ברוכים הבאים לבלוג של פילוביץ' שחף
בישראבלוף מגלה פילוביץ שחף לעם ישראל
את כל מה שהתקשורת מקפידה להסתיר

אברי גלעד על הפקרת פולארד: 'בא לרוץ לי-ם ולחנוק מישהו'

Israblof.com ערוץ 2, אסתר פולארד 08.12.2007 22:36
עו''ד דרשוביץ חושף: הסנטור היהודי ליברמן מונע את שחרורו

עו''ד דרשוביץ חושף: הסנטור היהודי ליברמן מונע את שחרורו


"עו"ד דרשוביץ חושף: "הסנטור היהודי ליברמן ועוד 5-6 סנטורים יהודים מונעים את שחרורו של ג'ונתן פולארד" את דבריו אלה, הוא אמר בראיון בשידור חי בחדשות עכשיו בערוץ 2 כשרואיין לרגל קבלת תואר ד"ר כבוד של אוניברסיטת בר-אילן. פרופ' אלן דרשוויץ: החנינה לפולארד היא עניין יהודי פנימי פרופ' אלן דרשוויץ הגיע לארץ לקבל תואר דוקטור לשם כבוד. בראיון בערוץ 2 אמר כי החנינה לפולארד היא עניין יהודי פנימי ויש לפתור את המחלוקת הפנימית לפני שממשיכים במשלוח בקשות חנינה אל הנשיא. לדעתו נעשה לפולארד עוול משפטי גדול. אולם לאחר שכמעט כל הסנטורים היהודים שלחו לקלינטון מכתב נגד החנינה לפולארד, לא ניתן לעשות הרבה מול הנשיא. קודם כל צריך להפעיל לחץ על הסנטורים היהודים בראשם הסנטור ג'ו ליברמן ועוד חמישה סנטורים אחרים שישנו את דעתם השלילית נגד חנינה לפולארד, ורק אחר כך יהיה סיכוי שגם הנשיא ישנה את דעתו ויחון את פולארד. "אל תאשימו את הלא יהודים" להלן דבריו ככתבם וכלשונם בכיתוב שבתמונות". (לחץ/י עם העכבר על התמונה)



ביום שני 3/12/2007 התראיינה אסתר לתוכנית הבוקר עם אברי גלעד בערוץ 2

בראיון סיפרה אסתר על מצבו הבריאותי הקשה של בעלה ועל כך שהוא נמצא בכלא 8047 ימים ללא כל דרישה מצד הממשלה הנוכחית והקודמות מהממשל האמריקאי לשחרר את יהונתן.

אסתר סיפרה על חוסר המעש וההתנכרות של הממשלה כלפי יהונתן חרף היותו סוכן ישראלי שפעל למען המדינה ובשליחותה. אברי גלעד הביע מחאה על "המצב השערוריותי" כדבריו, שהדרישה לשחרורו של יהונתן פולארד איננה נשמעת מספיק וסיים את הראיון באיחול להתבהרות המוח והלב של של מי שאינם עושים דבר למען שחרורו של יהונתן. והוסיף שהדברים הם כה מזעזעים עד ש"בא לרוץ לירושלים ולחנוק מישהו" (למען הסר ספק, דבריו של גלעד היוו מטאפורה ולא קריאה לעשיית מעשה)

---

כיוון שידוע שאברי קורא כאן בפורום אני מבקש לנצל את הבמה ולהודות לו בשמי ובשמם של עוד רבבות אזרחים על ההתייחסות הכנה לדברים.

טוב שיש בתקשורת הישראלית גם אנשים כנים שמוכנים לומר את האמת ולדרוש שיעשה צדק גם אם זה אומר לקרוא לממשלה לדרוש התנהגות מוסרית והוגנת מ"ידידתנו הגדולה" ושמבינים שהבעייה היא לא בארה"ב אלא כאן - במח ובלב שלנו ושל ההנהגה שלנו.

אני בטוח שאם תפעיל את השפעתך גם בתוך הברנז'ה נוכל להגיע מהר יותר למצב שבו אי אפשר יהיה לומר עוד שישנם אזרחים בישראל שגורלו של סוכן ישראלי שפעל למען המדינה ובשליחותה איננו נוגע לליבם.

תודה! הרוב הדומם מודה לך!

 

כתב ההגנה של אלן דרשוויץ = מדינת ישראל !!  

 
 
"הארץ" באינטרנט, 12.12.03, 10:42 מאת חיים הנדוורקר

הוא משוכנע ששום מדינה לא פעלה טוב יותר מבחינה מוסרית בענייני עינויים, חיסולים ממוקדים, צנזורה ושאר עניינים. המשפטן האמריקאי היהודי המבריק יוצא להגן על כבודה של ישראל דרשוויץ. מפריך את טענות המתנגדים אחת לאחת הפרופ' אלן דרשוויץ, אחד הפעילים הבולטים למען זכויות האדם בארצות הברית, משוכנע שישראל היא אחת המדינות שבהן ההקפדה על זכויות האדם היא מהגבוהות בעולם.

נכון, לפעמים נעשים בה מעשים שלא ייעשו; נכון, לפעמים נהרגים אנשים על לא עוול בכפם, וגם לו יש לפעמים ביקורת על מה שקורה בארץ, אבל בסך הכל, מבחינת מצב זכויות האדם, ישראל, בהתחשב במצבה הפוליטי והצבאי, מקבלת אצלו ציון גבוה יחסית.

דרשוויץ משוכנע ששום מדינה לא פעלה טוב יותר מישראל מבחינה מוסרית בשורה של נושאים בעייתיים כמו עינויים, חיסולים ממוקדים, צנזורה ושאר עניינים שיקפיצו ממקומו כל אדם הרגיש לזכויות אדם.

אפילו בעניין בעייתי ורגיש כמו עינויים של פלשתינאים מצבה של ישראל טוב יחסית לארצות הברית, וודאי שביחס למצרים וירדן. בית המשפט העליון בישראל קיבל, למשל, החלטה כי אין מקום להשתמש בכוח קיצוני בחקירות, והוא נכון להתערב בתביעות הנוגעות למקרים של עינויים.

"האמריקאים, לעומת זאת", הוא אומר, "משתמשים היום בגוונטנמו ביי (מחנה המעצר בקרבת קובה שבו מוחזקים החשודים בטרור - ח"ה) בשיטות שבג"ץ אסר אותן. בעוד שבישראל החל הוויכוח על העינויים לפני 15 שנה, ארצות הברית רק מתחילה להתווכח בנושא, אך לא באופן הגון; מתווכחים על זה כאילו זה לא קורה באמת".

"אסור שאף אדם יענה אדם אחר", הוא אומר, "אבל להוציא מן הכלל את ישראל ולהאשים אותה בעינויים - בעוד שירדן ומצרים גרועות הרבה יותר, ארה"ב בוודאות לא טובה יותר ואולי אף גרועה יותר, ואנגליה היתה לפחות בעבר גרועה יותר - זה לא הוגן. אם תשאל בקמפוסים בארה"ב אילו מדינות עוסקות בעינויים, שמה של ישראל יעלה ראשון".

בימים אלה נמצא דרשוויץ בעיצומו של קמפיין להצלת כבודה של ישראל. באחרונה ראה אור ספרו "ישראל - כתב הגנה" (הספר יתפרסם בארץ בקרוב בהוצאת מטר עם הקדמה של עוזי ארד), וכשמו הוא כתב הגנה על ישראל על רקע המסע האנטי ישראלי בעולם. הוא החליט לכתוב את הספר לאחר שבאוניברסיטאות ברחבי העולם החל מסע אנטי ישראלי, ובכלל זה נגד השקעות בישראל, שתוארה כמדינה שטנית. דרשוויץ התרשם שלהרבה מתומכי ישראל אין הידע והרקע ההיסטורי המתאים כדי להתמודד עם הטענות האלה.

הספר של דרשוויץ, שיגיע בשבוע הבא לישראל כדי להרצות בכנס הרצליה של המרכז הבינתחומי, מכיל 32 פרקים קצרים. כל פרק כולל קביעה של מתנגדיה של ישראל - ישראל היא מדינה גזענית, ישראל היא מפירת זכויות האדם הגדולה בעולם, ישראל היא מדינה קולוניאליסטית ואימפריאליסטית בת השוואה לדרום אפריקה - ודרשוויץ, פולמוסן מבריק, משיב מלחמה שערה, ומפריך את טענות המתנגדים אחת לאחת בצורה משכנעת.

דרשוויץ, משפטן ופרופסור למשפטים בהרווארד כתב עד היום 15 ספרים ששניים מהם עובדו לסרטים, וטיפל בשורה של מקרים בולטים בתחום זכויות האדם. ספרו האחרון מחולק באוניברסיטאות, ארגונים יהודיים מגבשים תוכנית לחלק לכל ילד יהודי המסיים את התיכון עותק ממנו, נציגויות ישראליות רכשו מספר רב של עותקים ממנו ובקורס הדרכה בתחומי הסברה לאנשי משרדי הממשלה שהתקיים באחרונה בניו יורק שימש הספר כחומר עבודה בסיסי.

"הייתי שמח אם לא הייתי צריך לכתוב את הספר הזה", אומר דרשוויץ. "הייתי מעדיף שלא להיכנס לעימות עם אדוארד סעיד ונעם חומסקי, אלא לשוחח עם פלשתינאים וישראלים מתונים על עתיד השלום. אבל עד שהאשמות השווא הזדוניות הללו, המהוות מכשול לשלום, יסולקו, צריך להתמודד במערכה הזאת".

דרשוויץ מבהיר כי הספר אינו מיועד לאלה שגיבשו דעה נגד ישראל. הוא אמור לתת למתונים הפרו ישראלים, שחשים שיש להם ביקורת נגד ישראל בנושאים שונים, "היתר" לבקר את ישראל, בלא לבקר את זכותה להתקיים. קהל יעד נוסף של הספר הוא הציבור הרחב בארה"ב, הפתוח בדעותיו ופונה מעט לכיוון השלילי כלפי ישראל. הם שמעו הרבה דברים רעים על ישראל אבל הם לא מכירים, על פי דרשוויץ, את העובדות.

לגל העוינות כלפי ישראל, אין, לדבריו, הסבר אחד. "למשל, צרפת שהיתה המדינה התומכת ביותר בישראל לפני 1967. האנטי ישראליות שם באה מלב העולם האקדמי, שהוא באותה מידה אנטי אמריקאי; מדרום צרפת שם יש אוכלוסייה מוסלמית גדולה החשה שנאה לישראל וליהדות; ומרגשות אשם בכל הנוגע לשואה ושיתוף הפעולה עם הנאצים. הצרפתים אומרים לעצמם שגם היהודים רעים, וזה אמור להקל עליהם את רגשות האשם סביב שיתוף הפעולה שלהם עם הנאצים".

בשנים האחרונות נשמע יותר ויותר הטיעון כי הרגשות האנטי אמריקאיים הם תוצאה של מדיניותה החיובית של ואשינגטון כלפי ישראל. אבל על פי דרשוויץ, השנאה האיסלאמית לאמריקה אינה נובעת מהשנאה לישראל. כאשר בן לאדן פוצץ את מגדלי התאומים הוא לא עשה זאת בגלל ישראל, הוא אומר. אמריקה שנואה כי היא גדולה וחזקה, כי היא מייצאת את התרבות שלה, את הדמוקרטיה, לעולם. ישראל נתפשת כבעלת בריתה ולפיכך השנאה כלפיה גוברת. וזו הסיבה לכך שיש, לדעתו, הבדל משמעותי בתחושות אנטי ישראליות בעולם המערבי, לעומת המתרחש בארה"ב.

מצבה של ישראל קשה במיוחד בקמפוסים. דרשוויץ מעריך כי אחוז המתנגדים התקיפים לישראל הוא כיום 20%-15%; אחוז התומכים בישראל דומה פחות או יותר. ובכל זאת, יש הבדל משמעותי אחד - המתנגדים לישראל הם קולנים, הפרו ישראלים, לעומת זאת, הם קבוצה שקטה. לפעמים סטודנטים פרו ישראלים משמיעים קול, אבל הפרופסורים שומרים על שתיקה.

ייחודו של דרשוויץ, לדבריו, בכך שהוא פרופסור בכיר המוכן לדבר בקול רם למען ישראל. מעט מאוד מהפרופסורים תומכי ישראל אומרים מה שהם חושבים. דעותיו, הוא מדגיש, מקובלות על פרופסורים אחרים באוניברסטאות, אבל הם נתלים בתירוץ שהסכסוך הישראלי-הערבי אינו תחום ההתמחות שלהם. לעומת זאת, בצד של האנטי ישראלים גם פרופסורים לפסיכולוגיה, שירה או מחשבים מוכנים לדבר.

חלק מהבעיה, אומר דרשוויץ, הוא מספרם הגדול של אנשי אקדמיה ישראלים המבטאים דעות אנטי-ישראליות תקיפות. רבים עושים זאת מסיבות אנוכיות - מטרתם לקבל מינויים ולתפישתם, הדרך היחידה להגיע לכך היא להיות ביקורתיים כלפי ישראל. היחידים שמצטטים אותם בעיתונות הם מבקרי מדיניות ישראל. יש גם קבוצה אחרת, מוסיף דרשוויץ, של ישראלים הכותבים מישראל ומותחים עליה ביקורת חריפה, וזו נופלת על אוזניים קשובות.

"כשאני מתווכח עם אנשים, הם מפנים אותי לדברי הפרופסורים והכותבים מישראל. זה מקשה עלי. העובדה שהם ישראלים, אין פירושה שהם צודקים ממני. כשאני מתווכח עם פלשתינאים הם אומרים לי, אני מקווה להתווכח עם ישראלים משום שהם יותר בצד שלנו ממך".

יריביו של דרשוויץ יגידו שיש לו אגו מנופח, שהוא רודף פרסום. אבל אף שהצליח לפרוץ את חומות מגדל השן האקדמי וליהפך לאישיות מוכרת באמצעי התקשורת, שמר על רמה גבוהה של יושרה, וההערכה אליו, בעולם האקדמי בארה"ב כמו מחוץ לו, גבוהה. בהרווארד הוא נחשב למרצה מבוקש בקרב הסטודנטים.

הוא נשוי בפעם השנייה, יש לו שלושה ילדים - אלון, ג'מין ואלה - ומתגורר בקמברידג' בקרבת האוניבסיטה. בין עבודות האמנות בביתו אפשר למצוא עבודות של אמנים ישראלים, למשל, ראובן רובין. בחדר השירותים מונחים ספרים שכתב, ובכלל זה הגרסה העברית ל"חוצפה" ו"האם הטרור ינצח". השיחה עמו מעוררת בבן שיחו תחושה כי ישראל אינה כה רעה. לספר שלו יש אפקט דומה, ולו זמני.

לדבריו, ב-75 שנות הסכסוך של המלחמה עם הפלשתינאים, מטבח חברון ב-1929, לא היתה מדינה שהרגה כל כך מעט אזרחים מאויביה כמו ישראל. עדיין מלמדים על מלחמת 1967 בבתי ספר צבאיים ברחבי העולם, בין השאר משום שישראל ניצחה וספגה מעט נפגעים בקרב האזרחים. גם באינתיפאדה ישראל מואשמת שהרגה 3,000 פלשתינאים לעומת 750 ישראלים שנהרגו (שוכחים, הוא מדגיש, שישראל בעצם גם הצילה אלפים מאזרחיה בפעולותיה נגד הטרור). העולם, וארה"ב בתוכו, יכול ללמוד מישראל על הדרך שבה חיילים ישראלים מחונכים על טהרת הנשק. כך, ארה"ב לומדת מישראל איך להשתמש בפצצה מסוימת שתגרום מינימום פגיעה באזרחים.

דרשוויץ רואה באופן חיובי, למשל, דיווחים בעיתונות הישראלית על מצוקתם של הפלשתינאים וזו דוגמה מבחינתו לרמה המוסרית הגבוהה של ישראל. "ישראל", הוא אומר, "עשתה דבר ייחודי בהיסטוריה של המלחמה. היא האנישה את האויבים שלה. אין מדינה אחרת שבה מדווחים על הסבל של האויבים שלה. לא ראיתי שכתבו על הסבל של האוכולוסייה המקומית במלחמות עיראק ואפגניסטאן. בשבילנו לאויב אין פנים".

הוא מבין את מצוקתם של ישראלים ויהודים מתונים. ובכל זאת, הוא מבקש להזכיר "שכשישראלי מבקר את ממשלת שרון ברור לו שאפילו בישראל של ממשלת שרון יש יותר חירויות אדם וחופש ביטוי מאשר בהרבה מקומות בעולם. בית המשפט העליון בישראל, הוא מדגיש, הוא מהטובים בעולם. מעמדו חזק בכל הקשור לאכיפת החוק במצבים צבאיים. אין עוד מקום, אפילו לא בארה"ב, שבו בית משפט עליון מתערב בעיצומה של פעולה צבאית.

במושגים אמריקאיים נחשב דרשוויץ לליברל ושמאלן. במונחים ישראליים יש שעלולים לשייך אותו לימין. לדבריו, במושגים ישראליים הוא שמאלני וגם אם היה ישראלי, היה משתייך לשמאל המתון - אי שם בין אהוד ברק לשמעון פרס.

"אני פרו פלשתינאי ומאמין בפתרון של שתי מדינות זו לצד זו. התנגדתי לכיבוש עוד ב-1967. תמיד חשבתי שישראל עשתה טעות כשלא קיבלה את תוכנית אלון ולא ביצעה התאמת גבולות לאחר המלחמה באופן חד צדדי בהתאמה עם החלטה 242. ישראל והאו"ם שגו אז כשלא הבינו את ההבדל בין כיבוש אדמה לבין כיבוש של בני אדם. אבל גם אמריקה עושה שגיאות וזה לא גורם לי להגיד שאין לה זכות קיום".

על השאלה, כיצד קרה שהוויכוח על השטחים נהפך שוב לוויכוח על זכות הקיום של ישראל, משיב דרשוויץ, כי "הנושא הזה תמיד היה על הפרק. זה היה הטיעון של סעיד. זה היה הטיעון של חומסקי ובאופן בסיסי זה היה הטיעון של אש"ף. עכשיו, כשישראל נהפכה ללא פופולרית, חוזרים מתנגדיה ביתר שאת לרעיון של פתרון של מדינה אחת. אף פעם לא היה זמן שבו היו רגשות כל כך אנטי ישראליים כמו עכשיו וזו הזדמנות לאויביה של ישראל לקרוא לפתרון של חיסולה באמצעים חוקיים. הפתרון של מדינה אחת נכשל בלבנון, ביוגוסלוויה, בהודו ובפקיסטאן".

ואולי ישראל גם אחראית למתרחש? "אנחנו מצויים במצב של סערה מושלמת. שרון נמצא בקטגוריה אחת עם ג'ורג' בוש. הוא לא מייצג את הפנים הטובות ביותר של ישראל בקהילה הבינלאומית. אבל אני חושב שהיו תחושות דומות כלפי ישראל גם אם ברק או פרס היו ראשי הממשלה בישראל. קשה להגיד איך היה העולם נראה אם רבין היה חי היום, אבל מה שחשוב באמת זה ערפאת. כל עוד הוא חי לא יהיה פתרון (אין פירוש הדבר שישראל צריכה להרוג אותו). שמעתי מקלינטון, ומבכירים אמריקאים אחרים, שערפאת היה המכשול העיקרי היחיד בקמפ דייוויד.

"בנוגע לשרון - הוא התגלה כראש ממשלה טוב יותר ממה שמבקריו טענו. הוא חזר ואמר כי יש מקום לוויתורים טריטוריאליים ולפתרון של שתי מדינות. הוא עבר הרבה יותר למרכז מאשר ערפאת. הוא נכשל בשמירה על גישה חיובית כלפי אירופה. עם זאת, לא נכון להאשים אותו במתרחש באירופה. את האשמה צריך להפנות כלפי גורמים אחרים, למשל, הוותיקן. האפיפיור סירב ללחוץ יד להומוסקסואל או לרופא המבצע הפלות מסיבות מוסריות, אבל זה היה בסדר מבחינתו לחבק טרוריסט. וזה שולח מסר חזק שטרוריזם הוא בסדר. אבל יש הבדל ברור בין טרור לבין מה שישראל עושה כשהיא מנסה לפגוע בטרוריסטים ואגב כך היא פוגעת באזרחים. אי אפשר להקביל בין השניים.

"אם לא הישראלים", אומר דרשוויץ, "גורלם של הפלשתינאים היה היום כגורלם של הכורדים. אין מדינה ערבית אחת שאכפת לה מהפלשתינאים, חוץ מהעובדה שהם לוחמים בישראלים. הדבר הכי טוב שקרה לפלשתינאים זה שהם תחת כיבוש ישראלי. כאשר הם היו תחת כיבוש ירדני או מצרי לאיש לא היה אכפת מהם. הכורדים חיים שנים רבות תחת כיבוש ולאף אחד לא אכפת מהם; הטיבטים חיים תחת כיבוש, ולאף אחד לא אכפת להם. זה לא שהעולם הוא נגד כיבוש. העולם הוא נגד כיבוש ישראלי".

לדברי דרשוויץ, התנהגות העולם כולו מעודדת את הטרור. "צריך להבהיר שטרוריזם הוא נשק התקפה שהפלשתינאים בחרו בו (הטיבטים, למשל, לא משתמשים בטרוריזם), משום שטרור הוכח כנשק יעיל. הפלשתינאים יכולים לרצוח 20 ישראלים ולצפות שישראל תגיב, לפעמים תגובת יתר. ואז העולם יגנה את ישראל. מבחינתם זה ניצחון. האנשים בעולם המגנים את ישראל יש להם דם על הידיים. כשערפאת החליט לצאת לאינתיפאדה לאחר מפגש קמפ דייוויד, הוא ידע שישראל תגיב ושהעולם יגנה אותה.

ערפאת בעיניו הוא טרוריסט, האחראי ליותר מיתות מאשר בן לאדן. "סירבתי שלוש פעמים ללחוץ את ידו. בשבילי ללחוץ יד לערפאת זה ללחוץ ידיים באופן מודע עם רוצח".

מה דעתך על חיסולים ממוקדים?

"אני לא מצדיק חיסול כדרך פעולה לאחר שהפשע כבר בוצע. אני מעדיף את מה שעשו לאייכמן: הביאו אותו למשפט בישראל. אבל במקרים מיוחדים אני מקבל חיסול ממוקד, למשל המהנדס, טרוריסט אקטיווי, המתכנן מעשי טרור קשים. אי אפשר לעצור אותו, אך אפשר להרוג אותו בלא לפגוע באדם אחר".

ומה בנוגע להריסת בתים?

"זה לא מוסרי להרוס בית של אדם חף מפשע. במקרה שהמשפחה של טרוריסט לא ידעה על מעשיו, יש לי ביקורת על הריסת הבית. לדוגמה, במקרה של האשה שפוצצה את עצמה בחיפה. נראה שהוריה לא ידעו, כך שאני לא תומך בהריסת הבית".

הריסת בתים היא גם מעשה מטופש מבחינה תדמיתית, לדבריו. "היה מועיל יותר להטיל קנסות קשים על האנשים האלה, לקחת כסף מחשבונות הבנק שלהם, אולי אפילו לאסור אותם. ברגע שהורסים להם את הבית הם נהיים גיבורים".

קמברידג'


 

עכשיו הזמן! לפני שיהיה מאוחר! www.FreePollard.org

 


לכתבה המלאה במקור



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה