ברוכים הבאים לבלוג של פילוביץ' שחף
בישראבלוף מגלה פילוביץ שחף לעם ישראל
את כל מה שהתקשורת מקפידה להסתיר

''בוגדים. זאת המילה המתאימה ביותר לתאר את אהרון ברק''

Israblof.com צופר 06.12.2007 00:28
''טיהור הנהגת המדינה (ישראל) ממרגלים ובוגדים''

''טיהור הנהגת המדינה (ישראל) ממרגלים ובוגדים''


""אם מבקשים לקיים דמוקרטיה יש להיאבק עליה. אין להתייחס להמשך קיומה של הדמוקרטיה כאל דבר מובן מאליו. הגישה "אצלנו זה לא יכול לקרות" שוב אין לקבלה. הכל יכול לקרות. אם לא נגן על הדמוקרטיה, הדמוקרטיה לא תגן עלינו" (אהרון ברק). לנוכח החשיפה המדהימה שגם טדי קולק היה בוגד אשר פעל מתוככי צמרת השלטון בישראל (היה מנהל לשכת ראש הממשלה, שליח המדינה בוושינגטון וראש עיר נצחי בירושלים, אשר מחליפו הוא, הממ... אולמרט) מתעוררת החובה הבטחונית והקיומית לטהר את כל מוסדות השלטון ומוקדי ההשפעה בישראל ממרגלים, סוכנים זרים ובוגדים. על מנת שלא להחשיד חלילה כשרים לשווא, אין הכוונה לנקוב כאן בשמות, על אף הראיות והסימנים למכביר, לקיומם של מרגלים וסוכנים מטעם המודיעין הסעודי (האם מישהו שיתף פעם פעולה עם עדנאן חשוגי?), המודיעין הצרפתי (מישהו עקב אחרי מי שגזר קופונים פרטיים מהנדבן הידוע הברון דה רוטשילד או מי דאג לכך שמערכת הבטחון תצטייד בפז'ו וסיטרואן דווקא?), המודיעין האיראני (מישהו זוכר מי עבד עם מר גורבניפאר ?), המודיעין הפלסטיני (מרטין, אתה שומע?), המודיעין המצרי (מישהו אמר גז טבעי ולא קיבל?), המודיעין הבריטי (היריעה קצרה מלהכיל, אז נסתפק בטדי קולק ויתר חבריו למיזם המודיעין הבריטי, רפ"י) וממילא האמריקאי (סנוב, במכון הגיוס של הוסט פוינט כבר היית, או שאתה סתם מתפרנס על ידי הקרן החדשה לישראל או כ"עמית" במכוני המחקר והדמוקרטיה, לכאורה? ובכלל – האם יש מישהו שמסוגל לקבל החלטות במדינה שאין לו בעברו הליך מועמדות, בחינה, קבלה והכשרה ב"חופשת לימודים" אחד מהמוסדות ה"חצי אזרחיים" של ארה"ב?)". (א.ב 01.04.07)



ביום 21.11.07, בכתבה ב"צופר" – תחת הכותרת "בוגד ודיקטטור" - סקרנו את דברי נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, בכנס במכללה האקדמית ברמת גן על "עשיית משפט ואמון הציבור". הוא התייחס שם לפרסום ב"הארץ" על יוזמתו של שר המשפטים פרופ´ דניאל פרידמן, השוקל לחוקק חוק שימנע מבית המשפט לדון בנושאים מדיניים, ביטחוניים ותקציביים. ציטטנו מתוך דברי ברק: "אפשר לקבוע שבעניינים מסוימים לא תהיה ביקורת שיפוטית, למשל בעניינים צבאיים, אבל זה ייצור חור שחור בנושא הזה. ואם מישהו ייצור חור שחור של אי שפיטות בישראל - זה לא יהיה חור שחור בהאג. שם אין ´אי שפיטות´, זו רק המצאה שלנו כאן".

כלומר, ברק מאיים על הרשות המבצעית - ממשלת ישראל, ועל הרשות המחוקקת – בית המחוקקים, שאם ינסו לבלום את הדיקטטורה השיפוטית שייסד, תבוא תגובה בינלאומית נגד המדינה. וכולם מכירים הרי את יחסי הגומלין בין החונטה של ברק ובין החוגים הליברליים בעולם המערבי המהווים כיום את חוד החנית של האנטישמיות בעולם המערבי. וכולם מכירים הרי את ההשפעה שיש לברק על אותם חוגים מכוח ההתייצבות שלו לצידם במאבקם נגד זכות ההגנה של היהודים בישראל - אותם הם רואים כמקור הרע בעולם – נגד הטרור הערבי.

דברי ברק הם על כן יותר מאשר רק איום מרומז, אלא איום ממשי לממשלה ולבית המחוקקים: אם תאפשרו לשר המשפטים להפסיק את שלטון כנופיית החוק שלי - אני אדאג שהעולם יצא נגדכם, כתבנו אז.

ביום 30.11.07 כתבנו ב"צופר" על קביעת בג"ץ מאותו יום:

המדינה לא תתחיל בצמצום אספקת החשמל לרצועת עזה במשך כשלושה שבועות לפחות, וזאת עד שיועברו לבג"ץ תצהירים משלימים ובהם פרטים נוספים על אופן הפעלת התוכנית. כך קבעו הבוקר (ו´) שופטי בג"ץ, דורית ביניש, אסתר חיות ויוסף אלון, בהחלטת ביניים במסגרת הדיון בעתירתם של עשרה ארגוני זכויות אדם נגד כוונת המדינה לצמצם את אספקת החשמל, הדלק והסולר לרצועה.

נשיאת ההרכב, דורית ביניש הורתה למדינה למסור הודעה מעדכנת בעניין צמצום אספקת החשמל בתוך 12 ימים. התשובה תכלול, על-פי פסק הדין, את המצב ההומניטרי בעזה. את אופן השפעתו של השנאי הנוסף שצפוי להגיע לעזה ממצרים על אספקת החשמל. פירוט של יכולות הוויסות, בפועל, של הרשות הפלסטינית של החשמל בעזה לצרכים הומניטריים. לפרט את היעדים של קווי החשמל בהם צפוייה הפחתת החשמל.

... ההחלטה של מערכת הביטחון התקבלה במסגרת ההכרזה על עזה כעל "ישות עוינת", בעקבות השתלטות חמאס על הרצועה וירי הקסאמים ופצצות המרגמה הבלתי פוסק לעבר שטחי ישראל.

לפני כחודש עתרו ארגוני "זכויות אדם" בבקשה לצו ביניים שיעכב את שיבוש אספקת החשמל והדלק לרצועה. בעתירתם כתבו הארגונים, כי הענישה הקולקטיבית של מיליון וחצי פלסטינים בעזה "בלתי חוקית ותביא לפגיעה בלתי הפיכה בבריאותם, בשלומם וברווחתם של תושבי הרצועה". את העותרים, בהם עמותת גישה, עדאלה והאגודה לזכויות האזרח ייצגו עו"ד נועם פלג, פרופ´ קנת מן, עו"ד פאטמה אלעג´ו, שרי בשי וחסן ג´בארין, כתבנו אז.

היום נרחיב קצת בעניין זה, של בג"ץ 9132/07

העותרים היו:

1. אחמד אחמד גבר אלבסיוני.

2. מאהר נאג´ר.

3. עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל.

4. גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע.

5. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר.

6. אלחק.

7. מרכז אלמיזאן לזכויות האדם.

8. רופאים לזכויות אדם.

9. המרכז הפלסטיני לזכויות אדם.

10. הועד הציבורי נגד עינויים בישראל.

11. מרכז עזה לבריאות הנפש.

12. בצלם – המרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים.


כולם מיוצגים ע"י עוה"ד שרי בשי ו/או נעם פלג ו/או פרופ´ קנת מן
מ"גישה-מרכז לשמירה על הזכות לנוע".


מהי אותה עמותת גישה? כך הם מגדירים עצמם:

"גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע - הינו ארגון זכויות אדם שנוסד בשנת 2005 ומטרתו היא הגנה על הזכות לחופש תנועה של פלסטינים, במיוחד תושבי רצועת עזה, המעוגנת במשפט הבינלאומי ובמשפט הישראלי".

המנכ"לית היא שרי בשי. סיימה תואר ראשון באוניברסיטת ייל וקיבלה תואר Juris Doctor מבית הספר למשפטים שם. התמחתה בלשכת השופט אדמונד לוי בבית המשפט העליון ועבדה עם נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק בפרויקטים אקדמאים, ביניהם תרגום ספרו, "פרשנות תכליתית במשפט", מעברית לאנגלית. היא בעלת רישיון עריכת דין בישראל ובניו יורק ועמיתה מטעם התכנית לזכויות האדם על שם רוברט ברנסטיין מטעם הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ייל.

קנת מן הוא היועץ המשפטי לעמותה ויו"ר הוועדה המייעצת. פרופסור חבר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. פרופ´ מן למד באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת ייל, שם הוא עשה את הדוקטוראט שלו.

מילת המפתח לענייננו בתיאור הכישורים של שני האישים לעיל היא "אוניברסיטת ייל". באתר בשם "סקירה משפטית OnLine", כותב אילן יונס:

"נשיא בהמ"ש העליון, אהרון ברק, הוא פנים מוכרות ואהובות בייל. במהלך 15 השנים האחרונות מבלה ברק בייל כחודשיים בשנה...ברק מתבטא בייל ביתר חופשיות מאשר הוא מרשה לעצמו בארץ. אחדות מאמירותיו שם בנושא הטרור ובנושא התערבות בימ"ש בהחלטות פוליטיות היו עושות כאן כותרות גדולות (בשל בקשתו, לא נפרסם את תכני ההרצאה)".

גם היום, לאחר פרישתו ממשיך ברק להעביר קורסים באוניברסיטה זו. כאשר כתבנו בציטוט מתוך המאמר לעיל: " דברי ברק הם על כן יותר מאשר רק איום מרומז, אלא איום ממשי לממשלה ולבית המחוקקים: אם תאפשרו לשר המשפטים להפסיק את שלטון כנופיית החוק שלי - אני אדאג שהעולם יצא נגדכם", הכוונה היא במידה רבה גם לקשריו באוניברסיטת ייל.

הממסד האקדמי של העולם המערבי, הוא הבמה המרכזית של התרבות המערבית הליברלית חילונית. תרבות זו הפכה בשנים האחרונות לחוד החנית של האנטישמיות בעולם המערבי. מאחר ולאחר מלחמת העולם השנייה זה לא "פוליטיקלי קורקט" להיות אנטישמי בנוסח המקובל עד אז, מסווה עצמה שנאת היהודים היום ל"אנטי ציונות", כאשר השנאה ליהודי מתבטאת בתמיכה בטרור הערבי והמוסלמי, בדיוק בגלל העובדה שהוא מכוון נגד יהודים. כאשר השאיפה היא לראות דם יהודי שפוך – שאיפה בסיסית ויסודית שאינה שונה אצל הגוי הגרמני המתורבת משנות השלושים מאשר אצל הגוי האמריקאי המתורבת של ימינו – מוכן הממסד החילוני ליברלי מערבי לתמוך אפילו באיסלאם הפונדמנטליסטי המייצר טרור זה.

אוניברסיטת ייל היא אחד המוקדים החשובים של אניטשמיות מודרנית זו. ופרופסור אהרון ברק הוא דמות פופולרית מאד בייל. כדי לשמור את הפופולריות שלו שם ולשמור על מעמדו כפרופסור מכובד בייל, הוא נרתם ברצון לרטוריקה של הפרופסורים המאד מכובדים שם, זאת הרואה במדינת "ישראל" מדינת אפרטהייד המדכאת את העם הפלסטיני הכבוש.

את האידיאולוגיה הזאת הוא משתף עם שאר חבריו לחונטה המשפטית של העליון. וזאת היא נקודת המפגש בין שרי בשי וקנת מן, עם שופטי הבג"ץ, המאפשרים להם בלי שום היסוס זכות עמידה כטוענים נגד אכזריות הכובש הישראלי המדכא את הפלסטיני המסכן. זאת הסיבה, מדוע מסוגלים שרי בש וקנת מן להוציא בקלות מתלמידתו והמייצגת של ברק היום בחונטה של העליון, דורית ביניש – החלטה הקובעת שאסור לצה"ל לצמצם את אספקת החשמל לעזה, למרות שבחשמל הזה משתמשים לייצור כלי משחית הפוגעים באזרחים שלווים בישראל.

הבה נזרוק מבט לחברים אחרים באותה עמותת "גישה". חבר וועד מכובד שם הוא עו"ד אייל גרוס, המלמד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. ד"ר גרוס הוא מומחה במשפט חוקתי, משפט בינלאומי, זכויות אדם, תיאוריות ביקורתית של המשפט, משפט ומיניות ותיאוריה קווירית (נחסוך לקורא את פשר השם המוזר הזה ונסתפק בציון העובדה שמדובר באצטלה אקדמית בעלת צליל מכובד להתנהגות בהמית שלוחת יצרים). גרוס לימד בשנים האחרונות גם בסמסטר הקיץ בבית הספר לענינים ציבוריים ובינלאומיים באוניברסיטת קולומביה. בוגר של הפקולטות למשפטים בתל-אביב ובהארוורד. ד"ר גרוס פרסם מאמרים בתחום התמחותו בישראל, אירופה, ארצות הברית ודרום אפריקה.

אוניברסיטאות קולומביה והארוורד, אף הן מוסדות מכובדים מאד באקדמיה הליברל-חילונית המעצבת את דעת הקהל של האליטות בארה"ב, והמשמשת, כאמור, חוד החנית של האנטישמיות המודרנית במערב.

אייל גרוס הוא הומוסקסואל מוצהר. מה שעושה אותו בן ברית טבעי לחונטת ברק. במאמר שלו, היוצא להגנת החונטה המשפטית מפני שר המשפטים הנוכחי, דניאל פרידמן, כותב גרוס, בין היתר:

"לאורך 60 שנות המדינה, בית המשפט סיפק הגנה לזכויות מיעוט, כולל להומואים וללסביות. ההגנה הזו היא המובילה להתקפות נגדו. לכן, קבוצות מיעוט כמו שלנו לא יכולות לשבת מנגד במתקפה הזאת. כי אם היא תצליח, רשויות הרוב ימשיכו לנגוס בעצמאות בית המשפט ולפגוע בזכויותינו".

במאמר אחר, כותב אייל גרוס:

"בית המשפט...הצליח לחייב את המדינה לרשום נישואי גייז שנערכו בחוץ לארץ, לשדר בטלוויזיה משדר העוסק בהומוסקסואליות ("קלפים פתוחים" בטלוויזיה החינוכית) ולאפשר אימוץ על ידי זוג אמהות לסביות. פסקי הדין העקרוניים שלו בנושאי שוויון מרתיעים את הרשויות מלפגוע בגייז, למשל מרתיעים את המשטרה מלפגוע בזכות ההפגנה של גייז בכל הנוגע למצעד הגאווה בירושלים. למעשה, בית המשפט היה המוסד העיקרי שסיפק זכויות והגנה לגייז בפרט ולמיעוטים בישראל בכלל בכל שישים שנות קיומה של המדינה".

הברית בין חבר הוועד של "גישה", אייל גרוס, ובין בית המשפט העליון, כרותה בכל הנושאים אותם מקדם הממסד האקדמי של העולם המערבי, אוניברסיטת ייל וכד´. בנושאים של קידום הטרור הפלסטיני נגד יהודים, כמו גם בנושאים של קידום האג´נדה של מתירנות והפקרות מינית. לא פלא אפוא, שמצעד התאווה צעד בירושלים בזכות החלטות החונטה של ברק, שכמו במקרה זה מצליחה להשליט דעות של מיעוט חילוני קיצוני מופקר, על הרוב המוחלט של העם.

חברת ועד נוסף ב"גישה", היא ריסה זאל. סיימה לימודי תואר ראשון באוניברסיטת הארוורד, קיבלה תואר Juris Doctor מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בוסטון והיא בעלת רשיון עריכת דין בישראל ובארה"ב. עד שנת 2005 שימשה כמנהלת גיוס כספים בחו"ל ופיתוח משאבים באגודה לזכויות האזרח בישראל. במסגרת תפקידה זה, עו"ד זאל כתבה דו"חות והרצתה בפני ועדות בינלאומיות, קרנות ותורמים בישראל, בארה"ב ובאירופה בנושאים כגון חופש הדת, זכויותיהם של אזרחים ערביים, זכויותיהם של הומואים ולסביות, גישה של קבוצות מיעוט לערכאות ונושאים אחרים בתחום זכויות האזרח. עו"ד זאל היא מנהלת קשרים בינלאומיים באגף הסברה של אגודת בצלם.

ריסה זאל היא אחת החתומות על עצומה בעד מצעד התאווה הידוע לשמצה בירושלים.

גם כאן אנחנו עדים לתופעה המוכרת מן האישים הקודמים, בחינת הלך הזרזיר אצל העורב. האישים הללו מקבלים בלי שום בעיה זכות עמידה בבית המשפט העליון כדי לייצג את האינטרסים של האנטישמים בממסד האקדמי של העולם המערבי, בני בריתו של ברק וחבורתו.

