רפ"ק עמרי עדיקא נ' המפכ"ל/משטרת ישראל בתיק שידון בחודש מאי 2010 בתיק - בג"צ 9936/09

בבית המשפט העליון                                                                              בג"צ  9936/09

ב י ר ו ש ל י ם

 

העותר:             עמרי עדיקה, ת.ז. 023743255

ע"י ב"כ עו"ד אלי מי טל

מרחוב מנחם בגין 7, רמת גן 52521

טל': 03-6114414; פקס': 03-6114415

 

- נ ג ד -

 

המשיבים:         1. המפקח הכללי של משטרת ישראל,

                        2. ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל,

                        3. משטרת ישראל.

כולם באמצעות היועץ המשפט לממשלה,

משרד המשפטים, רחוב צאלח א-דין

ירושלים.

 

 

עתירה למתן צו על תנאי

מוגשת בזה לבית המשפט הנכבד עתירה למתן צו על תנאי המופנה כנגד המשיבים והמורה להם ו/או למי מהם  כדלקמן:

עתירה לצו על תנאי

1. ליתן צו על תנאי, המורה למשיבים  מס' 1 ומס' 2 ליתן טעם מדוע לא תבוטל ההחלטה לפטר את העותר ו/או שלא לחדש את חוזה השירות עימו, ומדוע לא על בטלותה של ההחלטה האמורה, וכן מדוע לא תבוטל ההודעה שנמסרה לעותר סמוך ליום 13 באוקטובר 2009, בה הודע לו כי שירותו במשטרה יסתיים ביום 13 בינואר 2010. (להלן: "ההחלטה בדבר אי הארכת השירות"), בהיותה מבוססת על הליך פגום אשר נעשה שלא כדין, בין היתר מחמת משוא פנים, שיקולים שלא ממין העניין חריגה מסמכות, ולחלופין אינה מידתית, והכול כמפורט להלן בעתירה זו.
2. ליתן צו על תנאי המורה למשיבים ו/ו מי מהם ליתן טעם מדוע לא יוכרז ההליך שהתקיים טרם קבלת ההחלטה, בדבר אי הארכת השירות, בהיותו שלא כדין, פסול בין היתר מחמת משוא פנים, שיקולים שלא ממין העניין וחריגה מסמכות.
3. העתק ההודעה בדבר ההחלטה שלא להאריך את שירותו של העותר, מצורף לעתירה זו כנספח א.

 

עתירה לצו ביניים

מוגשת בזה לבית המשפט הנכבד בקשה למתן צו הצהרתי זמני, בדחיפות ובמעמד צד אחד,  הקובע כי אין כל תוקף להחלטה שלא להאריך את שירותו של העותר במשטרת ישראל ו/או לפטרו מהמשטרה וכן כי אין כל תוקף להליך שהתקיים במשטרה ע"י המשיבים 1 ו 2 ו/או מי מטעמם ואשר בעקבותיו נתקבלה ההחלטה בדבר אי הארכת השירות. כן יתבקש בית המשפט הנכבד להוציא מלפניו צו מניעה זמני האוסר על המשיבים ו/או מי מהם להמשיך ו/או לקדם כל הליך שמטרתו פיטוריו של העותר או אי הארכת שירותו במשטרה, והכול עד למתן פסק דין סופי בעתירה.

ואלה נימוקי העתירה:

מבוא

עתירה זו יסודה בהליך פסול ומאורגן אותו יזמו המשיבים על מנת להרחיק את העותר משירות במשטרת ישראל, באמצעות אמצעי של אי הארכת שירות שננקט ע"י המשיב 2 ללא סמכות ובעקבות שתי תלונות שהגיש העותר נגד מפקדיו בגין הערכה מוטית ומלאכותית כדי ליצור לעותר תדמית מקצועית שלילת שתביא לסילוקו מהמשטרה. שניים ממפקדיו של העותר כלפיהם הופנתה תלונתו של העותר, - אשר שימשו ומשמשים גם כיום בפקידים בכירים בעלי השפעה רבה בארגון - לא היו שבעי רצון מהעובדה שתלונותיו של העותר נמצאו ע"י נציבת קבילות השוטרים כתלונות צודקות והחלו להתנכל לו. לטענת העותר, במקום שהמערכת המשטרתית הממסדית תנקוט באמצעים משמעתיים נגד מפקדיו של העותר שניסו לעוות את המציאות תוך הטעייתה של נציבת הקבילות, התגייסה המערכת כולה נגד העותר במגמה, כאמור, להרחיקו מהשירות.

עד כמה חמורה התנהגותם של מפקדיו של העותר, מלמדת העובדה שמחלקת חקירות שוטרים במשרד המשפטים (מח"ש), מצאה כי יש לכאורה במעשים האמורים משום עבירת משמעת. ראה מכתב מח"ש מיום 8 ביוני 2009, המצורף לעתירה זו כנספח ב' אף כי לא נאמר במפורש במכתב כי אכן בוצעו לכאורה עבירות משמעת, ידוע לעותר כי הנוהג במח"ש, במקרה שלא נמצא ממצא אפילו לא לכאורה לגנוז את התיק, דבר שלא נעשה במקרה הנדון.

העותר ערר כנגד החלטה זו של מח"ש וטען כי מדובר בעבירות שמח"ש בהחלט מומך לטפל בהם. הערר הופנה לפרקליטו המדינה הבודקת את העניין. ראה מכתבו של העותר למח"ש ותשובת פרקליטו המדינה מיום 22 באוקטובר 2009, המצורפים לעתירה זו כנספחים ג' 1, ג'2, ג' 3, ג' 4 בהתאמה.

ההודעה בדבר אי הארכת השירות של העותר נמסרה לעותר איפוא ע"י ראש אמ"ש, (המשיב 2), תוך כדי בחינת האפשרות לפתיחת חקירה של מח"ש נגד אותם קצינים בכירים אשר כנגדם הוגשו התלונות  בגין חשד לעברות חמורות ביותר. למיטב הערכתו של העותר גובל הדבר בניסיון לשנות את המצב ולקבוע עובדות מראש כדי לפגוע או למעט בטעם המעשי לקיום החקירה. זאת ועוד, למיטב הערכתו של העותר המבוססת בין היתר על היכרותו את המערכת המשטרתית עקב שירות של יותר 17 שנה כקצין משטרה, יש לפרש את  ההודעה האמורה דבר אי הארכת השירות נמסרה לו כדי להשתיק את הפרשה. 

העובדות הרלוונטיות העומדות ביסוד העתירה יפורטו להלן בצירוף אסמכתאות שיש בהן כדי לתמוך בטענותיו של העותר ובגרסתו.

העובדות:

1.       העותר, יליד ה - 30 במאי, 1968 התגייס למשטרה בחודש אוגוסט 1992 לאחר שהשתחרר משירות קבע בצ.ה.ל בדרגת רב סרן ועם גיוסו הוענקה לו דרגת מפקח. לאחר הפסקה קצרה בשירות עקב לימודים, חזר העותר לשרת במשטרה בשנת 1996, ומאחר שעבר קורס קצינים בצ.ה.ל, קיבל דרגת פקד ושובץ לתפקיד קצין סיור בתחנת המשטרה בראשון לציון.

 

2.       מאוחר יותר, סיים העותר קורס קציני משטרה יעודי (עבודת משטרה קלאסית), ושובץ כפרוייקטור באגף מבצעים שפלה, כשהוא אחראי במשך כ שנתיים להכנת המרחב למלחמת המפרץ הראשונה, (מלחמה אשר נצפתה ע"י הגורמים הרלוונטיים בעקבות נפילת מגדלי "התאומים" בניו יורק).

 

3.        בהמשך מונה העותר לתפקיד "קצין מאוימים" במחוז המרכז, דהיינו: קצין האחראי לביטחונם של אישי ציבור שהופנו כלפיהם איומים כאלה או אחרים. במקביל לתפקיד האמור שימש העותר עד תחילת שנת 2004 כקצין חירום וממלא מקום של קצין מבצעים מחוזי במחוז המרכז.

 

4.        בתחילת שנת 2004, עת שירת העותר תחת פיקודו של נצ"מ שמעון שומרוני, - שהיה בזמנו קצין אג"מ של מחוז מרכז במשטרת ישראל - בתפקיד "קצין מאוימים", כאמור, וכן כממלא מקום קצין מבצעים, תפקיד אותו מילא העותר בצורה טובה ביותר ולשביעות רצונם של מפקדיו, החלה הפרשה הרלוונטית לעתירה זו. יצוין כי העותר הועבר ליחידתו של נצ"מ שמעון שומרוני, לפי בקשתו של נצ"מ שמעון שומרוני, זאת עקב ביצוע מוצלח ומוערך בתפקידיו הקודמים.

 

5.        תחילתה של הפרשה נשוא העתירה, או ביתר דיוק תחילתו של ההליך הפסול להרחקתו של העותר משירותו במשטרה, יסודם למיטב ידיעתו והבנתו של העותר, בפרשה שהיה מעורב בה  נצ"מ שמעון שומרוני בעת ששירת בצ.ה.ל והידועה בשם פיגוע "אוטובוס האימהות", ובמה דברים אמורים:-

 

6.        מדובר באירוע שארע בשעות הבוקר בחודש מרץ 1988, עת חוצה חולית מחבלים מארגון "הפתח"  את גבול מצריים לשטח ישראל. החוליה חוצה את הגבול בסמוך להר חריף ומתחילה לנוע רגלית לאורך כביש הר חריף –מצפה רמון. בדרכה פוגשת רכב צבאי ובו נוסעים חמישה קצינים ללא נשקם האישי וביניהם נצ"מ שמעון שומרוני, שהיה הקצין הבכיר ברכב. המחבלים תוקפים את הרכב וחמשת בקצינים שבו נמלטים. נצ"מ שמעון שומרוני שהיה באותה עת קצין בבה"ד 1 והיה כאמור הקצין הבכיר, התנהג באותו אירוע באופן  שגרמה להרחקתו מצה"ל ולאחר שנשפט ונכלא בכלא הצבאי בגין האירוע.

 

7.        ברבות הימים מונה שמעון שומרוני לקצין במשטרת ישראל. השמועה בדבר הפרשה האמורה הייתה ידועה כנראה לפיקודיו של נצ"מ שמעון שומרוני במשטרה, ומשום מה וללא כל סיבה החל נצ"מ שמעון שומרוני להאשים את העותר ב"פרסומה" של הידיעה, עובדה המוכחשת על ידו מכול וכול. פרסום הפרשה הקשורה למה שכונה "אוטובוס האימהות" וייחוס הפרסום כביכול, לעותר היא הסיבה, למיטב הערכתו ולמיטב ידיעתו של העותר, לכך שנצ"מ שמעון שומרוני החל בהליך הפסול להרחקתו של העותר מהמשטרה וזאת באמצעות הערכה או הערכות מלאכותיות ומפוברקות בדבר תפקודו של העותר כקצין משטרה.

 

8.        בחודש יולי 2004 במסגרת הערכה תקופתית, העריך נצ"מ שמעון שומרוני את תפקודו של העותר כקצין משטרה בהערכה נמוכה אשר לדעתו של העותר, לא הייתה ראויה, נכתבה שלא בצדק ובאופן נקמני עקב כך שנצ"מ שמעון שומרוני ייחס שלא כראוי לעותר את הפצת הפרשה הנ"ל ביחידה.

 

9.        בעקבות הערכה הנמוכה, כאמור, הגיש העותר קבילה על הערכה זו וראויה לציון העובדה שמפקד המחוז, כממונה של נצ"מ שמעון שומרוני, העלה את הציון. בעקבות הקבילה של העותר נבדקה תלונתו, ומסקנת הבדיקה הייתה כי הייתה הטיה והערכה מוטית מצידו של נצ"מ שמעון שומרוני לרעת העותר, וכי בחינה של הערכותיהם של שאר הקצינים בהשוואה להערכה שניתנה לעותר ע"י נצ"מ שמעון שומרוני, העלתה כי קיים פער גדול בין ציוניהם לביו הציון הכללי שניתן לו ע"י נצ"מ שומרוני, פער, שבבדיקת המשטרה נמצא כי ממצאיה תומכים בגרסת של העותר. העתק המכתב מטעמה של נציבת הקבילות, מצורף לעתירה זו כנספחים ד'. תשומת ליבו של בית המשפט הנכבד מופנית לסעיפים 3 ו – 6 למכתב.

 

10.    העותר יטען כי הראייה שחוות הדעת של נצ"מ שמעון שומרוני לא משקפת נכונה את תפקודו נלמדת בין היתר מחוות דעת  של תנ"צ רפי פלד שהיה מפקד מרחב שפלה, שבראיון מה-17.2.03, שם נאמר: "חובה עלי לציין כי ההישגים שהגיע אליהם מרחב שפלה והקשרים ההדוקים מול גורמי צה"ל ופיקוד העורף נזקפים לידי הקצין, ליצור קשרים ברמה גבוהה וזאת לצורך השגת ההישגים לטובת המערכת". (ראה נספח ה' 1 ו ה' 2 להלן)

 

11.    בעקבות האמור, ובעקבות העובדה שנציבת קבילות השוטרים קיבלה למעשה את קבילתו של העותר, העביר נצ"מ שמעון שומרוני את העותר חזרה לשירות במרחב השפלה ותנ"צ רפי פלד שהיה באותה עת מפקד המרחב, כותב ביום -5.7.04 "..שהוא שמח לקבל אותו". העותר ביצע במרחב השפלה  את המוטל עליו ללא דופי ברמה  ובאיכות הראויים לציון. העתק ראיון עם נצ"מ רפי פלד מיום 17 בפברואר 2003, העתקי שני הראיונות מצורפים לעתירה נפחים ה' 1 ו ה' 2 בהתאמה.

 

12.    נצ"מ שמעון שומרוני שלא שבע נחת מהעובדה שלא קיבלו את עמדתו ביחס לעותר לא חדל מניסיונו להרחיקו מהמשטרה  וגרם לכך, שעמיתו נצ"מ יפרח דוכובני, שהיה ממונה על העותר מאוחר יותר, יפחית ביום 17.6.05, סמוך למועד בו נכנס לתפקידו, את הערכה של העותר, ללא שהכיר כראוי את העותר או את תפקודו. יצוין כי הפחתת הערכה באה לידי ביטוי מעשי בכך שנצ"מ יפרח דוכובני הוציא מתיקו האישי של העותר, בניגוד לכל נוהל, את חוות הדעת בציון "טוב מאוד" ואשר הייתה בתיקו האישי של העותר במשך כחצי שנה.

 

13.    על כך הגיש העותר קבילה נוספת שביחס אליה נאמרו הדברים הבאים ע"י נציבת הקבילות, "במכתבו אלינו מיום 28.2.06 מציין ממ"ר שפלה כי ע"פ החלטתו בוטלה הזנת הערכת הממונה והורדת הציון בהתאם כבר ביום 3.7.05 קרי לפני הגשת הקבילה וכי הנושא הובהר לך שוב ב-27.2.06 בראיון שהוא ערך לך". העתק מכתב קצינת הקבילות מצורף לעתירה כנספח ו', (תשומת ליבו של בית המשפט הנכבד מופנית לסעיף 5 במכתב).

 

       בפועל עולה שדברי נצ"מ יפרח דוכובני לנציבה אינם עולים בקנה אחד עם האמת. לא זו אף זו    בראיון שערך לעותר ביום 27 בפברואר 2006 לא נזכר דבר לגבי הטענה כי נצ"מ יפרח דוכובני, אמר דבר כל שהוא לעותר באשר להוצאת חוות הדעת, ראה נספח ו' 1 לעתירה המצורף לה.

 

14. לטענת העותר, לא זו בלבד שנצ"מ יפרח דוכובני חרג מסמכותו בהורדת הציון ללא שהכיר את העותר או את תפקודו, אלא שבהצהרתו כלפי הנציבה הוא הטעה אותה וגרם לכך שהקבילה לא תבורר. במכתבה מציינת הנציבה כי לא נגרם לעותר עוול המצדיק את בירור הקבילה עמדה זו של הנציבה הסתמכה על הצהרתו הכוזבת של נצ"מ יפרח דוכובני לפיה הערכה הנמוכה שהעריך את העותר הוצאה מתיקו האישי.

 

15.  גדולה מזו,בחודש מאי 2008 בדק העותר במערכת הממוחשבת את ציונו בהערכה התקופתית וגילה שהערכתו המלאכותית של נצ"מ יפרח דוכובני לא בוטלה ולא הוצאה מתיקו האישי למרות הצהרתו של נצ"מ יפרח דוכובני בפני קצינת הקבילות. רק בעקבות פנייתו של העותר לנציבת קבילות שוטרים ביום 9 בספטמבר 2008 העניין טופל והערכה לגביו שונתה לטובה. ראה נספחים ז' 1, ז' 2, ז' 3.

 

16.  עינינו הרואות: העותר נפל קורבן לשימוש לרעה בסמכות, בלשון המעטה, ע"י  שני קצינים, גבוהים ממנו בדרגה אשר הטעו את המערכת המשטרתית באמצעות הצגת מצגי כזב והמערכת המשטרתית במקום לנקוט באמצעים עונשיים ממשיים נגד אותם קצינים, מחליטה "להחליק" את הפרשה, להשתיקה ולהרחיק את מרשי כ"שעיר לעזאזל" מהמשטרה.

      כדי להבין עד כמה חזקה השפעתם של אותם שני קצינים בכירים במערכת המשטרתי ראוי לבחון את יחסם של קצינים בכירים נוספים שפעלו נגד העותר כשחשף בפניהם את מעשיהם של נצ"מ יפרח דוכובני ושל נצ"מ משנה שמעון שומרוני המליצו על פיטורי העותר לאלתר דבר שלא נעשה ולא תוכנן להיעשות ודם לכן. ראה נספחים ח' 1 עד ח' 3 וכן נספחים ט' 1 עד ט' 7 ועד בכלל.

 

17.  אף כי נערך שימוע לעותר בעניין ואף שהמערכת המשטרתית ידעה על טענותיו של העותר, לא נעשה דבר ע"י המוסמכים לכך במשטרה. לא זו אף זו, לא ברור לעותר אם אותה קצינה שערכה לעותר את השימוע, פנתה לאותם קצינים שהתלוננו נגדו  כדי לקבל כנראה את עמדתם, מכל מקום לא הומצא לעותר מסמך כל שהוא בעניין ואף לא התאפשר לו להגיב לדברים.

 

18.  דעת העותר, לא זו בלבד שכל ההליך שקוים בעניינו נגוע במשוא פנים בכך שהמערכת המשטרתית העדיפה להגן על קצינים גבוהים מדרגתו תוך יצירת מציאות מלאכותית נגד העותר,  אלא שהיא פעלה ופועלת שלא כדין משיקולים שלא ממין העניין, בחריגה מסמכות וכדי להתנקם בעותר על שהעז להגיש קובלנות כנגד הממונים עליו. לעותר נראה שנפל קורבן לניסיונה של משטרת ישראל "לשמור" כביכול על מערכת הירארכית בכל מחיר אף במחיר  הסתרת האמת  או עיוותה.

 

19.  על פי החלטתו של ראש אמ"ש, המשיב מס' 2 ועל פי ההודעה בדבר אי הארכת השירות, מצווה העותר להפסיק את שירותו במשטרה תוך שלושה חודשים ממועד מסירת אותה הודעה דהיינו: במחצית חודש ינואר 2010.

 

20.  נוכח דחיפות העניין פנה העותר ביום 17 בנובמבר בכתב למשיבים 1 ו-2, וליועץ המשפטי לממשלה בדרישה כי יורו על ביטול ההחלטה האמורה. המכתב נמסר מיידית במסירה אישית והועבר לטיפולה של המחלקה ליחסי עבודה בפרקליטות המדינה, אולם עד להגשת עתירה זו לא נתקבלה תגובה עניינית לפניית העותר. נוכח העובדה כי המועד שנקבע ע"י המשיבים להפסקת עבודתו של העותר קרוב מאוד מוגשת העתירה למרות העדר התגובה. העתק פנייתו של העותר באמצעות בא כוחו, מצורף לעתירה זו כנספח י'

 

21  כפי שעולה ממכתבו של ראש משאבי אנוש, המשיב 2, החלטתו שלא להאריך את השירות של העותר במשטרה מבוססת כביכול על המלצתם של מפקדיו לפטר את העותר מהשירות כביכול עקב הליקויים וההתנהלות הלקויה כפי שנטענו ע"י מפקדיו. יצוין שבתקופה הסמוכה למתן ההודעה זכה העותר לביקורות איכותיות מקצינים בכירים במשטרה, וכן קיבל העותר מכתבי הוקרה, לרבות ממפקד מחוז מרכז ניצב ניסים מור על פעילותו המשטרתית במבצע "עופרת יצוקה". מצורפים לעתירה זו מספר מסמכים לדוגמה לאימות האמור, כנספחים  יא' 1 עד יא' 2 וכן נספחים יב' 1 עד יב' 8.

 

22.  ייאמר מיד, אף שמפקדיו של העותר המליצו לפטרו מהמשטרה, לא התקבלה בפועל המלצה זו, אלא הוחלט במקום זאת לעשות שימוש בסמכות הסטטוטורית לכאורה לפי סעיף 17 לפקודת המשטרה (נוסח חדש) התשל"א – 1971, (להלן:"פקודת המשטרה").

 

23.  על פי הוראותיה של פקודת המשטרה הסמכות לפטר שוטר, שאינו קצין משטרה בכיר, מסורה בסעיף 10 (2) למפכ"ל המשטרה. על פי מינוי שעשה השר לביטחון פנים,  מכוח סמכותו על פי סעיף 7 לפקודה, הסמכות לפטר שוטר שהוא קצין לא נכללה במינוי של ראש אגף כוח אדם במשטרה. ראה: י.פ. 4731 מיום 24 בפברואר 2999 עמ' 1894, (להלן: "המינוי"). מכאן שהסמכות לפטר קצין משטרה נותרה בידי מפכ"ל המשטרה, ונראה כי מפכ"ל המשטרה לא מצא מקום בנסיבות העניין  להישמע להמלצות לפטר את התובע, ובפועל לא קיים ולא פעל לקידום הליך של פיטורים.

 

24.  משלא קוים ע"י המפכ"ל הליך כאמור לפיטוריו של העותר, החליט המשיב מס' 2, - ראש אמ"ש, ליטול לעצמו "סמכות" שלא הוענקה לו כדין  ולגרום לפיטוריו של העותר בפועל במסווה של טענה מלאכותית בדבר "אי הארכת שירות". המשיב מספר 2 מתיימר לפעול לאי הארכת שירותו של העותר לכאורה מכוח סעיף 17 לפקודת המשטרה. לשונו של סעיף 17 הנ"ל הינה כדלקמן:

17" (א)    המפקח הכללי רשאי להאריך את תקופת שירותו של שוטר לתקופות שירות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על חמש שנים.

(ב)    השלים שוטר תקופה של עשרים שנות שירות רשאי המפקח הכללי להאריך את תקופת שירותו לתקופה נוספת בלתי קצובה.

(ג)    הארכת תקופת שירותו של שוטר לפי סעיף זה, תיעשה לפי בקשת השוטר שתוגש למפקח הכללי, לגבי כל תקופת שירות נוספת, במהלך החודש השביעי שלפני תום תקופת שירותו.

(ד)    המפקח הכללי יודיע לשוטר על החלטתו לפי סעיף זה בתוך שישים ימים ממועד הגשת בקשה כאמור בסעיף קטן (ג); ואולם במקרים מיוחדים, מנימוקים שיירשמו, רשאי המפקח הכללי להודיע על החלטתו כאמור, עד תום תשעים ימים ממועד הגשת הבקשה".

 

25.  לפי תוכנו של המינוי, ראש אגף כוח אדם מוסמך במפורש לעשות שימוש בסמכותו של המפכ"ל המפורטת בסעיף 17 לפקודה רק לצורך הארכת תקופת שירות לפי בקשת שוטר, (ראה סעיף 17 (ג) לעיל). פקודת המשטרה, לפי כל פרשנות - (אגב, אף לא ניתן לפרש כך לפי חוק הפרשנות) - אינה מעניקה לראש אמ"ש את הסמכות לפטר קצין משטרה במסווה של "אי הארכת השירות". פקודת המשטרה מבחינה היטב בין הסמכות לפטר או לשחרר שוטר משירותו במשטרה, כשהיא מעניקה מצד אחד סמכות מפורשת למפכ"ל המשטרה בסעיף 10 (2) לפקודה ואילו הסמכות המסורה למפכ"ל להאריך תקופת שירות של שוטר, לפי סעיף 17 (א) כפופה לתנאי שבסעיף 17 (ג), דהיינו בקשתו של השוטר להארכת השירות. כך גם פועלת המשטרה בפועל, כאשר הארכת השירות של שוטר מבוצעת רק לאחר שהשוטר ממלא טופס בקשה להארכת שירות, בטופס המכונה במשטרה "טופס פנייה בדבר". העותר לא מלא טופס זה הואיל ובתקופה הרלוונטית החל ההליך הפסול נשוא עתירה זו.

      נוכח האמור יכולתו של ראש אמ"ש לעשות שימוש בסמכותו של המפכ"ל לפי סעיף 17 לפקודה מכוחו של המינוי, אינה יכולה להעניק לו סמכות יתר מעבר לסמכותו של המפכ"ל. ראש אמ"ש מוסמך על כן, רק להאריך שירות לפי בקשת שוטר ולא יותר. לא זו אף זו, הפרשנות לפיה פעל ראש אמ"ש במקרה הנדון, הינה פרשנות בלתי סבירה אף מבחינה עניינית. לא ניתן להעלות על הדעת מצב בו ראש אמ"ש לא מוסמך לפטר קצין משטרה, אך יכול הוא לפטרו באופן מעשי.

 

26.  לחלופין, אף כי יכול שבחינה מעשית התוצאה של פיטורים ואי הארכת שירות זהה, הרי שמבחינה משפטית מדובר במצב המחייב שיקולים שונים.  כך למשל, ובהתבסס על ההנחה שעל יחסי השוטר עם משטרת ישראל חלים גם העקרונות שחלים ביחסי עובד מעביד, (למעט האמור בסעיף בסעיף 93א לפקודה) יש להביא במסגרת השיקולים לאי הארכת ההסכם בין היתר את כוונת הצדדים בעת כריתתו של ההסכם, את ההקשר התעשייתי, ואת הנחת הצדדים כי השוטר יכהן בתפקידו עד גיל הפרישה. ראה לעניין זה האמור בפרק ה' לחוק שירות המדינה גמלאות  וכן ראה והשווה - פיטורים לעומת אי הארכת חוזה עבודה, בחוק פיצויי פיטורים. יודגש כי כיום ובהתאם לפסיקת בתי המשפט השימוש בכוח המשפטי לאי הארכת חוזה עבודה נבחן בין היתר גם באספקלריה של עקרון תום הלב. במקרה הנדון וכפי שיפורט בהמשך, כל השיקולים להרחקתו של מרשי מהמשטרה נגועים בחוסר תום לב, שרירות, משוא פנים וחריגה מסמכות.

 

27.  כאמור, סמכותו של המפקח הכללי לשחרר ו/או לפטר שוטר מהשירות, קבועה בסעיף 10 לפקודת המשטרה ולא בסעיף 17. לפיכך ונוכח האמור, בבחינת השיקולים לאי הארכת השירות מרווח רחב של שיקולים, (ראה להלן: בבג"צ 6840/01 פלצמן נגד ראש המטה הכללי צ.ה.ל) ויש לקבל החלטה מידתית ולהביא בחשבון במסגרת השיקולים לאי הארכת חוזה עבודה של קצין משטרה את כוונותיו ותוכניותיו של השוטר לשרת במשטרה עד גיל פרישה, מול שיקולי המשטרה בתחום הארגוני ו/או התקציבי. לעותר נראית הדרך שנבחרה ע"י המשיב 2 "לפטרו מהמשטרה" במסווה של אי הארכת השירות  כדרך שהיא פסולה לא מידתית ושלא כדין. נוכח האמור, יטען העותר, כי יש לראות את ההודעה מיום 13 באוקטובר כבטלה מעיקרא ולו רק  מהאמור עד כאן. עם זאת לא על נימוק זה בלבד יסתמך העותר.

 

28.  טענת העותר, כפי שבאה לידי ביטוי בין היתר בשימוע שנערך לו, הייתה, כי השיקול להרחקתו מהמשטרה נובע מהעובדה כי הגיש שתי קבילות כנגד מפקדיו, קבילות, שלגבי כל אחת מהן נקבע לאחר בירור, שהיא מוצדקת וכי קצינים אלה פעלו ביחד או בנפרד כדי ליצור באופן מלאכותי, שלא כדין ומשיקולי נקמנות אווירה שלילית נגד העותר תוך יצירת לחץ על המערכת לפעול לפיטוריו או להרחיקו משירותו במשטרה למרות ששירותו היה ללא דופי, תוך הערכה מלאה מצד הממונים עליו, ותוך ציון הערכה זו במכתבי הערכה הנמצאים בתיקו האישי.

 

29.  בבג"צ 1802/08, (טרם פורסם) (פורסם בנבו), דחה בית המשפט העליון את עתירתו של שוטר שטען כי התנכלו לו, הואיל ולא הניח לכך תשתית עובדתית, ולעניין זה אומר בית המשפט העליון בסעיף 8 לפסק הדין את הדברים הבאים:

 

      "נוסיף ונבחן את טענת העותר כי פיטוריו הם פועל יוצא של התנכלות מצד מפקדיו, שביקשו לנקום בו על התלונות שהגיש. טענה זו התמקדה בגיליון ההערכה התקופתית של העותר מיום 28.8.07. נטען, כי בגדר הערכה זו ניתנו לעותר ציונים נמוכים במיוחד, והיא שהובילה למעשה לפיטוריו. אכן, לו היה נמצא שברקע הליך הפיטורים ניצב רצונם של מפקדיו של העותר לבוא עימו חשבון על התלונות שהגיש, היה בכך פגם היורד לשורשו של ההליך. עוד מקובל עלינו, כי טענה זו של העותר יכול הוא להוכיח באמצעות ראיות נסיבתיות (השוו בג"ץ 6840/01 פלצמן נ' ראש המטה הכללי – צבא ההגנה לישראל ([פורסם בנבו], 10.10.05) פסקות 16 – 17 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (להלן: עניין פלצמן))." (ההדגשה לא במקור)

 

 

       כפי שפורט לעיל, במקרה הנדון אכן "באו מפקדיו של העותר לעשות עימו חשבון", כדברי בית המשפט העליון, והסיבה היחידה לניסיון להרחיקו משירותו במשטרה, באמצעות הנימוק של אי הארכת ההסכם עימו, היו הקובלנות המוצדקות שהגיש כנגד מי שהיו מפקדיו הישירים במועדים הרלוונטיים, ואשר נקבע לגביהם כי הם מוצדקים וכי יש בהם טעם.

 

30.  זאת ועוד ולחלופין, יטען העותר כי ההחלטה להרחיקו מהמשטרה  לא זו בלבד שאינה כדין כמפורט לעיל אלא שהיא אינה מידתית בנסיבות העניין, בהתחשב בשירותו של העותר שלא תחת פיקודו של נצ"מ שומרוני, שירות ללא רבב תוך הערכה נמשכת ורצופה של תפקודו כקצין משטרה כפי שעולה בין היתר מהנספחים המצורפים לעתירה, ומנכונותו לשרת את המשטרה בכל יחידה או תפקיד ובכל מקום כפי שיידרש ע"י המשטרה וצרכיה. זאת ועוד, למיטב ידיעתו של העותר נסיבותיו האישיות לא נשקלו כלל ע"י הגורמים שהחליטו להרחיקו מהמשטרה כאמור. העותר יטען כי אם היו נסיבות אלה נשקלות ייתכן מאוד שההחלטה נשוא העתירה לא הייתה מתקבלת.

 

       בבג"צ 8225/07 מריח קריק נגד מפכ"ל המשטרה, נאמרו הדברים הבאים באשר לסמכות מפכ"ל לפטר שוטר:-

 

           "אמצעי הרחקה של שוטר מהמשטרה, הנתונים בידי המפכ"ל על פי סעיף 10(2) לפקודת המשטרה, אינם צעדים ענישתיים. אלה אמצעים מינהליים הנתונים בידי מי שעומד בראש מערך המשטרה, אשר נועדו להבטיח את רמתו של השירות המשטרתי, ואת התאמתם של השוטרים לבצוע המשימות המוטלות עליהם. סמכות הפיטורין נתונה למפכ"ל מכוח סמכותו כמפקד עליון של המשטרה, האחראי להבטחת יכולתה של המשטרה לבצע בכל עת את תפקידיה כרשות המופקדת על בטחון הציבור, ועל אכיפת החוק במדינה. לצורך כך, אין לעיתים מנוס מהרחקת שוטרים שאינם מתאימים לתפקידם, שנועד להגשים את תכליות המשטרה, וכרוך באחריות כבדה. השימוש באמצעי המינהלי של פיטורי שוטרים מהשירות נועד גם להגן על תדמיתו של מערך המשטרה בעיני הציבור, ולהבטיח את אמון הציבור במשטרה כרשות המסוגלת לבצע את מגוון תפקידיה המבצעיים, ולשמש בד בבד גם כרשות אוכפת חוק בישראל. בלא אמון הציבור, המשטרה אינה מסוגלת לבצע את תפקידה. האמצעי המנהלי נועד גם כאמצעי הרתעה כלפי שוטרים מן השורה, ביוצרו רף נורמטיבי להתנהגות ראויה שאין לסטות ממנו. מנגד – סמכות הפיטורין של שוטר מהמשטרה היא הקיצונית מבין האמצעים המנהליים שניתן לנקוט כלפי שוטר שכשל בהתנהגותו. בהפעלת סמכות זו, ובהתחשב בחריפותה ובקיצוניותה, על המפכ"ל לייחס משקל ראוי, בין היתר, גם לנסיבותיו האישיות של השוטר, ולהעריך את אופן תיפקודו בשירות עד לאירוע המקים את החשדות כלפיו. עליו לבחון האם נסיבות העניין מחייבות נקיטה בצעד המינהלי הקיצוני ביותר, או שמא ניתן להסתפק באמצעי מתון יותר, שישיג את המטרה המינהלית-משמעתית תוך גרימת פגיעה קלה יותר בשוטר. ככלל, האמצעי המינהלי צריך לעמוד בדרישות המידתיות והסבירות, כפי שיפורט להלן". (ההדגשה אינה במקור א.מ).

 

האמור לעיל נאמר בכל הקשור לפיטורי שוטר אך הם יפים קל וחומר לגבי החלטה שלא להאריך את שירותו של העותר.

 

31. העותר יוסיף ויטען בלי למעט מהאמור לעיל, כי אף שנאמר לו בראיונות שנערכו לו כי קיימות תלונות מצד מפקדיו בגין תפקוד לקוי כביכול, ההחלטה בדבר אי הארכת שירותו במשטרה נותרה סתומה, ללא נימוק ראוי תוך ניסיון להישען על המלצות או תלונות שפוברקו שלא כראוי נגד העותר. לא זו אף זו לא מצוין בהודעה מי הם אלה ממפקדיו של העותר שהמליצו לפטרו, מה הנימוקים המדויקים עליהם נשענת לכאורה אותה המלצה, ומה הן אותן הזדמנויות שניתנו כביכול לעותר כדי ל"השתפר". העותר יטען כי בעובדות כביכול, עליהן נסמכת ההודעה אין ממש, ונראה מההחלטה ומנסיבותיה כי כנגד העותר קיימת התנהגות מוסדית מאורגנת ופסולה להרחיקו משירותו במשטרה זאת בתגובה לתלונות שהוגשו על ידו כאשר מפקדים אחרים "מיישרים קו" בהתאם להליך הפסול כנגד העותר. דוגמה לכך עולה בראיון פסול שנערך לעותר ביום 12 באפריל 2009, בו נטען כי העותר כביכול, אינו מסוגל לתפקד כקצין תורן בתחנה ולפקד על אירועים גדולים. בפועל ולמרות האמור בראיון, כל העת העותר שימש והמשיך לשמש קצין תורן וכמפקד אירועים גדולים, בהם פיקד על עשרות שוטרים בכל אירוע. אף לא אחד מנע זאת ממנו ולא הוגשה או נשמעה טענה כל שהיא כנגד תפקודו. הנה כי כן ממשיכים באותה שיטה במכוונת לשינוי ועוות המציאות באמצעות מלל. ראה לעניין זה נספח יג'.

 

32. בעניין דומה למקרה הנדון, שבא בפני בית משפט נכבד זה, בבג"צ 6840/01 פלצמן נגד ראש המטה הכללי צ.ה.ל, נידונה השאלה בדבר כשרותה של ההחלטה שלא להאריך את שירותה בקבע בצ.ה.ל של העותרת, ואף כי מדובר בשירות קבע ב-צ.ה.ל, הנסיבות העובדתיות והמשפטיות בעניין דומות מאוד למקרה הנדון. נראה לעותר כי בנסיבות העניין ראוי להביא בפני בית המשפט הנכבד את הדברים שנאמרו בבג"צ 6840/01 הנ"ל, הן לעניין מהותם של דברים והן לעיין ההנחות הראייתיות שיש ליישם במקרים כגון דא, ואלה הדברים, עמוד 136 לפסק הדין ואילך: -

"17    אין חולק כי הצבא רשאי להחליט על שחרורו של חייל בשירות קבע מטעמים של אי-התאמה לשירות, וכי נתון לו שיקול דעת רחב בעניין זה. עם זאת החלטת הצבא למנוע קידום של חייל ולשחררו מהשירות המושפעת, ולו לכאורה, מתלונה שהגיש כנגד מפקדו, עלולה במצבים מסוימים להכתים את החלטת הרשות בכתם של פסול, אף בלא נגיעה הכרחית לטיב התלונה שהוגשה, לנושאה או לאופייה.

בתפיסת יחסי עבודה כפי שהתפתחה בשנים האחרונות חל חיזוק במעמדו של העובד, בין היתר באמצעות מתן הגנה לעובד מפני פגיעת המעביד עקב תלונת אמת שהגיש כנגד הממונה עליו. הגישה לתופעה זו מתאפיינת בהכרה בזכותו של עובד לשמור על כבודו כאדם וכעובד; היא ניזונה מהמודעות לכך שתלונת אמת המוגשת במערכת תפקודית משפרת את דרכי התנהלותה, מגִנה מפני מעשי שחיתות ותורמת להעלאת רמתה הערכית והביצועית. ראייה זו מובילה באופן טבעי להקניית הגנה לעובד שהתלונן מפני פגיעה עקב תלונתו. החתירה לשקיפות ביחסי עבודה ואיתורם של מוקדי סטייה מנוהל ראוי מחייבת כי עובד מתלונן לא ישלם מחיר על היוזמה שנקט בתנאי שתלונתו אינה תלונת סרק. אם כך הדבר בסקטור הפרטי, על אחת כמה וכמה כך הוא בסקטור הציבורי, שלגביו קיימת חשיבות מיוחדת בגילויי שחיתות מוסרית ובחשיפת סטיות מן הנוהל התקין, למען יישמר אמון הציבור במערכות הניהול הציבורי. הצבא נכלל בשירות הציבורי לעניין זה, ותפיסה זו חלה בעניינו בעוצמה ניכרת. מערכת צבאית הייררכית, הבנויה על כפיפות פיקודית, מקנה כוח רב לדרג הפיקודי. ככזו היא חייבת הקפדה מיוחדת על שימוש ראוי והוגן בכוח הפיקוד. יכולתו של חייל להתלונן תלונת אמת על התנהגות מפקדו משמשת אמצעי חשוב בהגנה מפני ניצול פוגעני של מרות וסמכות. הכרה בחשיבות אמצעי זה מצריכה מתן הגנה לחייל מפני פגיעה בנסיבות שבהן תלונתו הוגשה בתום לב והיא מבוססת על אמת.

עם זאת לא ניתן להתעלם מקיומו של קושי לא מבוטל בהוכחת קשר סיבתי בין הרעת תנאי העסקה של מועסק או פיטוריו לבין תלונה שהוגשה על ידיו נגד מעסיקו, שכן עניין לנו בהכרעה פנימית סובייקטיבית של המעסיק, אשר הוכחת מניעיה בצורה פוזיטיבית קשה עד מאוד. בהיעדר ראיות ישירות לשיקולי המעסיק שהביאו לפיטורי המועסק קשה לעתים לבחון אם החלטת הפיטורין מושתתת על שיקולים פסולים אם לאו (ש' רבין-מרגליות "המקרה החמקמק של אפליה בעבודה – כיצד מוכיחים את קיומה?" [28], בעמ' 531). ככלל, בחינת קיומם של שיקולים זרים בהחלטה מינהלית המבוססת על שיקול דעת סובייקטיבי קשה ביותר להוכחה באמצעות ראיות ישירות. לא אחת תנסה הרשות להסוות את שיקוליה הפסולים תחת מצג של שיקולים כשרים.

אכן,

"...נטל קשה מוטל על עותר, החייב להוכיח שיקול סובייקטיבי פסול של רשות מוסמכת. מחשבות קשות הן להוכחה, ומחשבות שלא כדין על אחת כמה וכמה" (כדברי השופט ברק בבג"ץ 571/89 מוסקוביץ נ' מועצת השמאים (להלן – פרשת מוסקוביץ [13]), בעמ' 246).

הקושי המובנה בהוכחת שיקול סובייקטיבי פסול הביא להקלה מובנת בנטל הראייתי הנדרש לביסוס קיומו, והדבר משליך גם על עניין הקשר הסיבתי בין האמצעי הדרסטי שנקט מעסיק כלפי המועסק לבין תלונה שהוגשה נגדו. בהקשר זה די ביצירת ספק ממשי בנוגע לכשרות שיקולי המעביד או הרשות הציבורית המוסמכת, כדי שנטל ההוכחה יעבור לפתחם להוכיח כי שיקוליהם בפגיעה במועסק היו ענייניים (הר-זהב בספרו הנ"ל [21], בעמ' 471). בנסיבות כגון אלה על הרשות לשכנע כי שיקולים אובייקטיביים וענייניים כבדי משקל הובילו להחלטתה להפסיק את עבודתו של המועסק במסגרתה (בג"ץ 651/86 הנ"ל [9]; בג"ץ 392/72 ברגר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז חיפה [14]). באשר לשיקול פסול של הרשות במינוי פוליטי נפסק בבג"ץ 4566/90 דקל נ' שר האוצר [15], בעמ' 37 מפי המשנה לנשיא מ' אלון:

"הראיה בדבר מניע פוליטי-מפלגתי במינוי צריך שיהא בה כדי לעורר ספק מהותי בדבר השפעתו של מניע פסול זה. מחד גיסא, לא די בתחושות, השערות והנחות בלבד, ומאידך גיסא, אין צורך בראיה מוכחת, שעל-פי רוב אינה בנמצא ובדרך כלל אינה בהשגה. די ביצירת ספק מהותי, שיסודו בחשד סביר וממשי בדבר קיומו של מניע פוליטי-מפלגתי פסול במינוי. משהוכח ספק מהותי כזה, עובר נטל הראיה על בעל המינוי, ועליו להוכיח שאין במינויו משום מינוי פוליטי פסול".

בעניין בג"ץ 606/86 עבדל-חי נ' מנכ"ל משרד החינוך והתרבות [16] די היה בקיום ספק בדבר תקינות הליכי מינוי שננקטו כדי להצדיק את התערבות בית המשפט בעניינם. וכדברי פרופ' י' זמיר במאמרו "מינויים פוליטיים" [29], בעמ' 39:

"...אם ניתן להסיק מפסק-דין זה מסקנה כללית, בית-המשפט מוכן להסתפק בהקשר זה במידה קטנה באופן יחסי של ראיות כדי לערער את חזקת הכשרות של המינוי".

ולבסוף, כדי להתמודד עם הקושי הנלווה לבחינת שיקול הדעת הסובייקטיבי של הרשות המינהלית מסתמנת בפסיקה נכונות להיעזר בחזקות עובדתיות שונות המבוססות על ניסיון חיים, אשר לעתים פועלות אף כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל שכם הרשות השלטונית, הצריכה לתת הסבר לפעולתה (פרשת מוסקוביץ [13], בעמ' 246).

בהקשר זה, ומעבר לנדרש, יצוין כי גישה זו של הקלת נטל ההוכחה על מי שטוען כי נפגע על ידי מעסיקו עקב תלונה שהגיש נגדו עוגנה במפורש בחוקי העבודה העוסקים ביחסי עובד-מעביד. כמה הסדרים חקיקתיים קובעים כללים להפיכת נטל

הראיה בדבר קשר סיבתי בין התלונה לבין פגיעת המעסיק בעובד. בחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997 נקבעה בסעיף 2 הוראת הגנה על מתלונן, בזו הלשון:

           "לא יפגע מעביד בתנאי עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור"..............."

      בעניין שנדון בבג"צ 6840/01 הנ"ל הוצא ע"י בית המשפט הנכבד צו על תנאי וצו ביניים  ובהמשך החליט בית המשפט הנכבד לעשות את הצו מוחלט, לאחר שניתח את הנסיבות העובדתיות והמשפטיות באותו עניין. העותר יטען כי כאמור נסיבות העניין בעניינו זהים לנסיבות בבג"צ  6840/01 הנ"ל וכי הינו זכאי כי עתירתו תענה ויוצא צו על תנאי ותו ביניים כמבוקש בעתירה זו.

נימוקי העתירה לצו ביניים

33.  נימוקי העותר לבקשה לצו ביניים, כדלקמן:-

33.1  בנסיבות המתוארות בעתירה יטען העותר כי האינטרס הציבורי לא יפגע אם יישמר המצב הקיים עד להכרעה סופית בעתירה, בעוד ששינוי המצב המשפטי הקיים, כך ששירותו של העותר במשטרה יסתיים עקב פיטוריו או אי הארכת השירות טרם שמוצו ההליכים בעתירה  יגרום לעותר נזק בלתי הפיך, לעותר ולמשפחתו. לא זו אף זו אי הענות לבקשת העותר לצו ביניים יהיה בה כדי לפגוע בזכותו היסודית של העותר לכך שההליך המשפטי לא יסוכל באורח מעשי. מכל מקום – מאזן האינטרסים המתגוששים ביניהם בסוגיה זו נוטה בבירור לטובת העותר.

33.2 בעניין החשיבות הנודעת לשמירת הסטטוס קוו עד להכרעה בהליך העיקרי, ראוי לצטט מדבריו של  כבוד השופט חיים כהן, בע"א 547/61 סבירסקי נגד וינוגרד, פ"ד טז 943, בעמ' 944:

"הכלל הוא שבית-המשפט ייתן סעד ארעי, כמו זה המבוקש כאן, אם אי מתן הסעד עלול לסכל את התובענה כולה: אם המערער דנן יוציא את המשכנתא הנדונה לפועל, שוב לא יהיה לו לבית המשפט מה לפסוק בתובענת המשיבה, שהרי העמידו לפני עובדה מוגמרת. השיקולים המדריכים את בית המשפט בכגון דא אינם נוגעים רק בנזק המשוער העלול להיגרם לתובע: אלא בית המשפט שוקל גם את זכותו של התובע להכרעה שיפוטית בתביעתו, ולא יושיט ידו לעזרת נתבע האומר למנוע בעד בית המשפט את מלאכת השיפוט על ידי יצירת עובדות חדשות. (ההדגשה אינה במקור – א. מ.), במה דברים אמורים, שהתובענה אינה לכאורה מחוסרת יסוד וסיכויים [...]". 

33.3   לנוכח כל האמור לעיל, ומאחר שפיטוריו של העותר ו/או אי הארכת השירות במשטרה עלולים לשנות את מצבו המשפטי, באופן בלתי הפיך, מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן צו ביניים נגד המשיבים או כמבוקש בפתיח לעתירה זו.

34. הנטען בעתירה זו לעיל נטען במצטבר או לחלופין בהתאם להקשר הדברים.

 

35. נוכח האמור בעתירה, מתבקש בית המשפט הנכבד להוציא מלפניו צו על תנאי וצו ביניים           כנגד המשיבים כמבוקש בעתירה.

____________

אלי מי טל, עו"ד

    ב"כ העותר

 

 

 

 

 

.

...