ברוכים הבאים לבלוג של פילוביץ' שחף
בישראבלוף מגלה פילוביץ שחף לעם ישראל
את כל מה שהתקשורת מקפידה להסתיר

נשיאת בית משפט העליון דורית בייניש והכלבלב/מנהל בית המשפט משה גל - סותמים פיות למבקרים את השחיתות במערכת המשפט...

פילוביץ שחף 29.03.2009 13:08
"תחקיר קשה נגד דורית בייניש" (לחץ/י על התמונה)

"תחקיר קשה נגד דורית בייניש" (לחץ/י על התמונה)


"בייניש מעולם לא הייתה שופטת בבתי משפט השלום או המחוזי. חוסר ניסיונה של בייניש בשפיטה, העובדה שהיא מונתה כנשיאת בית המשפט העליון אך ורק בגלל הוותק שלה (היא אף לא מותנה למשנה לנשיא) בנוסף לאופי הנקמני שלה משחקים לידיו של שר המשפטים דניאל פרידמן, אשר "עושה לה בית ספר" כשהוא מעביר בחקיקה רפורמה מקיפה ביותר בבתי המשפט תוך קיצוץ כנפיה של בייניש. אהרן ברק השאיר אחריו יורשת אפורה ובינונית, ככל הנראה על מנת שמורשתו ופסיקותיו לא יבוטלו לאחר פרישתו. ספק אם הוא חזה שבייניש, בת טיפוחיו, תדרדר את אמון הציבור בבתי המשפט ככלל ובבג"ץ בפרט לשפל שלא נודע כמוהו". (ארץ ישראל שלנו, 26.09.08)



מנהל בתי המשפט ודורית ביניש מאמצים את השיטות של החמאס, סטלין וסדאם חוסיין: מבקשים לסתום את הפה לאזרחים שמביעים ביקורת על שחיתות במערכת המשפט

אריק באך 09.03.2009 10:09

האזרח המושלם לשיטת ביניש: רק משלם לה את משכורת העתק, חשבון ההוצאות והקומבינות, ולא שומע, לא רואה ולא מעז להתבטא


משה גל (שופט שמונה בקומבינה למנהל בתי המשפט, למרות שאיננו מנהל מקצועי) פנה ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה בבקשה לפעול נגד ביקורת חריפה על שחיתויות של שופטים באינטרנט (גם בבלוג הזה, שעסק במשה גל ישירות). כדאי למשה גל הזה להרחיב קצת את אופקיו לפני שהוא מטפס על מדרון תלול. את ביניש (ולחלופין את עדנה ארבל) כינו -ולא בלי בסיס מוצק ומוצדק- שקרנית, רמאית ונוכלת (וגם אם חלקם בלשון מכובסת יותר) - גם עיתונאים ומשפטנים בכירים מאוד במיין סטרים. יואב יצחק, לדוגמא. בן דרור ימיני, לדוגמא. אמנון רובינשטיין, לדוגמא. אמנון דנקנר, לדוגמא. בועז אוקון, לדוגמא. ועוד הרבה משפטנים בכירים, ובהם אפילו שר המשפטים של מדינת ישראל, פרופ' דניאל פרידמן. כדי להשתיק ביקורת על שחיתות כדאי אולי למנהל בתי המשפט לייעץ לביניש לא להשתיק עיתונאים (וממילא בלוגרים) אלא פשוט לנהוג ביושר. זה הרבה יותר נכון מלנסות להלחם באינטרנט. שייעץ לה פשוט למנות שופטים באמצעות מכרז פתוח ושוויוני לכל עורכי הדין, לבער מהמערכת שופטים בעלי עבר פלילי (כמו עדנה ארבל) ולמנות לתפקיד מבקר מערכת המשפט אדם שהוא חיצוני עצמאי ובלתי תלוי. לא פיקציה, בובה על חוטים שהיא בשר מבשרה של המערכת. זו עצה הרבה יותר נבונה ומעשית מלנסות לסתום את הפה לאזרחים ולהשאיר להם להתבטא נגד השחיתות במערכת המשפט רק באמצעים אחרים. סתימת פיות אינה דרך להמנע מזילות. התנהגות נאותה היא הדרך לפתח כבוד. כבוד לא קונים בכוח, אלימות וכפייה. זה תמיד, ובכל מקום בעולם ובהיסוריה, נגמר תמיד רע, וכשידו של הדיקטטור בתחתונה. בולשביקים - נמאסתם!




מעוות שיודעים מהו, יכולים לתקנו. מעוות שאין יודעים מה הוא, היאך אפשר לתקנו?   (ש"י עגנון).

בג"צ בראשות כבוד הנשיא מאיר שמגר קבע:
"התהליך הדמוקרטי מותנה [...] באפשרות לקיים ליבון גלוי של הבעיות, העומדות על סדר היום של המדינה, ולהחליף דעות עליהן בצורה חופשית. בבירור ובליבון האמורים ממלאים כלי התקשורת ההמוניים תפקיד בעל חשיבות ראשונה במעלה. הם המאפשרים פירסום משמעותי ברבים של מידע, על כל תחומי החיים, מה שהופך אותו לנחלת הכול, והם כלי מרכזי להסברת תורות והשקפות ולוויכוח הציבורי הפתוח עליהן."   (בג"צ 372/84 קלופפר-נוה ואח` נ` שר החינוך והתרבות ואח`, פ"ד לח (3) 233, בעמ` 238) ועוד אמר: "מתן האפשרות וההזדמנות להשמיע ביקורת על פועלם של השלטון ומוסדותיו הוא עיקר שאין בלעדיו לקיום משטר דמוקרטי תקין. לא אחת נתקל האזרח באטימות, בהתנשאות גבאית ואף בגרוע מזה. קיומה של ביקורת יעילה וחופשית על רשויות הציבור הוא שירות חיוני לשם תיקון המעוות".

"קיימת סכנה כי בית המשפט לא יהיה קנאי לעשות צדק במקום שסדרי הדין שלו אינם נתונים לביקורת ציבורית מלאה. זה יתכן תמיד ואין זו תשובה מתאימה לומר כי אפשר תמיד לבטוח בשופטים"  (השופטים יצחק אולשן, ש"ז חשין ושמעון אגרנט).

"עם כל הכבוד לשופטת המלומדת, אין היא זקוקה להגנת החוק הפלילי על כבודה. אם יוצא לפעמים שהשופט סובל ביקורת בלתי מוצדקת - הרי זהו מחירה הבלתי נמנע של הדמוקרטיה"  (השופט משה עציוני). ובפסק דין אחר קבע השופט עציוני: "רק במדינה טוטליטרית אין האזרח מעז לבקר את בתי המשפט".

"השופטים בישראל מצטיירים כמי שמנסים לנטרל את הביקורת על-ידי ניטרולו של המבוקר. יש להם שיטת השתקה אלגנטית ויעילה: להתלונן על 'זילות בית המשפט' ו'העלבת עובד ציבור'. נוצר הרושם העגום שישנם אצלנו שופטים החרדים לאגו וליוקרה שלהם (או של עמיתיהם) הרבה יותר מכפי שהם חרדים לחיי אדם"  (משה נגבי, 'מעריב').

טענה אחרת אומרת שבירור הפרשה מחדש עלול להמיט אסון על המדינה. את המיסטיקה הזו לא הבינותי מעולם. מהו בעצם, סוד האסון האפשרי שהמדינה היא כה שבירה לעומתו? להפך, אם אנו ניצבים בפני ביקורת רצינית, אי-בירורה הוא שגיאה. קשה להחביא ביקורת בתיבת פנדורה, שכן טבע התיבה שהיא מגרה את הדמיון ואינה שומרת על הפיקדון. אני סבור שדוד בן גוריון לוחם במקרה זה מלחמה עקרונית נמרצת, ולמולה נראים לי שיקולי יוקרה כבלתי משכנעים  (שמעון פרס, 'הארץ' 9.7.65).

לא נשתמש באיסור הזילות כאמצעי להגן על כבודנו. הכבוד הזה צריך להישען על יסודות מוצקים יותר. גם לא נשתמש באיסור על מנת לדכא את מבקרינו. מה שמוטל כאן על כף המאזניים חשוב יותר מכבודנו - וזו זכותו של כל אזרח להגיב תגובה הוגנת, ואפילו בוטה, על כל נושא שיש בו עניין ציבורי  (הלורד דנינג).

"תחת לבקר דעותינו מצד תכנן ולהראות לנו טעוּתנו בראיוֹת מן ההגיון והמציאוּת, הם אומרים לבטל אותנו על ידי שמות מפורסמים, להטיל אימה עלינו, בהראותם עד כמה רחוקים אנו בדעות מאחינו שבמערב וחכמיהם. ולא ישׂימו אל לבם, כי בין אנשי מלחמתם אלה החדשים ישנם רבים היודעים גם הם פרק בהשׂכלת המערב, היודעים איפוא גם הם, כי פעמים שגם 'פרופיסורים' מדבּרים דברים שאין להם שחר וגם 'חברי אקדמיות' מחזיקים בדעות ישנות שאין להן מעמד עוד..". (אחד העם)

באפריל 1995 הורשע הסטיריקן עמוס קינן בזילות על שהתבטא במילים "בוטות" שלא היו בוטות בכלל ("מעורר חלחלה", "משמעות ברברית") על החלטות של שופטים שהקלו באופן חריג עם יהודים שביצעו מעשי נקם ואלימות כלפי פלסטינים. הוא נדון לקנסות ולהתחייבות כספית שלא לעבור על העבירה למשך שנתיים. בית המשפט קבע, כי העובדה שהביקורת היתה מבוססת, אין בה משום הגנה לנאשם אם סגנונו איננו אדיב. 

דומני שאין צורך להבהיר כי השופטים שקבעו את זה הם לא רק מטומטמים, אלא בעיקר מושחתים ואוייבי שלטון החוק, הדמוקרטיה והמנהל הציבורי התקין, שביקורת חופשית לגמרי היא נשמת אפו.  המילים הללו של קינן היו מוצדקים, ומהווים ביקורת חוקתית לחלוטין וחיונית ביותר. הרי אם שופט נוהג בצורה שערורייתית או חלילה מושחתת, ולעיתונאי (וממילא גם בלוגר) מידע מבוסס על התנהגותו, איך שוחרי מנהל תקין מנסים למנוע פירסומים ביקורתיים על כך, גם אם נוסחו במילים בוטות, על פי סגנונו של הכותב (על טעם וריח אין מה להתווכח) ועל פי חומרת המעשים של השופט שברור שכל איזכור שלהם יפגעו באותו שופט ובמעמדו בעיני הציבור?  

אז מה אם לומר על השופטת הילה כהן שהיא זייפנית זה לא אדיב? אבל זה נכון ולכן זה חוקי!
אז מה אם להגיד על השופטת אסנת לאופר שהיא מותחתת שמעורבת בפרשיית שוחד? זה אמנם לא אדיב אבל זה נכון, ולכן זה חוקי!
אז מה אם להגיד על השופטת עדנה ארבל שהיא רמאית שהתחזתה במרמה לבעלת תואר שני שלא היה לה? זה לא אדיב אבל זה נכון ולכן חוקי!
אז מה אם להגיד על השופט סטיב אדלר שהוא השתמש במרמה ושלא כדין בתואר דוקטור? זה לא אדיב אבל זה מדוייק!
אז מה אם להגיד על השופט יעקב קדמי שהוא שיקר בעדות בבית משפט (בפרשת עמוס ברנס)? זה אולי לא אדיב אבל זה מדוייק ולכן חוקי!
אז מה אם להגיד על השופטת ביניש שהיא הפרה אמונים וביצעה המרדה והסתה הן בפרשת אבישי רביב נגד רבין, והן כיום כנגד פרידמן? זה מדוייק ולכן גם אם זה לא אדיב, זה חוקי!
אז מה אם להגיד על השופטת דליה מארק-הורנצ'יק שהיא עשתה קומבינות מאחורי הגב של המתדיינים ובניגוד לחוק עם עד מומחה שמונה מטעמה ובניגוד לחוק? זה אמנם לא אדיב אבל זה מדוייק ולכן זה חוקי!

ויש עוד דוגמאות הרבה.

המנעותו של בית המשפט מלהפעיל את הסמכות שהוא טוען שיש לו, לבטל חוק שהוא בלתי חוקתי בעליל כמו החוק הזה, והתחמקותו הבלתי סבירה באופן קיצוני להמנע מלהורות על בטלותה של עבירת הזילות המקנה לשופט מעמד מועדף על-פני האינטרס הציבורי למלחמה בשחיתות השלטונית ולחופש הביטוי, ובמובדל מממלאי תפקידים ציבוריים אחרים ובכירים מהם (נשיא המדינה, ראש הממשלה, ראש המוסד והשב"כ, והמוני עובדי ציבור חיוניים יותר משופט, וחשובים יותר משופט) - הנה פסולה וגובלת בהפרת אמונים ובגידה בדמוקרטיה וביסודות החופש והכלים האלמנטריים ביותר למנהל התקין.