האיום שלו המצוטט לעיל, על הנזק שיגרום לישראל, אם ימשיך שר המשפטים בניסיונו לבלום את שלטון החונטה שלו – מובן טוב יותר אחרי שמתבררים הפרטים הללו.

הקרנות התומכות ב"גישה" הן:

קרן אקואינג גרין (מממנת עיקרית)

הקרן לשלום במזרח התיכון

משרד החוץ הנורבגי

קרן פרידריך אברט

מוסד אופן סוסייטי.

הקרנות הללו תומכות בעקביות בכל "ארגוני זכויות האדם" במערב, המהוות חלק מן האליטה של התרבות המערבית המודרנית. כולן עסוקות מעל לראשן בהתמקדות ביהודים בישראל, תוך תמיכה עקבית בטרור הערבי נגדם, באמצעות הצגת הפלסטינים כצד המדוכא והמסכן ושל ישראל כצד התוקפני והאכזר.

בתחקיר על עמותת "גישה", של אגודה בשם "פיקוח על ארגונים לא ממשלתיים´ (NGO)" (NGO Monitor) נכתב, בית היתר:

" ´גישה´ היא עמותה לא ממשלתית המקדמת את חופש התנועה של פלסטינים, והעותרת תכופות לבג"ץ בסוגיה זו. היא משתמשת בלקסיקון של חוק בינלאומי וזכויות אדם לקדם סדר-יום פוליטי ואידיאולוגי חד צדדי, תוך התעלמות ממידע חיוני...בנוסף, השימוש שעושה ´גישה´ ברטוריקה של ´אפרטהייד´, המתעלמת מן ההקשר של הטרור ומתארת בצורה מסולפת נושאי זכויות אדם – תורמת לתפיסה שישראל מטילה מגבלות על פלסטינים בלי סיבה.

...במאבקה ל´הסרה או הפחתה של מגבלות על חופש תנועה של אנשים וסחורות לתוך ומחוץ לעזה´ משתמשת ´גישה´ באופן סלקטיבי בחוקים של זכויות אדם בכך שהיא מתעלמת מן ההקשר וההיגיון של מדיניות ישראל בעניין מעבר גבולות ונקודות ביקורת".

בינואר 2007 פרסמה ´גישה´ דו"ח שזכה לפרסומת רבה...שטען כי ´ישראל ממשיכה לשלוט בעזה´..." התחקיר מצטט מתוך הדו"ח הזה ומתאר כיצד הוא טוען שלמרות ההתנתקות החד צדדית באוגוסט 2005, ממשיכה ישראל לשלוט ברצועת עזה.

"בסוגיה זו מציגה ´גישה´ את העמדה הפלסטינית, תוך התעלמות מגישות אחרות", ממשיך התחקיר. "פרסום מטעה זה לא מזכיר שתחת סעיף 6 של אמנת ג´נבה הרביעית להגנת אזרחים במלחמה, כוח זר נחשב כובש רק ´במידה ולכוח כזה יש את התפקידים של ממשלה בשטח כזה (כבוש)´. מאז 1995, ובודאי מאז ההתנתקות, האוכלוסייה הפלסטינית בעזה היא תחת המרות המשפטית של הרשות הפלסטינית".

התחקיר נכתב לפני השתלטות החמאס על עזה, דבר שהופך את העניין למוחלט עוד יותר. לא רק שהפלסטינים בעזה נשלטים ע"י ממשלה פלסטינית, אלא הם נשלטים ע"י ממשלה כזאת שאינה מכירה בכלל בזכות ישראל להתקיים ומפעילה באופן שיטתי פעולות טרור ולחימה נגד אזרחים בתוך תחומי ישראל.

התחקיר ממשיך לתאר כיצד הדו"ח של "גישה" טעון שישראל שולטת על רצועת עזה באמצעות הפעולות הצבאיות שלה שם וכותב: "מחברי הדו"ח לא מזכירים אפילו במילה אחת את 2127 התקפות הרקטות של הפלסטינים מעזה במהלך השנים 2005 ו-2006...וכאשר ´גישה´ מגנה את ישראל על הפצצת תחנת הכוח של עזה, היא מתעלמת לחלוטין מן ההקשר שהדבר נעשה בתגובה לפשיטת לשטח ישראל בה נהרגו שני חיילים ונחטף שלישי ב-25.6.2006."

"ההשמטות העקביות של העובדות בדו"ח זה חושפות את האג´נדה הבסיסית של ´גישה´ – להביא לדה-לגיטימציה של פעולות ישראל בעוד היא מתעלמת מן ההפרות הפלסטיניות של זכויות אדם. הצגת ישראל בצורה כוללנית כתוקפנית, מבליטה את הדעה הקדומה של ´גישה´, אשר בגינה היא אפילו לא מנסה להתמודד עם השאלה של מידתיות התגובה הישראלית על התוקפנות של יוני 2006 (חטיפת שליט והריגת שני החיילים בשטח ישראל)."

התחקיר מתאר כיצד משתמשת "גישה" בעתירות לבית המשפט העליון ככלי לקידום מטרותיה הנלוזות של סילוף העובדות והצגת ישראל כמדינת אפרטהייד תוקפנית. הוא מביא כדוגמא עתירה לבג"ץ מיום 9.10.06 בעניין סטודנטית פלסטינית מן הגדה המערבית שבאה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבלה אישור שהיה של 6 חדשים "בלבד". "גישה" טענה אז לפני בג"ץ שתחת החוק הבינלאומי חייבת ישראל להתיר לה אישור שהיה ארוך יותר.

"בית המשפט דחה את עמדת המדינה", נכתב בתחקיר "אמר שהיא ´לא הגיונית ואם אין התנגדות ביטחונית, צריך להאריך את אישור השהיה שלה´. המדיניות הישראלית הבסיסית של הליכה לקראת פתרון של שתי מדינות והפחתת התלות הפלסטינית בשירותים של מדינת ישראל לא הועלה כלל בדיון".

"בדומה, בעתירה לבג"ץ, מאשימה ´גישה´ את מדינת ישראל ביישום ´אידיאולוגיה של הפרדה (´אנחנו כאן ואתם שם´) ומשתמשת באנאלוגיה המטעה בעליל עם האפרטהייד של דרום-פריקה...השוואה כוזבת זו מתעלמת אף היא מן ההקשר של טרור פלסטיני ומן הלגיטימיות של התגובה הישראלית". התחקיר מצטט כאן מתוך לשון העתירה של ´גישה´ ואומר: "לשון זו היא הוכחה לצורה בה מקדמת ג´ישה´ את ´אסטרטגיית דרבן´, של בידוד ישראל וחתירה תחת הלגיטימציה שלה, ע"י זיהויה עם האפרטהייד של דרום-אפריקה, בלי לציין את ההקשר של טרור".

"´גישה´ משתמשת תדיר ברטוריקה של אפרטהייד ושימוש מוגבר במנטרה של NGO שעזה עדיין תחת כיבוש, ובכך חוצה את הגבול מביקורת לגיטימית על מדיניות ממשלת ישראל לדמוניזציה שלה."

"גישה" היא אפוא עמותה שמטרתה לסכל את הניסיון של היהודים בישראל להתנתק מן הקשר עם הפלסטינים, ליצור חיץ בדמות גדר הפרדה וע"י התנתקות מדינית ופוליטית מהם, ובכך להגן על אזרחי המדינה מן הטרור הערבי. עמותה זו מנסה לשכנע שלמרות ההתנתקות ישראל היא עדיין הכובש בעזה, ולכן היא לא זכאית להפעיל את מלוא כוחה כדי להגן על אזרחיה מפני התקפות הרקטות ופצצות המרגמה מעזה לעבר יישוביה.

כאשר בוחנים על רקע זה את שיתוף הפעולה לו זוכה, וזכתה גם הפעם, "גישה", מנשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, אשר נענתה לעתירה ודחתה את הקיצוץ באספקת חשמל לרצועת עזה, בצירוף המכשולים ששם בג"ץ כל העת על בנית גדר ההפרדה המיועדת להציל חיי יהודים – מבינים לאיזה תהומות של בגידה ביהודים התדרדרה החונטה המשפטית של ברק וממשיכתו.
 


תזכורת:


''טיהור הנהגת המדינה ממרגלים ובוגדים''

 

"לאחר פרסום הכתבה על פולארד במעריב, נעצר עופר נמרודי (הבעלים של מעריב) למשך 15 חודש".

 
**********************************************************
 

לכתבה המלאה במקור



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה