תגובה לדברי היועמ"ש לכנסת בנוגע לועדת החקירה לבדיקת מקורות המימון הזר של ארגונים ישראלים (*)
|
לחץ/י על התמונה: מה אומר החוק במדינת ישראל על...´´בגידה´´???
ה לא דמוקרטי, זה לא לגיטימי, ואין אף משטר במדינה אחרת בעולם, המאפשר לאזרחים או ארגונים, הן מחוץ ובעיקר מבית, לחתור תחתיו, ולשלול את עצם קיומו או מהותו. יש הבדל בין ביקורת לגיטימית על המשטר או על דרכי פעילותו, לבין שלילת הלגיטימיות של המדינה, של אופייה ומהותה, כמו גם חתירה כנגדה ע"י תמיכה באויביה וסיכון ריבונותה.
תקציר:
ביום 2.2.2011, במהלך דיון בוועדת הכנסת על ההצעה להקמתה של ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת מקורות המימון הזר של ארגונים ישראלים, התייחס היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד אייל ינון, לוועדה ולאופייה, וטען בין השאר כי מדובר בנושאים אידיאולוגים מובהקים, חקירת צד אחד במפה הפוליטית, הצרה והגבלה של גופים אזרחיים ואיום על חופש המחאה והמחשבה.
האם אכן מדובר ברדיפה פוליטית, או שמא מדובר בפעולה דמוקרטית לגיטימית? האם יש קשר בין אידיאולוגיה לבין התגוננות מפני התערבות ישירה של ממשלות זרות, קרנות וארגונים בינלאומיים, הן מערב והן ממערב, בעניינים פנים מדינתיים של מדינה אחרת? האין זו זכותה הטבעית של המדינה, ואף יותר מכך – חובתה, לנקוט בכל האמצעים על מנת להגן על עצמה ועל אזרחיה, מפני פעילות של גורמים זרים, הרווים באינטרסים זרים, אנטי ישראליים, אנטי ציוניים ואף אנטישמיים, המעורבים ישירות בתוך המרחב הדמוקרטי, הפוליטי, החברתי והמשפטי בישראל? האם יש לאפשר פעילות שנועדה ליצור דה לגיטימציה של ישראל, ולשלול את עצם קיומה ומהותה של מדינת ישראל?
זה לא דמוקרטי, זה לא לגיטימי, ואין אף משטר במדינה אחרת בעולם, המאפשר לאזרחים או ארגונים, הן מחוץ ובעיקר מבית, לחתור תחתיו, ולשלול את עצם קיומו או מהותו. יש הבדל בין ביקורת לגיטימית על המשטר או על דרכי פעילותו, לבין שלילת הלגיטימיות של המדינה, של אופייה ומהותה, כמו גם חתירה כנגדה ע"י תמיכה באויביה וסיכון ריבונותה. זכותו ואף חובתו של המשטר להשתמש בכל הכלים החוקיים והדמוקרטיים העומדים לרשותו, על מנת לחשוף האמת בפני הציבור, לבחון את הלגיטימיות של פעולות כנגד ישראל הממומנות ע"י גורמים זרים, ולקדם חקיקה בנושא הגברת השקיפות והדיווח.
הפעילות האנטי ישראלית של אותם ארגונים ישראלים, המשרתים את האינטרסים של מממניהם הזרים, אינה עוצרת בהבעת דעות או השקפת עולם כזאת או אחרת. מדובר בפעילות מאורגנת ומתוקצבת, העובדת בתיאום עם ארגונים נוספים, ישראלים וזרים כאחד, על מנת ליצור מאבקים בינלאומיים נגד ישראל, כמו גם מאבקים "לאומיים", בעיקר משפטיים ותקשורתיים, התוקפים ללא הרף את ממשלת ישראל, חיילי צה"ל ובכירים כאלו ואחרים, ומשתלחים יומם ולילה במגזרים ישראלים שונים, וביריבים פוליטיים וחברתיים.
בשל חששם הגדול מממצאי הועדה, ודרישות השקיפות הנחוצות אשר בתקווה יבואו בזכותה, הבעירו מספר ארגונים ישראלים את הכובע השמאלני שמעל ראשם, ובעזרת התקשורת הסיתו בבת אחת את הדיון במימון הזר שלהם, לדיון "אידיאולוגי", "פוליטי", "פאשיסטי", "אנטי דמוקרטי", "שכל מטרתו היא הפחדה , סתימת פיות ורדיפה של השמאל, ושל הארגונים החברתיים המשתייכים אליו", או כדברי היועמ"ש: "יוצר אווירה ציבורית שמאיימת על חופש המחאה והמחשבה".
זה לא נכון, זה לא אמיתי, זה עיוות המציאות והסתרת העניין המהותי. חוקיות ושקיפות הן מעל לכל, אך כאמור, זה לא הפריע למתנגדים השונים, לצאת כנגד הגברת השקיפות, ולטעון כי מדובר ב"רדיפה פוליטית וסתימת פיות, המהווה סכנה לדמוקרטיה", בעוד שכל מטרתם היא לסכל את הקמתה של הוועדה, למנוע את הצעדים להגברת השקיפות, ולהוריד את הדיון הציבורי מעצם הלגיטימיות של הפעולות נגד ישראל. הם רוצים להשאיר את המצב העכור על כנו, כפי שהוא כיום, כלומר, הגשת דוחות שנתיים מינימליים, בהם רשימת גורמי המימון הזרים מופיעים לעיתים בראשי תיבות, בלתי ניתנים להבנה, ללא ציון כתובתם, ארץ מוצאם, והקשרים שלהם למדינות ולארגונים אחרים, וללא כל פירוט באשר לאופי הפעילות הממומנת, היקפה, תקציבה ומניעיהם השונים של העומדים בראשה ובעורפה.
בחינת האמצעים להגברת השקיפות מצד הארגונים הישראלים כולם, ללא יוצא מן הכלל, אינם נושאים אידיאולוגים, ואינם קשורים כלל ל"הצרה והגבלה של גופים אזרחיים" או לאיום על "חופש המחאה והמחשבה", אלא שימוש מושכל בכלים דמוקרטיים על מנת להגן על הדמוקרטיה עצמה, ועל פגיעה במדינה או שלילת עצם קיומה. כל משטר באשר הוא חייב לנקוט בצעדים על מנת לשמור על קיומו ועל ריבונותו, ואילו אנו, הגענו למצב בו שאלת עצם קיומה של המדינה מהווה עניין "אידיאולוגי", ולא דבר הברור מאליו.
אחרי כל כך הרבה זמן של פעילות חתרנית באין מפריע, השכילה סוף סוף הכנסת לבחון את שורש הבעיה, ולנקוט בצעדים על מנת להביא לפתרונה. זו זכותה, זו חובתה, זהו דבר חיוני ובסיסי לכל דמוקרטיה המעוניינת להגן על עצמה. אסור לאפשר לגורמים עוינים לנצל את המרחב הדמוקרטיה ולאיים על עצם קיומה.
המתנגדים השונים, יכולים להמשיך ולהשמיע את התירוצים החוזרים ונשנים, לסלף את העובדות, ולהסיט את הדיון הציבורי לנושאים כלל לא קשורים. התקשורת בכל מקרה תתמוך בהם, ותפרסם את טענות השווא מעל גבי העיתונים. אך אנחנו, האזרחים, כבר ממש לא תמימים כמו שהם חושבים, ולא ניתן לאף אחד לסכן את המדינה שלנו לטובת אינטרסים זרים. אנחנו הריבון, אנחנו בעלי המניות, ואנו מחליטים פה אחד, שאנו בוחרים לחיות!
המסמך המלא:
תגובה לדבריו של עו"ד אייל ינון, היועץ המשפטי לכנסת, בנוגע לוועדת החקירה הפרלמנטרית לבדיקת מקורות המימון הזר של ארגונים ישראלים.
ביום 2.2.2011, במהלך דיון בוועדת הכנסת על ההצעה להקמתה של ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת מקורות המימון הזר של ארגונים ישראלים, התייחס היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד אייל ינון, לוועדה ולאופייה ואמר בין השאר:
"לראשונה בתולדות הכנסת, תעסוק ועדה בנושאים אידיאולוגים מובהקים שמבקשים לחקור צד אחד במפה הפוליטית המזוהה עם האופוזיציה. גופי החברה האזרחית רשאים לפעול בחופשיות רבה, תוך התערבות מינימאלית של רשויות המדינה...
עצם הקמתן של ועדות חקירה פרלמנטריות, שמתיאור תפקידן משתמעת הצרה והגבלה של גופים אזרחיים, יוצרת אפקט שכונה בבית המשפט העליון: 'אפקט מצנן'. הוא יוצר אווירה ציבורית שמאיימת על חופש המחאה והמחשבה, הנתפש, מבחינה משפטית, בעייתי במשטר דמוקרטי. ללא ספק, מדובר בתקדים שמעורר שאלות יסוד בדבר אופיין של ועדות אלה והיקפן של זכויות המצויות בלב המשטר הדמוקרטי. על כן, על ועדת הכנסת מוטלת אחריות רבה לשקול בזהירות את הנזק אל מול התועלת שבהקמתה"
"נושאים אידיאולוגים מובהקים"? "לחקור צד אחד במפה הפוליטית"? "בעייתי במשטר דמוקרטי"? הבה נבחן האם יש טעם בטענותיהם של המתנגדים לוועדה, והאם יש קשר, ולו הקטן ביותר, בין מטרות הוועדה, לבין "רדיפת השמאל" כפי שהם טוענים. האם אכן מדובר בנושאים אידיאולוגים, פוליטיים, סתימת פיות ומקרתיזם, או שמא מדובר בצעד לגיטימי של משטר דמוקרטי, המבקש לנקוט בצעדים כנגד גורמים זרים, המבקשים לנצל את המרחב הדמוקרטי על מנת לחתור תחת המדינה ולהתערב בענייניה הפנימיים.
האם בדיקה טכנית של מקורות המימון הזרים, של ארגונים ישראלים, אשר כל מטרתה היא הגברת שקיפות הארגונים האזרחיים בארץ, מהווה נושא אידיאולוגי, ועוד מובהק? האם יש קשר בין אידיאולוגיה לבין התגוננות מפני התערבות ישירה של ממשלות זרות, קרנות וארגונים בינלאומיים, הן מערב והן ממערב, בעניינים פנים מדינתיים של מדינה אחרת?
האין זו זכותה הטבעית של המדינה, ואף יותר מכך – חובתה, לנקוט בכל האמצעים על מנת להגן על עצמה ועל אזרחיה, מפני פעילות של גורמים זרים, הרווים באינטרסים זרים, אנטי ישראליים, אנטי ציוניים ואף אנטישמיים, המעורבים ישירות בתוך המרחב הדמוקרטי, הפוליטי, החברתי והמשפטי בישראל? האם יש לאפשר פעילות שנועדה ליצור דה לגיטימציה של ישראל, ולשלול את עצם קיומה ומהותה של מדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, כמדינה יהודית ודמוקרטית, ובכך בעצם פוגעת באופן ישיר ועקיף בכל אחד מאתנו?
האם על המדינה לעמוד מנגד בעוד שממשלות זרות וגורמים זרים אחרים פועלים בתוכנו ע"י מימון ארגונים ישראלים, המשתמשים בכסף הזר על מנת לחתור תחת מדינת ישראל, ולהביא בין היתר להאשמה שקרית של חיילי צה"ל בפשעי מלחמה, לתביעות נגד קציני צה"ל ובכירים בבתי דין בינלאומיים בחו"ל, לרדיפת קציני צה"ל בבתי משפט בארץ, לפגיעה בזכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה , להאשמת ישראל במדיניות אפרטהייד , לקמפיין החרם נגד מדינת ישראל, לעידוד הסרבנות, לעידוד ההשתמטות, , לתמיכה במאבק המזוין של אויבי המדינה, להחלשת מעמדה של ישראל במו"מ עם הפלסטינים, לתמיכה בזכות השיבה, לשלילת הזהות היהודית של מדינת ישראל, ולהפכה למדינת כל לאומיה, בנוסף כמובן למדינה הפלסטינית לה הם מייחלים.
באמצעות המימון הזר, ארגונים ישראלים מציפים את בתי המשפט וגופים אחרים באלפי עתירות בתור "עותרים ציבוריים", בעניינים פוליטיים ואפילו בענייני מדיניות מובהקים. כך יוצא שממשלות וקרנות זרות מצליחות לתקוע מקלות בגלגלי מדיניות הממשלה הנבחרת של מדינת ישראל, באמצעות אותם ארגונים ישראלים, המשמשים בעצם כסוכנים זרים. המצב הזה הוא בלתי נסבל ולא ניתן לעבור עליו לסדר היום. מדובר בהתערבות בוטה בענייניה הפנימיים של ישראל, ברמיסת רצון הבוחר הישראלי (בעניינים שבהם העם ריבון להכריע על המדיניות שנראית לו, והמדיניות הזו היא לגיטימית וחוקית לגמרי), ברמיסת הדמוקרטיה הישראלית, והכל לטובת האינטרסים הזרים של המממנים השונים.
זה לא דמוקרטי, זה לא לגיטימי, ואין אף משטר במדינה אחרת בעולם, המאפשר לאזרחים או ארגונים, הן מחוץ ובעיקר מבית, לחתור תחתיו, ולשלול את עצם קיומו או מהותו. יש הבדל בין ביקורת לגיטימית על המשטר או על דרכי פעילותו, לבין שלילת הלגיטימיות של המדינה, של אופייה ומהותה, כמו גם חתירה כנגדה ע"י תמיכה באויביה וסיכון ריבונותה. זכותו ואף חובתו של המשטר להשתמש בכל הכלים החוקיים והדמוקרטיים העומדים לרשותו, על מנת לחשוף האמת בפני הציבור, לבחון את הלגיטימיות של פעולות כנגד ישראל הממומנות ע"י גורמים זרים, ולקדם חקיקה בנושא הגברת השקיפות והדיווח. יפים לעניין זה דבריהם של שופטים מכובדים, אי שם בשנות ה- 60 (מעט לפני מלחמת ששת הימים ו"כיבוש" השטחים):
"זכותה האלמנטרית של כל מדינה היא לשמור על חרותה ועל עצם קיומה בפני אויבים מחוץ ובפני הנוהים אחריהם מבית. כמו שאמר חברי, אין לדרוש משום ממשל שבשם השמירה על חרות ההתאגדות הוא יתן את הגושפנקא שלו להקמת גייס חמישי בתוך גבולות מדינתו." (כב' השופט לנדוי, בג"צ 253/64 סברי ג'ריס נ' הממונה על מחוז חיפה).
"אני רואה הבדל עצום, כרחוק מזרח ממערב, בין קבוצת אנשים החותרת תחת עצם קיומה של המדינה, או בכל אופן תחת שלמותה הטריטוריאלית, ובין מפלגה המכירה בישות המדינית של המדינה אלא רוצה לשנות את משטרה הפנימי." (כב' השופט כהן, ע"ב 1/65 יעקב ירדור נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית)
"השאלה אינה, אם הרשימה רצינית בהגשמת כוונותיה. השאלה היא, אם קיימת אפשרות רצינית שכוונותיה יוגשמו. השאלה אינה אפוא הרשימה ביחס לעצמה. השאלה היא הרשימה ביחס למדינה." (כב' השופט (כתוארו אז) א. ברק, ע"ב 2/84 משה ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה).
הפעילות האנטי ישראלית של אותם ארגונים ישראלים, המשרתים את האינטרסים של מממניהם הזרים, אינה עוצרת בהבעת דעות או השקפת עולם כזאת או אחרת. מדובר בפעילות מאורגנת ומתוקצבת, העובדת בתיאום עם ארגונים נוספים, ישראלים וזרים כאחד, על מנת ליצור מאבקים בינלאומיים נגד ישראל, כמו גם מאבקים "לאומיים", בעיקר משפטיים ותקשורתיים, התוקפים ללא הרף את ממשלת ישראל, חיילי צה"ל ובכירים כאלו ואחרים, ומשתלחים יומם ולילה במגזרים ישראלים שונים, וביריבים פוליטיים וחברתיים. לא מדובר בארגון קיקיוני קטן ועלום שם, אלא ברשת מסועפת של קרנות וארגונים, אשר חבריה מכהנים בין השאר בתפקידי מפתח בתקשורת, במערכת החינוך, בכנסת ישראל במערכת המשפט. הם מתואמים, הם מאורגנים, הם מתוקצבים, והם עוסקים בפעילות פוליטית, משפטית, תקשורתית וחברתית חד צדדית, לקידום האינטרסים של המממנים הזרים.
אין זה מפתיע אפוא, כי רבים הלכו שבי אחר המאבק הפוליטי והתקשורתי נגד הוועדה , אשר כל כולו מבוסס על פרשנות מסולפת ומוטעית של מטרותיה ומשמעויותיה, ועל יצירת מצג שווא בפני הציבור הרחב, על כך כי מדובר ב"רדיפה פוליטית של ארגוני השמאל, אשר דואגים לחברה מפני הפאשיסטיים המנסים לכלותה". התקשורת כמובן מיד התגייסה, ויצאה בכותרות ענק אשר הנציחו את טענות השווא כנגד ההועדה.
כל המתנגדים, החלו שוצפים וקוצפים, צועקים ומרעישים, ובעיקר מנסים להסיט את דעת הקהל ואת הדיון הציבורי מהאמת, כפי שהם עושים חדשות לבקרים במקרים רבים אחרים. "ממשלה פאשיסטית", "סתימת פיות" הם צועקים, "רדיפה פוליטית של ארגוני חברה וזכויות אדם מהשמאל" הם מתלוננים. "הכל חוקי והכל שקוף, כל המידע נמצא בידי רשם העמותות, ומי שרוצה יכול להתלונן במשטרה" הם מצהירים, כאשר עין אחת קורצת, והעין השנייה בוכה.
אך ממה בעצם חוששים כל כך המתנגדים? הם חוששים מממצאי הוועדה והשלכותיה בנוגע לחוקיות והלגיטימיות של קבלת מימון זר, המשמש פעולות הדה לגיטימציה ושאר הרעות כנגד ישראל, המשרתות אינטרסים של גורמים זרים, מערביים וערביים, ספק ידידים, ספק אויבים.
בשל חששם הגדול מממצאי הועדה, ודרישות השקיפות הנחוצות אשר בתקווה יבואו בזכותה, הבעירו מספר ארגונים ישראלים את הכובע השמאלני שמעל ראשם, ובעזרת התקשורת הסיטו בבת אחת את הדיון במימון הזר שלהם, לדיון "אידיאולוגי", "פוליטי", "פאשיסטי", "אנטי דמוקרטי", "שכל מטרתו היא הפחדה, סתימת פיות ורדיפה של השמאל ושל הארגונים החברתיים המשתייכים אליו", או כדברי היועמ"ש: "יוצר אווירה ציבורית שמאיימת על חופש המחאה והמחשבה".
זה לא נכון, זה לא אמיתי, זה עיוות המציאות והסתרת העניין המהותי. ניתן ללמוד זאת בקלות מתיאור מטרת הועדה, כפי שמוצג בכותרתה, "תבדוק קרנות מחו"ל ומדינות המממנות ארגונים ישראלים הנוטלים חלק במסע דה הלגיטימציה". כפי שניתן לראות, המטרה של הועדה היא לא "להפחיד" ולא "לסתום פיות" לאף אחד, אלא לחשוף בפני הציבור את מקורות המימון של הארגונים הפועלים נגד המדינה ואזרחיה, המציגים עצמם כארגונים חברתיים, למרות שבפועל הם פוליטיים לכל דבר, ממומנים ע"י ממשלות זרות וקרנות זרות, ערביות ומערביות, השותפים לאותם אינטרסים, לעיתים כאלו השוללים את קיומה של מדינת ישראל או את אופייה היהודי והדמוקרטי, וכל זאת מבלי שיחשפו בפני הציבור פירוט מלא, ומקיף אודות אותם גורמי מימון זרים, שמבקשים להתערב במדיניות הפנים של ישראל.
אפילו נשיאת הקרן החדשה לישראל, פרופ' נעמי חזן, התבטאה בנוגע לחשיבות השקיפות, ונשאה דברים אשר אמורים לכאורה לייצג נאמנה את עמדתם של ארגונים ישראלים שונים, המתנגדים לוועדה, והפועלים בין השאר תחת חסותה ומימונה של הקרן לישראל חדשה:
"הקרן החדשה לישראל, שאני גאה לעמוד בראשה ומתגאה בארגונים הנתמכים על ידיה, תפעל כדי להבטיח שכל הארגונים, משמאל ומימין כאחד, יוכלו להמשיך ולקבל תרומות, להביע את דעתם ולקדם את ערכיהם בישראל דמוקרטית ותוססת. בעינינו, ארגונים כאלה צריכים לעמוד רק בשני תנאים, שאין להם כל קשר לאידיאולוגיה: להימנע מפעילות בניגוד לחוקי מדינת ישראל, ולמלא דרישות קפדניות של שקיפות." (נעמי חזן, "חוקיות ושקיפות מעל לכל", "הארץ" 27.7.10).
אכן, חוקיות ושקיפות הן מעל לכל, אך כאמור, זה לא הפריע למתנגדים השונים, לצאת כנגד הגברת השקיפות, ולטעון כי מדובר ב"רדיפה פוליטית וסתימת פיות, המהווה סכנה לדמוקרטיה", בעוד שכל מטרתם היא לסכל את הקמתה של הוועדה, למנוע את הצעדים להגברת השקיפות, ולהוריד את הדיון הציבורי מעצם הלגיטימיות של הפעולות נגד ישראל.
הם רוצים להשאיר את המצב העכור על כנו, כפי שהוא כיום, כלומר, הגשת דוחות שנתיים מינימליים, בהם רשימת גורמי המימון הזרים מופיעים לעיתים בראשי תיבות, בלתי ניתנים להבנה, ללא ציון כתובתם, ארץ מוצאם, והקשרים שלהם למדינות ולארגונים אחרים, וללא כל פירוט באשר לאופי הפעילות הממומנת, היקפה, תקציבה ומניעיהם השונים של העומדים בראשה ובעורפה.
לכן הקמת הועדה הנוכחית נחוצה ומתבקשת כל כך. לאחר שנים כה רבות בהן פעלו ארגונים ישראלים באין מפריע, וקיבלו תרומות זרות, ממשלתיות ופרטיות, על ימין ועל שמאל, בעיקר שמאל, על מנת לבחוש בקדירה הפוליטית באמתלה חברתית, והכל ללא שקיפות, בעמימות עכורה שכזו, מבלי לתת לרשויות או לציבור דין וחשבון הולם לאופי הפעילות הממומנת. כמה קל, כמה פשוט, פעם בשנה מגישים לרשם העמותות דו"ח מינימליסטי, ללא הבהרות מתאימות, ועם מעט מאוד פירוט.
השקיפות היא חשובה ביותר ויקרה מפז. השקיפות היא מהמאפיינים הבולטים ביותר של ארגונים ועמותות הפועלים ללא מטרת רווח. חובת השקיפות, הדיווח והגילוי הנאות, היא חיונית והכרחית במשטר דמוקרטי תקין, בייחוד מצד ארגונים המציגים עצמם כשומרי חוק וזכויות אדם, לא כל שכן ארגונים העוסקים בפעילות תקשורתית, משפטית ופוליטית, הבאה להשפיע על דעת הקהל ועל פסיקת בתי המשפט, ולעצבה בהתאם לאג'נדה האנטי-ישראלית של המממנים הזרים מעבר לים. השקיפות שומרת על הגבול הדק שבין פעילות חוקית, שקופה ולגיטימית בעיני הציבור, לבין פעילות חתרנית, עמומה, ספק חוקית, ספק לגיטימית, הפוגעת בעצם קיומה של המדינה ומסכנת את ריבונותה.
בחינת האמצעים להגברת השקיפות של הארגונים הישראלים כולם, ללא יוצא מן הכלל, אינם נושאים אידיאולוגים, ואינם קשורים כלל ל"הצרה והגבלה של גופים אזרחיים" או לאיום על "חופש המחאה והמחשבה", אלא שימוש מושכל בכלים דמוקרטיים על מנת להגן על הדמוקרטיה עצמה, ועל פגיעה במדינה או שלילת עצם קיומה. כל משטר באשר הוא חייב לנקוט בצעדים על מנת לשמור על קיומו ועל ריבונותו, ואילו אנו, הגענו למצב בו שאלת עצם קיומה של המדינה מהווה עניין "אידיאולוגי", ולא דבר הברור מאליו.
מדינות אחרות, מתוקנות יותר או פחות, נקטו בכלים דמוקרטיים וחוקיים, אשר מטרתם להגביר את השקיפות עד מאוד, בכל הקשור ל"סוכנים זרים" הפועלים בתוך מדינתם. כך למשל, בארצות הברית של אמריקה, ישנו חוק המתקרא - FARA או Foreign Agent Registration Act. אותו חוק אמריקאי, חל על כל אזרח אמריקאי שפועל בין היתר על סמך מימון שמקורו במדינה זרה. היטיב להסביר זאת עו"ד דב ויסגלס, בראיון לתכנית ערב חדש בערוץ הראשון מיום 11.1.11:
"יש לאמץ בארץ את ה- FARA או - Foreign Agent Registration Act שזה חוק אמריקאי שבעצם מחייב כל גוף שמנהל פעילות פוליטית או מעין פוליטית במובן הרחב (תקשורתית, ציבורית, הסברתית), לדווח בצורה מפורטת מאוד מיהם שולחיו הזרים, דרכי המימון, דרכי הפעילות, אופן הפעילות, הקשרים שלו בתוככי ארה"ב. יש להם אתר אינטרנט מפורט, בו כל אחד יכול לראות מי מממן את מי, מתי, בכמה, והכל שקוף והכל ידוע. שאלת המראיין: רשם העמותות לא עושה את העבודה הזאת ממילא?
לא. רשם העמותות מטפל רק בעמותות, החוק האמריקאי הוא הרבה יותר נרחב, ומכסה כל מקרה בו פלוני הוא שלוחו או נציגו של נתין זר. השליחות או הנציגות מבחינת המכניזם החוקי, זאת לא חייבת להיות עמותה, אני יכול להראות לך מאות גוונים של קשרים. ע"פ החוק האמריקאי חייבים להירשם פרקליטים, יועצי תקשורת, אפילו לפעמים יועצים מקצועיים אחרים, אם אזרח זר, המתגורר מחוץ לארה"ב שכר את שירותיהם לגבי פעילות בתוך ארה"ב שיש בה גוון פוליטי, ואז הכל פתוח, הכל שקוף והכל ידוע."
הנה כי כן, ניתן לראות, כי גם הדוד סם, מנסה לשמור על טריותו של התפוח הגדול, מפני תולעים זרות המנסות לתוכו לחדור, ותחתיו לחתור. לא מתוך אידיאולוגיה כזאת או אחרת, לא בשל מחלוקות פוליטיות, רדיפה או סתימת פיות, אלא פשוט בשביל להגן על המדינה ועל האזרחים, כנגד פעילות חתרנית המושפעת מאינטרסים זרים, המנסה לשנות את המדינה מבפנים.
לסיכום, לא נותר אלא לקוות, כי ישנו רוב בכנסת אשר מבין מה מבקשת הועדה לגלות. המבין כי המצב הקיים, חייב להשתנות. צריך שקיפות, צריך פירוט, צריך לדווח על כל כסף זר שנכנס ולטובת איזו פעילות. החתרנות האובססיבית הזו כבר הפכה למכת מדינה, מרבית המאבקים החברתיים, המשפטיים והפוליטיים כנגד הממשלה, הינם תוצאה של מעורבות מחושבת ומתואמת של ממשלות זרות וקרנות בינלאומיות, המשתמשים בארגונים ישראלים כסוכנים זרים, ומנהלים מאבקים המקדמים את האינטרסים המשותפים, על חשבון מעמדה ובטחונה של ישראל, דבר המציב בסכנה את עצם קיומה, מהותה וריבונותה של המדינה.
לא אידיאולוגיה, ולא ימין או שמאל, מדובר פה על נושא מהותי הרבה יותר גדול. זהו מאבק על קיומה של המדינה, פשוטו כמשמעו, במלוא מובן המילה. הדמוקרטיה הישראלית נמצאת תחת מתקפה, גורמים זרים מתערבים לנו בעניינים, ומביאים אותנו למצב של מלחמת אחים, זוהי מטרתם, ולצורך כך מגיע מימונם. הם מבקשים להחליש את המדינה מבפנים, על מנת שיהיה קל יותר לשאר מדינות העולם להשפיע לנו על החיים.
אחרי כל כך הרבה זמן של פעילות חתרנית באין מפריע, השכילה סוף סוף הכנסת לבחון את שורש הבעיה, ולנקוט בצעדים על מנת להביא לפתרונה. זו זכותה, זו חובתה, זהו דבר חיוני ובסיסי לכל דמוקרטיה המעוניינת להגן על עצמה. אסור לאפשר לגורמים עוינים לנצל את המרחב הדמוקרטיה ולאיים על עצם קיומה.
המתנגדים השונים, יכולים להמשיך ולהשמיע את התירוצים החוזרים ונשנים, לסלף את העובדות, ולהסיט את הדיון הציבורי לנושאים כלל לא קשורים. התקשורת בכל מקרה תתמוך בהם, ותפרסם את טענות השווא מעל גבי העיתונים. אך אנחנו, האזרחים, כבר ממש לא תמימים כמו שהם חושבים, ולא ניתן לאף אחד לסכן את המדינה שלנו לטובת אינטרסים זרים. אנחנו הריבון, אנחנו בעלי המניות, ואנו מחליטים פה אחד, שאנו בוחרים לחיות!
(להורדת המסמך: תגובה לדברי היועמש לכנסת בנוגע לועדת החקירה.pdf)
מידע נוסף בנוגע למקורות מימון זרים של ארגונים ישראלים, הלוקחים חלק במסע הדה לגיטימציה כנגד ישראל:
· "ריבונות על תנאי: היקף התמיכה של ממשלות זרות בארגונים פוליטיים בישראל".
המכון לאסטרטגיה ציונית, NGO MONITOR, 2009.
קישור: http://www.izs.org.il/heb/?father_id=114&catid=228
"ארגונים לא ממשלתיים (NGOs) מחזיקים בעצמה פוליטית ומשפטית משמעותית בישראל, בייחוד באמצעות השימוש שהם עושים בשפה ובמסגרת הערכים של זכויות אדם וסיוע הומניטארי לפלסטינים. ארגונים אלו הינם גם נתיב מרכזי, ולעיתים קרובות חבוי, להשפעה חיצונית על מדיניות החוץ והביטחון הישראלית.
חלק גדול מהמימון לשדולות הפוליטיות שטוענות שהן ממוקמות בלב ״החברה האזרחית״ מגיע ממקורות זרים – בייחוד ממשלות אירופיות, כולל הנציבות האירופית – כמו גם קרנות ביניהן הקרן החדשה לישראל (NIF), קרן פורד, ומכון החברה הפתוחה (OSI).המשאבים הנדיבים שמספקים תורמים חיצוניים אלו, מאפשרים לרשת הארגונים הלא ממשלתיים בישראל לקדם אידיאולוגיה פוליטית מסוימת, ולהתנגד למדיניות הממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי בשלל נושאים.
הארגונים שנידונים בניתוח זה פעילים במיוחד והינם משתתפים בולטים, הן בדיונים המקומיים והן בדיונים הבינלאומיים, בנושאים כמו מעמדה של ירושלים ועתידה, השטחים בגדה המערבית אשר נתונים במחלוקת, ופעילויות צה״ל. ארגונים לא ממשלתיים אלו מפרסמים הצהרות ודו״חות בעלי חשיפה גבוהה, מחוללים הד תקשורתי, מארגנים הפגנות, מרצים בפני קבוצות סטודנטים ויחידות צבאיות, ועותרים לבתי המשפט בשביל לקדם את האג'נדה הפוליטית שלהם."
· אתגר הדה-לגיטימציה של ישראל יצירת חומת אש מדינית
מכון רעות, ינואר 2010
קישור: http://www.reut-institute.org/he/Publication.aspx?PublicationId=3767
"1. בשנה האחרונה ישראל נתונה תחת מתקפה מדינית חריפה וביקורת גלובלית נוקבת ששיאה בדוח גולדסטון 'שחקר' את אירועי 'עופרת יצוקה'. השחיקה במעמד ישראל הפכה במקומות רבים לקריאת תגר על עצם זכותה להתקיים.
2. אנו רואים קשר ישיר בין אירועי השנה האחרונה והשחיקה במעמדה הבין-לאומי של ישראל לבין תוצאות מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה. להערכתנו, האכזבות המדיניות והצבאיות של השנים האחרונות מבטאות נחיתות תפיסתית למול האתגר המשולב של מערך ההתנגדות, שמתנגד לקיומה של ישראל על בסיס אידיאולוגיה לאומנית-ערבית או אסלאמית בהנהגת איראן,חזבאללה וחמאס, ושל רשת הדה-לגיטימציה, ששוללת את קיומה של ישראל ממגוון סיבות אחרות."
· רשימה של כ- 250 תחקירים וחשיפות בנושא הקרן לישראל חדשה (NIF) וארגוניה
פורום "גילוי מסמכים", רוטר.נט,
קישור: http://rotter.net/forum/gil/18350.shtml
· פניה למבקר המדינה - דרישה לחקירת החברה 'ניו ישראל פונד' (הקרן החדשה לישראל)
פורום "גילוי מסמכים", רוטר.נט, מאי 2010
קישור: http://rotter.net/forum/gil/18831.shtml
קישור לצפייה: http://www.scribd.com/doc/38588201/פניה-למבקר-המדינה-בנוגע-לקרן-החדשה-לישראל
(ראה גם פניה לרשם החברות בנספחים א' ו- ב')
"מובאת בזאת פניה לכב' מבקר המדינה הנכבד, לפתוח בחקירה ובבדיקה מעמיקה של התנהלותה הבלתי תקינה של החברה "ניו ישראל פונד" (להלן: "החברה" ו\או "הקרן"), אשר חולשת על תחומים רבים, ובכללם, הפרתן של חובות חקוקות רבות, החל מחוק החברות, וכלה בחובות הדיווח וכללי המנהל התקין, תוך הטעייה חמורה של הציבור הרחב, גניבת דעת ופגיעה בתקנת הציבור וברגשותיו."
הפנייה בעניין הקרן החדשה לישראל, בעיון משרד מבקר המדינה
קישור: http://rotter.net/forum/gil/19130.shtml