"יש סיכוי לכניעה מרצון ממושכת למנהיגים יחידים ולתופסי השילטון בכוח הזרוע. האנשים חדלו להאמין בעקרונות; אבל הם עשויים להאמין, לזמן מה, במושיעים. לפיכך תשוב הסמכות ותזקוף את ראשה במאה ה- 20 הנפלאה, ויהיה זה ראש נורא"  (בורקהרט, 1872).

"לא שלטון העם היוזם משטר אימים, כי אם שלטון של בני-אדם השרויים הם עצמם בתוך אימה"  (אנגלס, במכתבו למרכס).



ביניש מגלגלת עיניים ומאשימה את המראה במראה המכוער שהיא משקפת








הסוכן הזה, אבישי רביב, פעל בשליחות של ביניש להסית לרצח רבין, להוציא עליו דין רודף ולהציגו כבוגד עם כאפייה של טרוריסט.
והכל למה? כי רבין התנגד למינוי של ביניש לעליון. ואז הוא נרצח בהצלחה על ידי שותפו של רביב, ואהרון ברק ניצל את ההלם הציבורי ומינה את ביניש לשופטת במחטף,
תוך ניצול מכוער של התדהמה והצער שאחזה בעם כולו. ולזה הם קוראים מנהל תקין...





כולם התקיפו את אולמרט בפרשת טלנסקי
אבל איך זה שקיבל את הכסף מטלנסקי והיה מורשה החתימה בחשבון הבנק הישראלי של העמותה של טלנסקי בארץ -יחזקאל ביניש- לא נחקר בכלל?





בתמונה: אהרן ברק מסתודד עם העבריין יחזקאל ביניש




"ברי לכל, שמיליוני הפועלים העובדים בבתי החרושת ומהווים את הפרולטריון, אינם מחזיקים בשלטון. בין סיסמתו של המישטר הסובייטי שהוא דיקטטורת הפרולטריון, לבין מציאותו של אותו משטר, שהוא שלטון מוחלט של המפלגה, נפער פער גדול בהרבה מהקיים בפועל"  (רמון ארון).



הנ"ל כתבה שער ענקית של אמנון דנקנר, על "אסכולת בית הזונות" של... דורית ביניש וכנופייתה.
אינני מסכים לכל האמור בכתבה הזו, אבל את אמנון דנקנר איש לא עצר, לא חקר ולא הגישו נגדו כתב אישום. ובצדק.
הביקורת שלו הייתה אולי בוטה, אבל לגיטימית מאוד. המעשים של ביניש היו חמורים יותר, וגרמו נזקים להמוני חפים מפשע,
נזקים חמורים הרבה יותר מזוטי הדברים שמשה גל נטפל אליהם






בתמונה: השופט משה גלעד. ביניש תפרה גם לו תיק, והעלילה עליו עלילות שיקריות בועדה למינוי שופטים, במטרה לסכל את מינוי. לאחר שהשקר שלה נחשף, היא חזרה בה בבושת פנים והמינוי של עורך הדין המוכשר והחף מכל חשד הזה, עבר בהצלחה. את ביניש איש לא העמיד לדין על נסיון לקבל דבר במרמה, ועל דיבה ולשון הרע.




אבל לא צריך ללכת רחוק בכלל. הנה ראיון של הממונה על דורית ביניש, שר המשפטים של מדינת ישראל, חתן פרס ישראל למשפט ופרופסור - דניאל פרידמן:







 



המוקר לסריקה: http://halemo.net/tmp2/20080222x00yedioth.htm



השופטים נאבקים על שמם הטוב - גם בחיפושים בגוגל
06:54 |  09.3.2009   מאת נורית רוט  

>> הנהלת בתי המשפט החליטה לצאת למאבק על שמם הטוב של שופטיה. המאבק, שאותו מוביל באחרונה מנהל בתי המשפט, השופט משה גל, כולל לא רק נקיטה בהליכים משפטיים בבית משפט ומעקב אחר הפרסומים על שופטים בעיתונות הכתובה, אלא גם הרחבה של האכיפה על הפרסומים הנעשים באתרי האינטרנט.

ל-TheMarker נודע כי גל פנה באחרונה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ולפרקליט המדינה, משה לדור, בבקשה לנקוט בפעולה כלפי פרסומים פוגעניים באתרי אינטרט שונים, שעוסקים בשופטים.

הפנייה נעשתה בעקבות פרסום ביולי 2008 באתר "נקיים" אודות השופטת יעל בלכר מבית משפט השלום בראשון לציון. הפרסום עסק בפסק דין שניתן על ידה במסגרתו קיבלה באופן חלקי תביעה על פי חוק איסור לשון הרע וחייבה את הנתבע בפיצוי בסך 15 אלף שקל ובשכר טרחה בסך 5,000 שקל. בפרסום, שמטבע הדברים אינו מסגיר את העומד מאחוריו, מואשמת השופטת בשחיתות ובקבלת כספים "מתחת לשולחן".

גל הביא את הפרסום באתר לידיעתו של מזוז, וכתב לו: "אנו סבורים שהגיע העת לנקוט בפעולה כלפי פרסומים מעין אלה באינטרנט. נראה שיש ליתן את הדעת למידת הפגיעה בערוץ תקשורת זה, שאינו בגדר פרסום חד פעמי כמו העיתונות הכתובה או התקשורת האלקטרונית. מאמר כזה יכול להישאר חשוף לעיני הציבור חודשים". נראה כי בהנהלת בתי המשפט הבינו כי הזירה האינטרנטית חשובה במאבק להשבת אמון הציבור במערכת המשפט, בפרט בתקופה בה אמון הציבור במערכת הולך ומתדרדר.

המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, עו"ד שי ניצן, הודיע לגל לפני כשלושה שבועות כי היועמ"ש החליט כי יש לפתוח בחקירה פלילית בגין הפרסום באתר בחשד לביצוע עבירה של זילות בית המשפט.

"אנו סבורים כי תוכן הפרסום מקים חשד ממשי לביצוע העבירה, וכי הוא כולל התבטאויות חוזרות וחמורות, המצדיקות ניהול הליך פלילי, על אף מדיניותנו המצמצמת בדרך כלל, בכל הנוגע לעבירות המשיקות לחופש הביטוי".

תוצאות חיפוש בעייתיות

גל לא מסתפק בחזית הפלילית. הוא פנה לגוגל ישראל בבקשה כי תדאג לכך שאתרים המשמיצים את מערכת המשפט לא יעלו בראש הרשימה בעת שמבוצע חיפוש בגוגל לגבי שופטים. הבקשה, אגב, לא נועדה להסיר לחלוטין את הקישורים אלא להוריד את הבולטות שלהם. הפרסום המשמיץ אודות בלכר, אגב, עדיין עולה כאתר השני ברשימת האתרים, בהקשת שמה של השופטת בגוגל.

ככל הנראה, לגוגל אין שליטה על האופן שבו אתרים מקדמים את עצמם.

בלכר היא לא המטרה הירידה לפרסום משמיץ המופיע בחיפוש ב"גוגל". כך לדוגמה, החיפוש בגוגל אחר המלים "השופטת ורדה אלשיך" מעלה במקום הראשון, שוב באתר נקיים, כותרת המאשימה את אלשיך כי הסדירה שכר טרחה גבוה למקורב.

ככל הידוע אין לטענות נגד בלכר ואלשיך כל בסיס.

ולא רק פרסומים עובדתיים. שמה של נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, שגורר אחריו מאות תוצאות חיפוש, מעלה במקום ה-15 ברשימת האתרים, פרסום ב"בלוג של אריק", מספטמבר האחרון, המאשים את ביניש בהתנהגות "אנרכיסטית" ובהאשמות קשות נוספות בעיס לעמדותיה בוועדה למינוי שופטים.

שמה של השופטת עדנה בקנשטיין, הנשיאה הפורשת של בית משפט השלום בתל אביב, מעלה בחיפוש בגוגל במקום החמישי את אתר "קימקא" , שבו פרסום שכותרתו: "על הצימאון לדם של השופטת עדנה בקנשטיין".

חיפוש תחת "השופט עודד מודריק" מעלה במקום החמישי שוב את אתר קימקא, בו פורסם טור בשם "סמרטוט אדום" שכותרתו "השופט מודריק רוצה להגיע לעליון". הטור עוסק בפסק דין בו גזר מודריק על אדם שהורשע בהריגה שנת מאסר אחת, ונכתב בו: "השופט מודריק ופסק דינו מבטאים גזענות בוטה... זהו פסק דין של שלהי רפובליקת ויימאר הישראלית ... לבושתנו השופט הזה מוזכר כמועמד לבית המשפט העליון". ואלה הן רק דוגמאות מייצגות.

תגובת גוגל לפנייתו של גל טרם התקבלה.

letters@themarker.com

לכתבה המלאה במקור



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה