 

ואלה החוקים והמשפטים אשר ציווה ברק: 

1. משא ומתן ללא פשרות! 

על פי חוק זה כל משא ומתן דומה לריקוד ה"לימבו" שבו הרקדנים מנסים לעבור מתחת לרף שאותו מנמיכים מדי פעם. המנצח הוא מי שמצליח לעבור מתחת לרף במצב הנמוך ביותר. נקל להבין כי על מנת לנצח במשא ומתן בשיטה זו נדרשת גמישות מרבית. וכיצד מתיישבת גמישות שכזו עם נחישותו קפוצת האגרופים והדוקת השפתיים של ברק? היא אינה מתיישבת! אלא שכאן עומדת לנו גאונותו של ברק. כאלכסנדר מוקדון בשעתו, הוא חותך את הקשר הגורדי. מלכתחילה, עם פתיחת המשא ומתן ואפילו לפני כן, הוא מציב את רף הוויתורים על הרצפה! הפרטנר הנדהם מוצא עצמו במלכוד ללא מוצא. אין הוא יכול לדרוש עוד ויתורים וודאי שאינו יכול להסתפק בפשרה בין הוויתורים שכבר קיבל לבין הוויתורים שציפה לקבל. עוד הוא נדהם ואובד עצות וברק מבצע את המהלך האולטימטיבי: הוא נחוש לעבור מתחת לרף המונח על הרצפה!  אתם סבורים כי הדבר בלתי אפשרי. כך סבור גם הפרטנר למשא ומתן, הנאלץ להציג עתה דרישה בלתי אפשרית נוספת. אבל אתם טועים. רק ברק יודע כי הרצפה אשמה וכי טרם בשלה לניהול משא ומתן על פי החוקים החדשים. כך או כך, לא תוכלו להכחיש כי נוהל כאן משא ומתן מהיר כברק, ללא כל פשרות ועם נחישות להשיג את הבשלת הרצפה בסיבוב השיחות הבא. ההחלטה לעבור מתחת לרף המונח על הרצפה, היא בהחלט החלטה כואבת, הכרוכה בהסתגרות, במחשבות עמוקות ובלבטים שהם מנת חלקם של מנהיגים יחידים בדורם (בן גוריון למשל).

גם הראש משלם את מחיר ההחלטה, וכבר שנינו כי ארץ ישראל אינה נקנית אלא בייסורים וכי החש בראשו יעסוק בתורה. 

2. הגד "לא" כל כך בחן, שהוא נשמע הרבה יותר מזמין מ "כן".  

חוק זה הנו בבחינת המלצה לכל שותף למשא ומתן עם אהוד ברק. והרי כל אחד יודע כי המלצה של ראש הממשלה היא חוק. בתוקף חוק זה נשאר לעת עתה הגולן בידינו, ומעשה שהיה כך היה: בשלב המכריע של המשא ומתן לשלום עם סוריה, שהתקיים בז'נבה בין שני הצדדים לסכסוך, הנשיא חאפז אל אסד ז"ל והנשיא היוצא של ארה"ב, קלינטון יבל"א, בהעדרו המופגן של ראש ממשלת ישראל, אהוד ברק,  אשר התכבד וישב בבית, ב"כוננות הקפצה" (לא, אין בכך אפילו שמץ של השפלה, אדרבא, כבר שנינו כי צדיקים מלאכתם נעשית על ידי אחרים), יישם קלינטון את חוק מס' 1 והתחייב בשם ברק לסגת לקוי ה- 4 ביוני 67 בנחישות וללא כל פשרות. אסד ההמום סירב ונימק את סירובו ברצון לשכשך רגליו בכינרת ולערוך מנגל ריבוני- סורי על חופה המזרחי. שוב הוכח כי הרצפה טרם בשלה והנחישות משתלמת. נחישותו של אסד לקבל עוד 10 מטרים על חוף הכינרת השאירה את הגולן בידינו, לעת עתה. אין ספק כי בנחישותו לגרום להבשלת הרצפה, יהיה ברק מוכן להחלטה כואבת נוספת ( מה זה בעצם עוד 10 מטר?), עם פתרון יצירתי ממטבחו של ביילין. לא יעזרו ההפגנות ו/או חוק הגולן.

מי שהגולן קרוב ללבו יצטרך לשים מבטחו בנחישותו של הצד הסורי, אשר הוכיחה את אמינותה ויציבותה במשך 27 שנים. 
 

3. "אנחנו פה והם שם" 

מן המפורסמות הוא כי גאונים  מתנסחים במשפטים קצרים וטעוני מסר אשר חוברו להם יחדיו על ידי יועצי פרסום ומהנדסי-מילים (קופירייטרים בלעז). כמה משפטי ראווה כבר שוכנים בפנתיאון  שלנו  ובהם: "שלום עכשיו", "מזרח תיכון חדש", "תהליך השלום" (וגם: קורבנות תהליך השלום).  תרומתו הגאונית של ברק לפתרון הסכסוך היהודי - פלשתינאי היא: "אנחנו פה והם שם". תוכנית החלוקה נוסח ברק מתומצתת בסיסמת פרסום קצרה, אשר אפילו הקלות של קליטתה אינה יכולה להסתיר את איוולתה. הצצה שטחית במפה, או טיול של שעה בשטח, מבהירים חד-משמעית כי במקרה זה אין פה ואין שם. אנחנו והם חיים זה בתוך זה וגם באין הסכם שלום, אין אפשרות מעשית להפרדה אמיתית בין יהודים לערבים, בנוסח אנחנו פה והם שם. אם אכן יושג שלום אמת, ההפרדה המוצעת אינה נחוצה. האם יעלה על הדעת כי גאון כברק, העושה שלום במרומי ועידות פסגותיו, יברך את עמו בשלום של חיים בין גדרות ביטחון ומגדלי שמירה?  האם אין בכך סתירה למוסכמות-שלום שגרתיות המקובלות בכל העולם, כגון: יחסי שכנות טובה, גבולות פתוחים, מעבר חופשי? 

אל תיתן ל"תהליך השלום" לקלקל לנו  אלפיים שנות חלום. 

זה איננו חוק של  "ראשון בין שווים". אין בו שמץ של גאוניות או ראיה ארוכת טווח של מנהיג יחיד בדורו. זו היא בקשתי האישית. הנני העני ממעש, ישראלי וציוני דור שני, יהודי גאה ושוחר שלום, ועם זאת, אבא וסבא מודאג, מרשה לעצמי להביע את מה שכל אדם פשוט יודע; בקמפ- דייויד הוכח, מעל ומעבר לכל ספק סביר, כי אין בכוונתם וביכולתם של  הפלשתינאים לסיים את הסכסוך בשלום אמת, צודק ובר-קיימא, בגבולות בטוחים ומוסכמים המבטאים את הזכויות הלגיטימיות של העם היהודי. לתובנה זו שותף גם עמוס עוז, הכהן הגדול של "מחנה השלום", אשר ביטא את אכזבתו במאמר נוקב בניו יורק טיימס (28.7.00 ). לתובנה זו הגיע גם אהוד ברק בכבודו ובעצמו, והוא ביטא אותה במכתבו לנשיא קלינטון, עוד לפני שזכה בצל"ש אמריקאי על מחיקת כל "הקווים האדומים" עליהם הכריז ערב נסיעתו לקמפ-דייויד.

האם בידי ראש הממשלה שלנו מידע מודיעיני הגורס כי כאשר ערפאת אומר: "כולה! כולה! כולה!", בהתייחסו לירושלים (אל- קודס שאריפה), לזכות השיבה ולגבולות 67, הוא אינו מתכוון לכך ברצינות? האם, כאשר הוא מציע לנו לשתות את מי הים בעזה, הוא מתכוון בעצם להציע לנו מים מותפלים מתוצרת מפעל ההתפלה הישראלי-פלשתיני הראשון במזרח התיכון החדש? האם נחישותו ואמינותו של ערפאת, שהוכחו שוב ושוב במשך עשרות שנים, קהו ונחלשו אל מול  חוקי המשא ומתן החדשים של אהוד ברק? 

חלום יהודי בן אלפיים שנה מתגשם ונבנה בימינו. אנא, הוד גאונותך, אל תסכן את הגשמת החלום באחיזת העיניים הקרויה "תהליך השלום". מי כמוך יודע כי אין ולא יהיה לנו שלום עכשיו (וספק רב אם יהיה שלום אחר-כך). ניסית כמעט כל ויתור אפשרי ובלתי אפשרי ונוכחת כי אין לך פרטנר לשלום. יתכן כי גם אנחנו טרם הבשלנו למנהיגות בנוסח שלך.  

את מיטב שנותיך הקדשת למדינת ישראל ולעמה. אנא, גלה מנהיגות אחרת, ותיזכר לנצח נצחים בהיסטוריה של עמנו כמי שהשיג את שיא הקדנציה הקצרה ביותר כראש ממשלה. זכור כי שלום של אמיצים צריך להשיג קודם כל בתוך עמך. אמור לנו שלום, ועושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן.  
 

משה שורין

ת.ד. 273 כוכב-יאיר

טל. 7446688- 09 ; פקס. 7446699- 09